המלצות לטיולי ארכיאולוגיה

צפון

בית כנסת נבוריה

יער ביריה, גליל עליון - מעיין הכפר היהודי הקדום נבוריה, שרידי בית כנסת המפואר של היישוב וכבשן סיד שנשמר היטב


שרידי בית הכנסת היפה של נבוריה שוכנים בצד דרך הנוף של יער ביריה, שאורכה הכולל כ-12 קילומטרים. זוהי דרך עפר משובחת, שחלקים ממנה סלולים אספלט. לאורך הדרך זרועים אתרים נחמדים. אנו נתמקד באלה הקשורים ליישוב הקדום נבוריה.

עין נבוריה - המעיין של היישוב הקדום נבוריה נובע מתוך מערה קטנה, הנמצאת בלב משטח גדול ומבהיק של סלע קירטון לבן, שבו נחצבו קשתות ששימשו להשקיית צאן ולכביסה. קק"ל בנתה כאן טרסות, נטעה עצי בוסתן והפכה את המקום לפינת חמד. המדרגות הסמוכות למעיין מוליכות לספסל רומנטי. בחורף אפשר לצפות כאן בסלמנדרות.

כבשן סיד - במדרון שממערב למעיין שוכן כבשן סיד ישן. קירות כבשן הסיד שוחזרו כאן עד לגובה ארבעה מטרים. חשיבותם של כבשני סיד בימי קדם הייתה רבה. בסיד, שאותו יצרו משריפת אבני גיר, טייחו בורות מים ושמרו שהמים בבור לא יחלחלו ויאבדו. הטיח גם שמר על קירות הבתים מפני בליה בעקבות הגשם.

בית כנסת נבוריה - היישוב היהודי נבוריה התקיים בימי בית ראשון ובית שני. חפירות ארכיאולוגיות חשפו את שרידי בית הכנסת המפואר של הכפר, אחד הקדומים בגליל. בית הכנסת הראשון ששכן באתר הורחב באמצע המאה השלישית, כנראה בעקבות גידול היישוב, אך הוא חרב ברעידת אדמה (363 לספירה). היישוב ניטש למשך 200 שנה, ובשנת 564 נבנה בית הכנסת מחדש. אפשר ללמוד על התאריך המדויק מכתובת שעיטרה את משקוף הפתח המרכזי: "למספר ארבע מאות תשעים וארבע שנה לחורבן הבית נבנה בסרר חנינא בן ליזר ולוליאנא בר יודן".

זוהי כתובת בעלת חשיבות רבה. הכתובת מודיעה שבית הכנסת נבנה בשנת 494 לחורבן בית המקדש, בעת סררתם (כהונתם) של חנינא בן ליזר ולוליאנא בר יודן כראשי הקהילה, או ראשי בית הכנסת. אזכור תאריכים בכתובות בתי כנסת הוא דבר נדיר. הכתובת מוצגת כיום במוזיאון ישראל. מבנה בית הכנסת התקיים עד שנת 640 לספירה בקירוב. באתר ניצבים כיום שני טורים בני ארבעה עמודים. חזית בית הכנסת שוחזרה בחלקה בפעילות משותפת של קק"ל ורשות העתיקות ובתרומה של ידידי קק"ל בקנדה.

יער ביריה - יער ביריה הוא יער נטע האדם הגדול בגליל. היער משתרע על פני כ-20 אלף דונם במדרונות המשתפלים מאזור צפת מזרחה, לעבר ראש פינה וחצור הגלילית. היער עשיר באתרי טבע כגון חורשת ארזים ופריחת חלמוניות, בוסתנים ומעיינות, דרכי נוף ושבילי טיול ולצדם חניונים ומצפורים. במרכז היער עומדת מצודת ביריה - אתר המסמל את מאבקו של העם היהודי על אדמתו. מצודת ביריה היא עתה מרכז מבקרים המתמקד בהמחשת עברה של ביריה ההיסטורית.

