מה שקרה בשידור הרדיו של
נתן זהבי - העלבה הגסה כלפי המאזינה, אינו צריך להפתיע איש. זו תרבות זרזירי המיקרופון ועורבי העט בישראל. זו דרכם של עבריינים לשעבר וסמרטוטרים בגרוש - שלפעמים הם גם חסרי השכלה מינימאלית, לנבל את הפה במקום להיות עניינים, וזהו ההבדל בין התקשורת הישראלית שמצמיחה גידולי פרא ומנוולי לשון לעומת התקשורת המערבית שממנה יוצאים שדרים תרבותיים ומשכילים. בישראל ה"צברית" כל מנבל פה ומקלל זולתו הוא בבחינת "מוכשר" ואילו בן תרבות רהוט אינו אלא "יורם". אז מה הפלא שיצא לנו ה"עגל הזה" שעוד מתגאה ב"עצבנותו"?!
יורם שפטל הוא אומנם יצור מאוס שרק לחשוב על מי שהלה הגן במסירות נפש כזאת - על אותו פגר בשם דמאניוק (שגם אם לא היה "איוואן האיום" הרי שהיה אנטישמי ופרו נאצי איום אחר), הרי שאפשר לקבל משמו של שפטל הקאות ושלשולים. בוודאי שלא יצור כשפטל יכול להעלות ביקורת על אדם עדין נפש - ושהודה על עוולותיו בהיות מעסקני מפא"י ההיסטורית וההיסטרית, כאריה (לובה) אליאב.
ה"פטריוטיזם" של שפטל מזכיר לי את משפטו של ברטולד ברכט: "מפלטו האחרון של הנבל הוא הפטריוטיזם". אבל מכאן ועד לשפת הריקבון של נתן זהבי - שפגע בשידור חי במאזינה שתמכה בשפטל, המרחק היה צריך להיות רחוק.
הבעיה עם זהבי איננה עמדותיו הפוליטיות ושאר השקפותיו, אלא פיו המזוהם שאינו יודע לעצור באדום. עלעול בהיסטוריה של האיש - עבריין לשעבר ללא מעצורים, היה צריך להעלות סימני שאלות על התקבלותו לכל משרה שיש בה מגע עם ציבור, ועוד בתחום התקשורת וההגינות.
אבל בישראל מטפחים - משנות ה-80, את התחרות מי יהיה גס יותר ומזוהם יותר בדיבור ומי יקלל יותר טוב את האחר והזוכים המאושרים הללו הופכים ל"עיתונאים מובילים" ול"שדרנים וקריינים אמיצים". בארץ אחרת היו מזמן מגישים נגדם תביעות דיבה וזורקים אותם לפח הקרוב ביותר. גם הספרות ה"חדשה" בישראל ניזונה שוב ושוב מניבולי פה וה"סופרים החדשים" או משוררי האשפתות הופכים שוב ושוב ל"אליטה החברתית". אז מה הפלא שהפרחח הזה הפך ל"אהוב הציבור"?!
פתאום כולם התעוררו בגלל שפגע במושג מעליב באישה. נכון, זהו באמת מעשה מתועב, אבל איפה היו ואיפה הם המבקרים הללו כאשר כל יום אותו פרחח ועבריין לשעבר מנבל את פיו כנגד כל מראיין? לאן נעלמים ה"מבקרים הפמיניסטים" הללו כאשר האיש הזה - שבארץ אחרת היה נשלח לטיפול דחוף, מאיים בשידור חי באלימות על מרואייניו ואף מנסה לעלות על כתובתם כדי לפגוע בהם פיזית?
נכון אומנם שהמילים האחרונות שהתריס הלה נגד המאזינה העבירו בנו יותר מגועל נפש, אבל מדוע אותם מתקיפים עברו ועוברים לסדר היום כאשר האיש הזה מנבל פיו באותן מילים ממש על גדולי ישראל, על גדולי המקרא וכו'? אם האיש הזה לא יודח - והוא לא יודח, מכל עיסוקיו התקשורתיים, הרי שהתקשורת בארץ ברובה, איננה אלא ביב שופכין. במדינה אחרת איש כזה - ולא רק בגלל ניבול הפה האחרון שלו, היה יושב מזמן בכלא על הסתה ועל איומים לרצח. אבל אצלנו כל סמרטוט מלך.
אבל באמת, מה לי להתפלא, שהרי כבר אמרו קדמוננו שירידתו של יהודי גרועה יותר משל נכרי ובעשורים האחרונים אנחנו רואים זאת, כאשר - ממש כנבואת ה"אור החיים הקדוש" (רבי חיים בן עטר זצקו"ל), הופכת התת-תרבות החולנית לדגל של "תרבות" ואילו התרבות האמיתית מושמצת ונלעגת ("בשגם בשר הוא"). התועבות והסטיות הופכים למסר "תרבותי נעלה", נושאי התועבה הופכים ל"מובילי התרבות" והעיר ת"א - ה"עיר העברית הראשונה", מקבלת פרס עולמי רשמי לרגל הפיכתה לעיר התועבה הראשונה במעלה בעולם ההפוך שלנו. אז באמת, אם זו התרבות ואם אלה הנורמות הרי שנתן זהבי הוא בעצם הראי הלא עקום של "מדינת ישראל החדשה" והפה שלו הוא בעצם הלשון של החברה הישראלית.
וכמי שמאמין בתורת האמת אסיים בסיבה העיקרית שמבחינת היהדות הוא הסיבה ש"מובילי התרבות" הישראלים הם גם מנבלי הפה ה"ראשונים במעלה": לפני מספר שנים - בתוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה", הופיעו שני חברי צוות (שבינתיים הלכו לעולמם) שביניהם כמובן פרץ ויכוח גלדיאטורי. היו אלה הרב ח"כ דאז יוסף עזרן, ומי שלימים הפך לימים לשר המשפטים בישראל, טומי לפיד. האחרון סנט ברב עזרן לאורך כל התוכנית, אך הרב עזרן - אדם עדין נפש ואציל פוליטי שכדוגמתו ספק אם רבים נולדו כמותו, לא הגיב אישית אלא עניינית.
לפיד - עוד בהמה "תרבותית" לשעבר עם פה שלא היה מבייש שום ג'ורה, נלחץ מרוגע ההתנהגות של הרב עזרן וניסה להוציאו מהכלים בקללות בוטות וגסות כיאה למי שעתיד להיות "שר המשפטים" ולהותיר יורש ערמומי כמותו. גם כאן הרב עזרן לא נכשל, ובמקום לצאת מן הכלים חייך חיוך סלחני לעבר לפיד ההונגרי ואז אמר לו: "לא פלא שפה שאוכל מאכלים מטונפים וטמאים כמוך מוציא מילים מלוכלכות כאלה". זה כל הסיפור עם זהבי ושכמותו...
