|
|
|
|
|
|
| במהלך השנים הבאות ההיסטוריונים של האמנות יצטרכו לאמץ כלים מהתחום הנוירולוגי על-מנת לנתח יצירות. | |
|
|
|
|
מאמרו של אלכסנדר קפקא בכתב העת האמריקני לענייני השכלה גבוהה Chrinicles of Higher Education מוקדש לספר חדש על תולדות האמנות ששמו "עידן התובנה". המיוחד בספר הוא שמחברו אינו חוקר אמנות, אלא נוירולוג, חתן פרס נובל לרפואה משנת 2000 אריק קנדל.
מתברר שהקריירה של קנדל לקחה אותו פעמים רבות למקומות בלתי צפויים. בשנות ה-60 הוא התכוון להתמחות בפסיכיאטריה, אך הגיע למסקנה שמדובר בתחום שאינו מבוסס דיו מבחינה מדעית. מרגע זה הקדיש קנדל עצמו לחקר פעולת המוח של החילזון הימי - מה שהביא לו בשנת 2000 את פרס נובל לרפואה. קנדל הוכיח כי למידה וזיכרון אינם משנים את הנוירונים של המוח בעצמם, אלא את אופן הפעולה שלהם. למחקריו של קנדל השלכות, בין היתר, על פיתוח תרופות ביולוגיות לאנשים פגועי זיכרון ולהבנת השפעת הסמים על המוח האנושי.
כעת, לאחר שבגיל 82 פרש מרוב הפרויקטים שניהל, החליט קנדל להשקיע עצמו בתחום חדשני שנקרא נוירואסתטיקה, שכולל את חקר הבסיס הנוירולוגי לתפיסת היופי שלנו. מדובר בתחום צעיר, בן 10-15 שנה. המחקר מבוסס על ההבנה (המתוארת, בין היתר, בספרו של הפילוסוף דניס דאטון "האבולוציה של היופי" שנסקר במדור זה) ולפיה תפיסת היופי שלנו אינה חסרת ערך עצמי אלא בעלת ערך הישרדותי-אבולוציוני. בחירתו של קנדל ביצירות אמנות כמושאי ניתוח מתמקדת בציירים מהאסכולה האקספרסיוניסטית ממוצא אוסטרי. הדבר מהווה סוג של סגירת מעגל עבור קנדל עצמו, שכן הוא בא ממשפחה יהודית-וינאית ונמלט מהשואה בהיותו בן 9.
כלים מהתחום הנוירולוגי
בספרו טוען קנדל כי כיום אנו יודעים שהמערכת הוויזואלית שלנו מגיבה רק לחלקים של התמונה שבהם האינטנסיביות של התאורה משתנה. כלומר, תפיסתנו ביחס לאובייקט תלויה בעיקר במידת הניגוד בין האובייקט לרקע ולא בשאלה עד כמה האובייקט עצמו מואר. אפילו תחושת הפחד שחלק מהתמונות מעוררות אצלנו ניתנת היום להסבר ברמה הנוירולוגית - המוח שלנו יודע לתרגם גירויים ויזואליים מאיימים (למשל של חיה מסוכנת) לתחושות של פחד. קנדל אומנם מדגיש שהוא לא מתכוון לעשות לחוויה האסתטית האנושית רדוקציה לשינוי בסינפסות של המוח, אך הוא נוטה לחשוב שבמהלך השנים הבאות ההיסטוריונים של האמנות יצטרכו לאמץ כלים מהתחום הנוירולוגי על-מנת לנתח יצירות. אחרת, הוא אומר, הם יהיו דומים לאנשי הכנסייה שלא רצו להביט דרך הטלסקופ של גליליאו.
עם זאת, קנדל מודה שהתהליכים הנוירולוגיים של התפיסה האסתטית ודרך החשיבה שלנו באופן כללי מעמידים בפנינו יותר שאלות מתשובות. הוא מודה שדווקא הוא עצמו שם לב לא פעם לכך שתובנות מפתיעות ויצירתיות ביותר מגיעות אליו בזמנים בלתי צפויים - במקלחת, בטיול, בעת האזנה למוזיקה. לכן הוא תמיד נוהג לקחת איתו כלי כתיבה וכרטיסיות.