קק"ל הכשירה ביער חניונים רבים, סללה דרך נוף החוצה את היער לכל אורכו ושילטה שלושה מסלולי טיול, כולם מתחילים במצודת ביריה: שביל נבוריה (אדום) מגיע לקבר יונתן בן עוזיאל; השביל בעקבות לוחמים (סגול) מגיע לצפת; השביל השלישי (כחול) מגיע לעין יבנית. לכל מסלול כזה הכינה קק"ל דף מסלול משלו, שניתן להשגה במצודת ביריה.

ביקור במצודת ביריה: ימים א'-ה' בשעות 16:00-9:00. הכניסה ללא תשלום. טל' 04-6922433.

איך מגיעים? דרך הנוף ביער ביריה מסומנת בחצים ירוקים. הדרך מתחילה בכביש ראש פינה - קריית שמונה, מעט מצפון לצומת מחניים (כביש מס' 90, בין סימני ק"מ 444-443) ומסתיימת מדרום למושב דלתון (כביש מס' 886, בין סימני ק"מ 42-41). בית כנסת נבוריה נמצא בערך באמצע הדרך, מעט ממערב לעמוקה.

מרכז

תל איילון ושרידי אמאוס - פארק איילון, עמק איילון. שרידים של תל מקראי, מצודה חשמונאית, עיר רומית ומבצר צלבני בפארק עטור טרסות חקלאיות, עמוסות עצי בוסתן.

הנתונים הטבעיים של עמק איילון הפכו אותו כבר בימי קדם למקום מבוקש מאוד. מלבד הקרקעות הפוריות ומעיינות, למקום נודע ערך אסטרטגי, שכן הוא חלש על הדרך ממישור החוף לבית חורון ולירושלים. קרבות רבים ניטשו על השליטה בעמק. אחד המפורסמים שבהם הוא מלחמת יהושע במלכי הכנענים, שהסתיימה בקריאה המפורסמת: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון (יהושע י 12).
בפארק איילון נותרו שרידים ארכיאולוגיים חשובים, שכדאי להכירם.

תל איילון - כאן נמצאים שרידי היישוב המזוהה עם איילון המקראית, עיר בנחלת שבט דן (יהושע יט 42), שעל שמה נקרא העמק כולו. למרגלות התל נחפרו בארות אחדות. איילון נזכרה בכתובים כבר במכתבי אל-עמארנה שבמצרים (מאה 14 לפנה"ס). המלך רחבעם ביצר את העיר במסגרת שרשרת הערים המבוצרות שהקים סביב יהודה.

בתל איילון נראים שרידי המבצר הצלבני קסטלום ארנולדי. המבצר נבנה בראשית המאה ה- 12 על-ידי המלך הצלבני פולק מאנז'ו, כחלק ממערך ההגנה על הדרך מיפו לירושלים. המבצר חולש על צפון עמק איילון. חלקי המבצר הנראים כיום כוללים חלק מהחומה המערבית וקטע קטן מהחומה הדרומית.

למרגלות התל נמצא שטח מקסים של טרסות ובוסתנים. לתל איילון מגיעים ב"דרך התמר" - דרך עפר מסומנת בשחור היוצאת מהעיקול החד שבמזרח הדרך הסלולה המקיפה את עמק המעיינות.

עמק המעיינות - עמק באורך כקילומטר וחצי שלאורכו נותרו שרידים מעניינים ממערכת המים של העיר הרומאית אמאוס. שתי אמות המים שנראות בעמק נבנו בתקופה הרומית המאוחרת (מאה 3-4 לספירה). הן עשויות חוליות אבן שלאורכן נחצבה תעלה. האמה העליונה מתחילה בחורבת עקד ואילו האמה התחתונה מתחילה במעיין נקבה תת-קרקעי בעמק המעיינות.

לאורך הדרך כולה נראים שרידים קדומים וגיתות חצובות. מעניין במיוחד "הקבר הרומי" - אחוזת קבר משפחתית חצובה בסלע בולט.
לאורך מסלול ההליכה צומחים עצי בוסתן, בעיקר עצי תאנה, זית, רימון וגפן. המסלול מסתיים במעיין התמרים (עין ניני) - מעיין הנובע מתוך נקבה חצובה, שדפנותיה בנויות אבן. הנקבה היא חלק ממפעל השקיה קדום, כנראה מן התקופה הביזנטית. מי המעיין זורמים כיום באמת מים קצרה לאגם המשמש לנופש.

