ואם דופקים אותנו - לא נצעק?

"האין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים? איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרים מאותו לחם הוא אוכל, באותו כלי נשק הוא נפצע מאותן מחלות הוא מתייסר? באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו לא ניזוב דם? אם תדגדגו אותנו לא נצחק? אם תרעילו אותנו לא נמות? ואם תתעללו בנו לא נתנקם? הסוחר מונציה, ויליאם שייקספיר, 1598. מערכה 3 תמונה 1"

מתחילים להתעורר מתרדמת החורף. המדינה פוסעת מדי יום לעבר חזון ימני, פחות דמוקרטי שבו מייצרים "רוב" של 65 חברי כנסת להפיכת חוקים שבוטלו. מספרים לנו שישראל החזקה בגלובוס מנהלת את העולם, כאילו לא היו מדינות גדולות ממנה שיטפלו באירן כמו השכנים של אירן, סעודיה ומדינות הנפט וארה"ב שהיא עדיין השוטר הגדול מכולם. מבין ערפילי האביב וריחות הפריחה עם הפרחים הלבנים מרגישים היטב איך הממשלה דופקת אותנו. וזה כואב.

שקרים חדשים וישנים

מספרים לנו שמחיר הדלק שאנחנו משלמים מיועד לקניית כיפות ברזל - זאת כאשר ארה"ב היא זו שמשלמת עבור הכיפות!!! ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון בממשלתו משמיעים ללא הרף תעמולה זולה במדיה הישראלית "לישראל כלכלה נהדרת מצבנו מצוין, אין מובטלים, בישראל כולם עובדים (ומרוויחים בין 1,500 שקל ל-3,000 שקל לחודש), המצב הכלכלי בישראל מהטובים בעולם (באיזו גלקסיה?). מנפחים לנו את המוח עם חיוכים גדולים בתחרות בין ראש הממשלה ושר האוצר שלו, שבעי הרצון הם ראש הממשלה וכל שרי הימין שלו (לא כולל השר כחלון שסבור שיש כאן תופעות מזעזעות כמו עמותות שאוספות כסף לצדקה ומנהליהם גורפים משכורות שגדולות פי 20-10 מהמשכורות ה"ממוצעות"). ישראל במקום ה-14 בין האזרחים שבעי הרצון בעולם, קצת אחרי נורבגיה... מי בעיקר הם שבעי הרצון? מקבלי משכורות העתק, שיאני השכר, רשימת המיליונרים המייצגים את תאוות הבצע והטיפשות של הכלכלה הישראלית, זו המנותקת מכולנו, אזרחי האלפיון והמאיון העליון, דרי המגדלים.

מחול האושר לקראת הפיקניקים של יום העצמאות

בעודנו מכינים את הסטייקים למנגל ואת טנק המכונית ממלאים בדלק, משלמים חשבון חשמל החדש ורואים איך הוצאות הפסח הגדילו את האוברדראפט, תוקפת אותנו חרדה קיומית גדולה בהרבה מהחרדה מאירן. האם ימשיכו ויעלו את תשלומי החשמל, מס ההכנסה והמע"מ ושוב את מחיר הדלק? האם לא יכאב לנו? לא תרד רמת החיים שלנו? והמחאה גואה בלבבות ובתוכניות של המנהיגים הלא פוליטיים הצעירים והמנהיגים הפוליטיים הלא כל כך צעירים, ובעלי האינטרסים, וגם אלה שנמאס להם, שרואים כי עבדו קשה למדי, שירתו במילואים ושילמו מיסים והם רודפים אחרי זנבם ולעולם לא יעלו ברמת החיים, תמיד, בתנאים האלה יישארו בנקודה בה הם עומדים ויתמידו כדי לשרוד, כי אי-אפשר להתקדם, המחירים תמיד ישיגו אותנו גם אם נעבוד קשה ונעשה עוד תואר, ואם ניקח עוד עבודה להגדיל את ההכנסה. מולנו תמיד יתעשרו העשירים ובעלי משכורות הענק, במשרדי הממשלה והחברות הציבוריות, ילכו בכיסים מלאים להתפקע וינענעו בראשם בהנאה כאשר רה" מ הזחוח מספר כמה טוב לחיות בישראל.

"האם אין ליהודי עיניים?אין ליהודי ידיים?, איברים, צורה, חושים, מאוויים רגשות? ולא כמו הנוצרים מאות לחם הוא אוכל, מאותו כלי נשק הוא נפצע, מאותן המחלות הוא מתייסר? מאותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו לא ניזוב דם? אם תדגדגו אותנו לא נצחק? את תרעילו אותנו לא נמות? ואם תתעללו בנו לא נתנקם? הסוחר מוונציה, ויליאם שייקספיר, 1598, מערכה 3 תמונה 1. פרק ב'

אין מנוס מהפגנות מחאה פרק ב', בכל סגנון ובכל דרך, באהלים ותחת שמשיות, בככרות וברחובות, מול משרדי ראש הממשלה ומשרדי שר האוצר, מחאות על כי השפילו אותנו ועשו "כאילו" (ועדת טרכטנברג) ובעצם מצפצפים עלינו ודואגים רק לדירות לדתיים (בכול האמתלות והפטנטים שמצאו) לגני פעוטות למשפחות דתיות, להטבות לעובדי חברת החשמל, לאי צדק גואה המכסה כל חלקה וכל תקווה.

המדינה שייכת גם לנו החילונים, האקדמאים, בעלי המשפחות, החרוצים, ההולכים למילואים, משלמי המסים, המשכילים, המבינים את התרמית, את הנפילה אל תוך הרשת, את הפרפטו-מובילה, שבו כל האחריות הכלכלית עלינו לא על "החרדים" "הערבים", הש"סניקים, ועדי העובדים של הנמלים הרכבת וחברת החשמל, חברי הליכוד, ראשי ההסתדרות, חברי הכנסת השרים ראש הממשלה ובעלי ההון. כל אלה פטורים. נשארנו רק אנחנו ואם דופקים אותנו לא נצא למחאה?