כבר הרבה זמן אני שומעת על 'אשה בעל בית' של שמוליק הספרי. לכן כשהתקיימה באחד מימי השישי הצגת המאתיים החגיגית בתיאטרון 'הקאמרי' רצתי לשם בשקיקה.
הספרי לוקח סיטואציה ישראלית מוכרת ובנאלית: שיפוץ בית - ודרכה הוא עושה לנו סיור בנבכי חיינו. מצד אחד: ההתרפקות על שורשים, על נוסטלגיה של תנועת העבודה וההווי בשיכוני עובדים שמתמצית באישיותו של גל זייד הבעל השמרן. מצד שני: תל אביב כעיר חדשה. ללא עבר. עיר שלא סוחבת אחריה משא כבד של הסטוריה עקובה ומפותלת. ומכאן הצורך של קרן מור, כאשתו שוחרת השינויים של גל זייד, למחוק את העבר, לשכוח, לפתוח דף חדש. לאוורר, לאוורר.
מן הידועות היא שדווקא רגע מרגש כמו שיפוץ בית שאמור להיות מאחד ומלכד בין בני זוג פותח תיבות פנדורה ומביא לפירוק הקשר ואפילו לגירושים (דוגמא טרייה ומפורסמת: אהוד ונאוה ברק. איך שהתחילו לשפץ את הבית שקנו בכפר שמריהו נפרדו).
הספרי לוקח שני זוגות של אשכנזים מצליחנים: קרן מור וגל זייד- עורכת דין ועיתונאי, אודיה קורן וצחי גראד-פסיכולוגית ועיתונאי, ומולם עומד קדוש השיפוצניק, יגאל נאור, שהוא כמובן מזרחי, אאוטסיידר, לא שייך להוויה 'הישראלית'.
החצי הראשון של ההצגה הוא קומדיה קלילה מצחיקה עד דמעות. אחרי ההפסקה יש 'טוויסט' במחזה והספור נעשה רציני ועצוב, ובד בבד עם השיפוץ שקרן מור עורכת בביתה כל מיני שדים יוצאים החוצה ומסיטים את העלילה אל הסוף הבלתי נמנע.
ההצגה כתובה היטב, מבויימת בשטף וביד מיומנת. גל זייד ויגאל נאור נהדרים. ולמרות שאת קולטת איך הספרי עובד עלייך במניפולציות רגשיות את מוצאת עצמך בסוף ההצגה שטופת דמע.
אבל אי אפשר לסיים בלי כמה מלים על הספרי 'התופעה'. הספרי הוא להטוטן. קוסם. כמעט כל מחזה שלו שובר קופות. מצליח. מצד שני הוא אחד היוצרים שהכי מצליחים לעצבן את 'גבוהי המצח' בתיאטרון.
מי שעוקב אחרי דרכו של הספרי כמחזאי מודע לזיגזגים שלו. הוא התחיל בהצגה הנפלאה 'קידוש', שהתפתחה לטרילוגיה נוגעת ללב ('חמץ' ו'שבעה') ונחשב למחזאי רציני ומבטיח, וסיים ב'הרב קמע', הצגת 'בורקאס', שאמנם היתה הצלחה מסחרית גדולה, אבל סתמה את הגולל על הספרי כמחזאי 'חשוב'.
ב'אשה, בעל, בית' - הקונפליקט של הספרי בא לידי מיצוי: חשוב לו גם להצליח מסחרית וגם להיות מקובל. הספרי רוצה לקבל בחזרה את החיבוק של 'עגולי המשקפיים'. להיות מחזאי נחשב שנוגע בעצבים החשופים של החברה הישראלית, וגם לספור כסף בקופה.
האמת שאפשר למצוא במחזה משמעויות ומורכבויות ועוד כל מיני 'איזמים' ואלגוריה ומשל על החברה הישראלית. אבל התוצאה היא קוקטייל נוסח ניל סיימון. נראה לי שכדאי להרפות מן היומרה ולקחת את 'אשה, בעל, בית' כמות שהיא: שעתיים של הנאה צרופה. צחוק ודמע. הצגה מהנה וקולחת.
בתום ההצגה פגשנו בפואייה של 'הקאמרי' את שמוליק הספרי וחנה אזולאי-הספרי, נועם סמל, בייגה שוחט, יגאל נאור, קרן מור, רבקה מיכאלי, רותי הולצמן והעתונאים: יגאל סרנה, אמנון ברזילי וגדעון לוי.