שיח' אבן ג'בל - מבנה קבר המנציח את הדמות האגדית של המצביא המוסלמי אבן ג'בל, שנספה על-פי המסורת במגיפה שפרצה בקרב הכוחות המוסלמים באמאוס (639 לספירה). כתובת שנמצאה על משקוף הכניסה לקבר מעידה כי המבנה הוקם על-ידי מנכורש, המושל הממלוכי של מצודת ירושלים (1288 לספירה). מכאן יש תצפית מרהיבה לעבר מישור החוף.

בית המרחץ - סמוך לכניסה לפארק נמצא מבנה בית מרחץ מהתקופה הרומאית, שנותר כמעט בשלמותו. אמה בנויה הובילה את מי המעיינות אל בית המרחץ. שמו הערבי של המקום הוא שיח' עוביד. על-פי המסורת הערבית שיח' עוביד, המצביא הראשי של הצבא המוסלמי, מת במאה השביעית במגפת אמאוס. הכניסה לתוך בית המרחץ אסורה מסיבות בטיחות.

אמאוס - שרידי אמאוס נמצאים בתחומי פארק איילון, משני צדי הכביש. שמה נגזר מהשם העברי חמת, שמקורו במעיין מים חמים שאינו נובע בימינו. אמאוס הייתה סמל למקום תענוגות. עליה נאמר: "אמאוס, מקור מים יפים ונוה יפה" (קהלת רבה ז, טו). מאז המאה השלישית נקראה העיר ניקופוליס (עיר אלת הניצחון). מחוץ לתחום הפארק וסמוך מאוד אליו נמצאים שרידי כנסיות מהתקופה הביזנטית ומהתקופה הצלבניית.

פארק איילון (קנדה) - פארק איילון משתרע על פני 7,000 דונם, מצפון לכביש ירושלים - תל אביב, בקטע שבין מושב שואבה ולטרון. הפארק עשיר ביערות נטע אדם ובמיוחד בעצי בוסתן הפזורים במרחביו. קק"ל טיפחה את עצי הבוסתן, הוסיפה נטיעות משלה והכשירה את הפארק לבילוי בחיק הטבע.

איך להגיע? גישה לעמק המעיינות ולבוסתני תל איילון: מהכביש המהיר ירושלים - תל אביב פונים בצומת לטרון לכיוון מבוא חורון ורמאללה (כביש מס' 3). פארק איילון משתרע מימין לכביש ומשמאלו, במרחק של כקילומטר אחד מהצומת.

דרום

חורבת ענים - יער יתיר, דרום הר חברון. שרידי מצודה מהתקופה הישראלית הקדומה, בית כנסת מפואר, מערות ואזור תעשיה ובו מתקנים לעיבוד תוצרת חקלאית.

"יש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניא, תשעה מילים מחברון דרומה", כותב הבישוף אבסביוס במאה ה- 4 לספירה. במשך שנים חיפשו את עניא זו ואת הקשר ליישוב המקראי ענים (יהושע טז 50). הקשר נמצא בח'ירבת ע'וינא א-תחתא, השוכנת בלב יער יתיר, במקום שבו הרי חברון דועכים לעבר בקעת ערד ובקעת באר שבע. החורבה זכתה לשם העברי ענים.

גם בתקופה הביזנטית היה כאן כפר יהודי, ששכן על גבעה נמוכה, מוקפת משני עבריה ביובלים של נחל ענים. היישוב השתרע על כ-80 דונם ובתיו היו בנויים בשיטה האופיינית לבתי הר חברון: בית מגורים עילי, מרתף חצוב וחצר עילית, לשירותים ולמתקנים. בדרך-כלל שרדו באתר מרתפי המבנים, שהיו בנויים היטב. לכולם כניסות בנויות, עם משקופים, שחלקם נותרו באתרם. במרתפים נמצאו אבני גזית, שנלקחו בתקופה מאוחרת לשימושם של שוכני מערות.

המצודה הישראלית - בראש חורבת ענים נמצאת מצודה מתקופת מלכי יהודה. זהו מבנה ריבועי (21X21 מ'), שהיה פעיל בשימוש במאות 8-7 לפנה"ס. בתקופות מאוחרות יותר שימש המבנה, כנראה, כבית חווה.

