הראשון - יוסי שריד (ראיון שנתן לשרי מקובר) בתשובה לשאלה: בעניין אוסלו - לא טעית? שריד: "אני לא מזהה טעויות קרדינאליות באוסלו. שום הסכם הוא לא מושלם, אבל לא היו טעויות גסות. הטעות היחידה היא שאוסלו לא כלל פינוי התנחלויות. להגיע להסכם ולהשאיר את כל ההתנחלויות על מכונן, ועוד לאפשר הרחבתן, ועיבוין, וריבוין - זו טעות גסה" (
מעריב, 21.6.02).
למען אותם שונאי
מתנחלים שלא קלטו, אני חוזר על תשובתו של שריד: הטעות היחידה היא שאוסלו לא כלל פינוי התנחלויות. "להגיע להסכם ולהשאיר את כל ההתנחלויות על מכונן, ועוד לאפשר הרחבתן, ועיבוין, וריבוין - זו טעות גסה".
במילים פשוטות, אחיי מהשמאל:
הסכם אוסלו, לא רק שאינו מחייב פינוי התנחלויות, (ציטוט) הוא מאפשר "הרחבתן, ועיבוין, וריבוין". מה קרה מאז? ישראל, למרות שלא התחייבה לעקור התנחלויות - עקרה את היישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון. והפלשתינים - למרות שהתחייבו לפרק את ארגוני הטרור, לא פירקו.
כמה שנים קודם, סגן שר החוץ יוסי ביילין: "...בתפיסה העקרונית שלי לגבי הסדר הקבע אני רואה מתן אפשרות להתנחלויות האלה להישאר שם. אני לא חושב שהגבול שיעבור בינינו לבין הישות הפלסטינאית צריך לקחת בחשבון את ההתיישבות. ההתיישבות תוכל להיות גם מעבר לזה וגם מעבר לזה של הקו הסופי".
שימו לב שהוא לא אמר "מדינה פלשתינית", אלא "יישות פלסטינאית" (רבין אמר חמש מילים: "יישות פלסטינאית שהיא פחות ממדינה"). ובאשר להתנחלויות - הוא אמר: ההתיישבות יכולה להיות משני צידי הגבול - לא עוקרים!...
שריד וביילין חייבים לומר לציבור, מה ישראל קיבלה - או על מה הפלשתינים ויתרו - בתמורה לכרסום בעמדות העקרוניות שלהם... שופופו...
