השופט: בני שגיא, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום שני, 5.3.12, שעה 08:30

הנושא: תיקים פליליים

אימרה ידועה של הסופר והמחזאי אנטון צ'כוב קובעת, שאם יש אקדח על הבמה במערכה הראשונה - יהיה ירי במערכה השלישית. בפרפראזה על כך ניתן לקבוע, כי כאשר יש ברדק באולמו של שופט לפני הדיון - יהיה בלגן במהלכו. אצל השופט בני שגיא, נכונותה של קביעה זו ברורה מעבר לכל ספק (סביר ולא סביר).

שגיא נכנס לאולם באיחור של חצי שעה, פרק זמן במהלכו סניגורים הגיעו באיחור, תובעת יצאה לחפש תיק שנעלם, עצורים לא הועלו במועד, כולם ניגשו לקלדנית והיא במידה רבה קבעה את סדר הדיון. מאוחר יותר, גם כאשר שגיא יגיע סוף-סוף, עורכי-דין ייצאו וייכנסו, ידברו ביניהם, יריבו על זכות הקדימה, איש שב"ס ועורך-דין ידברו ממש מתחת לדוכן - וכל זאת ללא שום תגובה מצידו של שגיא. עושה רושם שהוא ויתר על השליטה באולם, או שזה פשוט לא מעניין אותו.

בתיק הראשון מפגין שגיא מנהיגות - אבל זו לא חוכמה גדולה, כי מולו מתייצבת מתמחה שנשלחה במקום הסניגור שהחליט לא לבוא. "מי פטר אותו מהתייצבות? אני פטרתי את הנאשם", תוהה שגיא. המתמחה הצעירה טוענת שמדובר בתזכורת של התביעה ולכן הבוס שלה לא צריך להיות נוכח, אבל שגיא לא קונה את זה: "זו המצאה שלכם". אבל למרות זאת הוא מאפשר לתביעה לעדכן וקובע את התיק להוכחות.

כמו בקופת-חולים

בתיק הבא מוגש לשגיא הסדר טיעון והצדדים מבקשים לדחות את הטיעונים לעונש עד סוף החודש. שגיא מכתיב במהירות וברהיטות את ההסדר על-פי המסמך שהוגש לו, ואף מבין את עמדות הצדדים הנאמרות רק בראשי פרקים ומרחיב אותן לפרוטוקול. הוא מוודא שהנאשם מודה, ואת המועד לטיעונים קובע על-פי יומנו של הסניגור.

סניגורית שהגיעה זה עתה מנסה להידחף: "רק תזכורת", היא אומרת בגירסת בית המשפט של ה"רק שאלה" מקופת-החולים. עמיתיה מתנגדים, שגיא מתעלם תחילה מהוויכוח אבל לבסוף מאפשר לה להזכיר את הדרוש וקובע להוכחות ב-15.3.12. עורכי הדין שוב רבים מי קודם, ושגיא נמנע מעשיית הדבר הפשוט ביותר: נטילת הניהול לידיו.

כעת נשמעים טיעונים לעונש בתיק של גניבה ממעביד - מה שלא מפריע לעורכי-דין להיכנס ולצאת כל העת ולנהל שיחות ביניהם. עושה רושם ששגיא לא לגמרי מרוכז בטיעונו של התובע וסומך על כך שיקרא אחר-כך את הפרוטוקול, כי הוא מביט ממושכות במסך של מערכת נט המשפט. כאשר הוא כבר מקשיב, מפגין שגיא מצד אחד בקיאות בפרטי התיק ובתסקיר שירות המבחן, ומצד שני - דוחק בתובע לקצר ולסיים. הסניגור זוכה ליחס דומה: "הסיפור העובדתי מוכר לי", אומר לו שגיא, ורומז גם לו שיקצר. לזכותו של שגיא יש לומר, שהוא זכר שהפסיקה שהגיש התובע הועברה תחילה לידי הסניגור, ומבקש להגיש לו אותה. כאשר הנאשם מנצל את זכות המילה האחרונה, שגיא רוכן קדימה ומביט בו בריכוז. כאשר מגיעה העת לקבוע את מועד גזר הדין ושגיא מציע את 5.4.12, לאחד הסניגורים יש בעיה: "אני כבר לא אהיה פה, הילדים בחופש" - אך לבסוף הוא מתרצה.

"יש לברך את הנאשמת על השינוי"

בתיק הבא (הקלדנית קבעה מהו) מעדכנת הסניגורית על הבדיקות הנפשיות של מרשה, ושגיא זוכר במה מדובר: "כבר אמרנו בפעם הקודמת שזה לא תיק לנהל אותו, בכל ורסיה. לא חשוב מה תהיה התוצאה. זה תיק טיפולי. הדיון לא מתאים לתיקים מורכבים כאלה, שיש בהם צד טיפולי; הוא מתאים לתיקים עובדתיים של שחור-לבן".

לאותה סניגורית יש תיק נוסף, בו היא מבקשת איחוד תיקים עם זה המתנהל בפני השופטת הדסה נאור באותו בית משפט. היא מבקשת לדחות את הדיון בשבועיים, אך שגיא הרבה יותר יעיל: "אתם עולים היום לנאור? תגמרו ותרדו. נשאיר את הפרוטוקול פתוח". הסניגורית: "זה יהיה הרבה יותר מאוחר". שגיא: "אני פה".

אחד הסניגורים מנופף ברשימת סדר התיקים אותה סיכמו הוא ועמיתיו לפני הדיון: "מה קורה עם הרשימה הזאת?", הוא שואל ושגיא משיב בשאלה: "אני אחראי על הרשימה הזו?" הסניגור לא מוותר: "אני הרבה לפני מי שכאן" (קופת-חולים, כבר אמרנו). שגיא: "אנחנו מנסים גם לעשות סדר עם עורכי-הדין וגם לתת קדימות לעצורים". אחרי כמה דקות, כשאותו סניגור יתלונן שוב, יענה לו שגיא בציניות: "באת לאולם לחוץ ולשופט איטי".

שגיא עובר לתיק של נאשמת שהגיעה עם בנה התינוק, ואשר צירפה שורה של תיקים והודתה בכולם. למרות שיש לה הרשעות קודמות, התובעת מבקשת לקבל המלצת שירות המבחן: להאריך ארבעה מאסרים על תנאי וצו פיקוח לשנה. שגיא כותב בעצמו שהסניגור מצטרף לבקשה, ומכניס מיוזמתו את שאמרה הנאשמת כמה דקות קודם לכן על השינוי שחל בחייה כאשר הפכה לאם. חייבים לומר שהגיליון שלה די ארוך: בעיקר החזקת סם לשימוש עצמי, אבל גם גניבה בתחבולה, שיבוש מהלכי משפט, הפרת הוראה חוקית, איומים, תקיפה ועוד. אך שגיא מקבל את ההסדר: "הנאשמת עברה שינוי משמעותי, הפכה לאם ומתמידה בשמירה של נקיונה מסמים. יש לברך על השינוי שערכה הנאשמת בחייה ולקוות שתתמיד בו".

השורה התחתונה: אולמות העמוסים בדיונים פליליים ידועים בבלגן השורר בהם, אך אין זה אומר שיש להשלים איתו. האחריות העליונה לשמירת הסדר והכבוד מוטלת על השופט, אך שגיא אינו עושה כמעט דבר לשם כך. לעומת זאת, בולטות יעילותו ובקיאותו בתיקים שלפניו - בעוד שלחובתו יש לזקוף את איחורו הכבד.

מזג שיפוטי: 6.

יעילות: 8.