בית הכנסת - המבנה המרשים באתר הוא בית הכנסת. בדרך כלל נהגו לבנות אותו במקום הגבוה ביישוב, אך הפעם אולי ויתרו על כך בגלל מבנה המצודה. בית הכנסת נוסד במאה ה- 4 לספירה והוא התקיים עד המאות 7-8. הוא בנוי בכיוון צפון -דרום. בימת ארון הקודש הייתה בקיר הצפוני, שפניו לירושלים. המבנה (13.70X10.30 מ') בנוי אבני גזית גדולות, ששרדו לגובה של כשלושה מטרים. הרצפה עשויה לוחות אבן גדולים.

בקיר המזרחי, ששימש כחזית בית הכנסת, יש שני פתחים, תופעה שנראית בבתי כנסת נוספים בסביבה - אשתמוע, סוסיה ומעון. לאורך הקיר המזרחי נחשפה אכסדרת כניסה ובחזיתה אדנים, עמודים וכותרות. במרכז החצר של בית הכנסת, ממזרח לאכסדרה, נמצא בור מים. המבנה שימש כמסגד מהתקופה המוסלמית הקדומה ועד לתקופה הממלוכית.

שביל המתקנים החקלאיים - בגבעה המיוערת כיום, מדרום ליישוב, שכן אזור התעשיה של הכפר. קק"ל סימנה שביל באורך 600 מטרים, העובר בצד מתקנים קדומים לעיבוד תוצרת חקלאית - גת להפקת תירוש מענבים ובית בד להפקת שמן זית. בקצה השביל, ליד בור מים, הקימה קק"ל חניון לפיקניק.

חורבת יתיר - חורבת יתיר, שוכנת בשוליים המערביים של היער שנקרא על שמה. כאן מזהים את מקומה של עיר הלוויים המקראית יתיר. שרידי היישוב משתרעים על יותר מאלף דונם. העיר מתוארת במפת מידבא, מפת פסיפס שתיארה את ארץ ישראל בתקופה הביזנטית.

הסיור בחורבה מתחיל בבאר יתיר (למרות השם, מדובר בבור מים), הסמוכה לדרך הנוף. מכאן עולים במדרון אל שרידי הקברים של שיח' אל-עתירי ושיח זעבי, השוכנים בפסגת החורבה, המעניקה תצפית יפה על הסביבה. מכאן יש לרדת מערבה אל שרידי בריכת אגירה קדומה, שדופנותיה מטויחות בחלקן. בחורבה נותרו שרידי שני טורי עמודים וקירות של כנסייה ביזנטית. בכנסייה התגלו רצפות פסיפס נאות ובהן כתובות, שמהן ניתן להסיק כי הכנסייה הייתה פעילה במאה השביעית. הפסיפסים מכוסים בעפר, עד שיימצאו התנאים לחושפם לציבור.

יער יתיר בשנת 1964 נטעו יערני קרן קימת לישראל את העצים הראשונים בין הטרשים של דרום הר חברון. נטיעת יער באזור המדברי למחצה, סמוך לגבול עם ממלכת ירדן, נעשתה "כנגד כל הסיכויים". למרות זאת, היער הלך והתפתח, עד שהפך לגדול ביערות ישראל. יער יתיר משתרע כיום על פני כ-40,000 דונם ועוד היד נטועה...

במצודת היערנים שביער עומד לרשות המטיילים ב"שביל ישראל" חדר אירוח ומידע, ללא צורך בתיאום מוקדם.

איך מגיעים? ליער יתיר ניתן להגיע מכיוונים שונים. מכביש צומת שוקת - ערד (מס' 31) כשני ק"מ ממזרח לחורה, עולה כביש המוליך אל היער. כביש נוסף עולה ליער מתל ערד. ניתן להגיע ליער יתיר גם בדרך הנוף המערבית. זוהי דרך עפר טובה, המסתעפת מזרחה מכביש מיתר - יישובי דרום הר חברון (כביש מס' 6002), כשישה קילומטרים ממיתר.