אם בויכוח על תקיפתה של אירן, היה איזה איש שמאל או מרכז (כמו האלוף במיל. שלמה גזית למשל...) מעלה את הטענה כי תקיפה זו היא התגרות מיותרת ועלולה רק להביא לאנטישמיות ולהקצנה נגד יהודים בעולם,אזי, היה מתעורר ויכוח עם "טונים קצת גבוהים" אבל בודאי שאיש לא היה מסית נגדו (בוודאי שלא "אנשי שמאל ליברלים") ודעתו הייתה מתקבלת בהיגיון. אם איזה היסטוריון (כמו
תום שגב למשל...) היה טוען כי ההתגרות באירן מזכירה לו במעט את ההתגרות הציונית נגד גרמניה הנאצית(קריאה לסנקציות כלכליות נגדה) ומעלה את ההשערה שכמו שגרמניה הפכה לקיצונית יותר משום כך עלולה אירן להתנהג ובעקבותיה כל העולם המוסלמי, אזי, גם כאן היה מתעורר ויכוח לא קטן אך בודאי שדמו של ההיסטוריון לא היה מותר ע"י הציבור , ובודאי שלא ע"י "אנשי שמאל ליברלים".
אבל כשהרב שטיינמן מבני ברק אומר זאת - ולא על-פי "מחקרים אוניברסיטאיים" אמורפים אלא על-פי ניסיון של יהודי בן קרוב למאה שנה (עד מאה ועשרים ומעלה...) שחווה את ההיסטוריה מול עיניו ממש, מיד מתנפלים עליו כל שונאי היהדות למיניהם ומתירים את דמו כ"בוגד" למרות שהם עצמם תומכים באותם הדברים שאמר בתנאי שיאמרו מפי חילוני "למהדרין". ואמנם בראש המסיתים נגד הרב שטיינמן לא עומדים ליברמן או נתניהו- שנגדם כוונה הביקורת , אלא אותם אנשי "שמאל" ציונים שרגע לפני ורגע אחרי הם מבקרים את התקיפה באירן באופן קיצוני יותר. ומי מגדיל וזועק חמס ומאשים את הרב שטיינמן ב"אנטי ציונות? זהו מר אורי רגב הרפורמי שאבותיו יצאו חוצץ נגד הציונות עם הקמתה ורק כשגילו כי הקמת המדינה ב-1948 תביא להם רווחים פוליטיים וכר פעולה אנטי דתי חדש, הם שינו את עורם והחליפו את חברבורותיהם כמו שהם עושים בכל עניין "רעיוני" ו/או "רוחני". אם זו לא אנטישמיות במיטבה , אזי, מהי אנטישמיות בכלל...
הסיפור הזה מזכיר לי סיפור מלפני שנים. בשמי הכלכלה הישראלית דרך "כוכב" עולה בשם לייב לבייב. האיש היה צעיר ומוכשר אך הייתה לו מגרעה אחת: הוא חבש כיפה ועוד בצבע שחור. והנה האיש הזה רכש את חברת "אפריקה - ישראל" ובכלל זאת גם קניון ברמת אביב. כמו כל בעל עסק - המחליט בעצמאות מתי יפתח ו/או יסגור את עסקו כך החליט מר לבייב שהקניון שלו יהיה סגור בשבת. והנה קמה צעקה גדולה נגדו ובראש הצעקנים שחפצו לכפות עליו אורח חיים חילוני עמדו אלה שלוחמים תמיד נגד... "הכפייה הדתית". החלו הללו לעבור בין הדירות ברמת אביב ולהחתים נגד סגירת הקניון. הגיעו הללו לביתו של דייר חילוני והראו לו את העצומה "נגד סגירת הקניון בשתות ובחגים" וכמובן "נגד הכפייה הדתית". הביט הלה בהם ובעצומה לסירוגין, חייך קמעה ושאל: "זה לא אתם שהייתם פה בשבוע שעבר והחתמתם אותי לסגור את הקניון הזה בגלל "יום המנוחה"? המחתימים נסוגו מיד אך ב"חוצפה ישראלית" התעשתו ומיד הסבירו כי "הפעם הדתיים רוצים לסגור, ובגלל זה שינינו את דעתנו"...
ובכן, זהו העניין- כאשר יהודי דתי , ועוד רב חרדי גדול, אומרים דבר כלשהו אשר היגיון וזהירות בחובו אין האספסוף ה"ליברלי" מקשיב לתוכן העניין אלא מיד מסית נגד הדובר משום זקנו, כיפתו ובמיוחד פאותיו של הדובר. כך זה היה באירופה של ימי הביניים , כך זה המשיך באירופה של ה"עת החדשה" וכך זה היום ב"ישראל החופשית".
ולנושא עצמו. אנחנו לא זקוקים ל"חוקרי שואה" או לסתם פרזיט מהאקדמיה כדי לדעת שתוקפנות ישראלית תביא לאנטישמיות באירופה. אנחנו לא צריכים הסברים "מלומדים" כי באירופה אין הבדל בין אנטי שמיות לאנטי ציונות - הרבי הקדוש מסאטמר חזה זאת עוד לפני הקמת המדינה, ולכן הורה להפגין ולומר בכל מקום לאומות העולם כי הציונים אינם מיצגים את היהדות שאחרת דמינו, חס ושלום, ישפך כמים, וזה באמת מה שקורה כיום. אך הבעיה היא ששנאת היהדות מעבירה את "אנשי השלום" על דעתם ולכן הם יהיו מוכנים גם לשפוך את דמם לקרבן ה"מולך" של המלחמה אף אם דעתם הפוכה רק משום שאינם מוכנים לשמוע בעצת רבנים וגדולי ישראל.
