כבר כתבתי זאת בעבר – לא הספורט אשם, אלא אלה שמנהלים אותו, שלא הגיבו בזמן וכראוי, לכל גילויי האלימות בתחילתה והיו רדומים או אדישים עד עכשיו. שרת הספורט
לימור לבנת מגיבה באיחור על האירועים, במקום לקדם שינויים, להילחם עליהם ולהראות נחישות ועקביות. להגיב אחרי – לא מספיק, לא רציני דיו – ובעיקר לא יעיל.
במסיבת עיתונאים שערך יו"ר ההתאחדות
אבי לוזון, הוא הבטיח שינויים, לקח אחריות, פיזר הבטחות ועתה מצפים לקיומן. הקמת וועדה להצלת הכדורגל חשובה, רק אם תקבל גיבוי ורצון טוב ליישום מסקנותיה.
נדרשת רפורמה במבנה ובהרכב בתי הדין המשמעתיים, כדי להחזיר האמון של הציבור במערכת. אבי לוזון פנה לנשיא בית המשפט המחוזי (בדימוס), השופט
אורי גורן, שייקח על עצמו את האחריות לרפורמה. השופט אורי גורן, מכיר את המטריה והיה בעבר יו"ר בית הדין של איגוד שופטי הכדורגל ומשם עבר להיות שופט בכיר בבית הדין העליון. אבל, לאור חוות דעתו של
מבקר המדינה, כי שופטים בפועל בבתי המשפט לא יכולים לכהן בתפקיד מקביל בבתי הדין המשמעתיים, הוא עזב ועכשיו נקרא חזרה לקבל לידיו את ארגון/שינוי והבראת המערכת.
הקמת בית דין עליון לכל ענפי הספורט
כבר לפני שנתיים פרסמתי מאמר באתר זה, בו המלצתי על הקמת בית דין עליון, וכבר אז המלצתי על השופט אורי גורן, שיעמוד בראש המערכת.
אני שמח שיכולתי מראש את המהלכים או שמישהו התייחס לדבריי ברצינות וחושב כמוני, בנושא שהוא חשוב ומעניין את הציבור. הרעיון להקים בית דין עליון, לכל ענפי הספורט, נובע מן המציאות העגומה של רוח הספורט בישראל. על בתי הדין המשמעתיים ובית הדין העליון להיות עצמאיים, נוסח בתי המשפט האזרחיים ומנוהלים ע"י מערכת עצמאית.
בתי הדין המשמעתיים של התאחדות הכדורגל ויתר ענפי הספורט המובילים, כמו כדורסל וכדוריד, אינם נותנים את הפתרונות המתאימים במקרים החריגים והקשים. כאשר קבוצה, שחקן, מאמן או פעיל ספורט במסגרת ההתאחדות, לא מרוצה מתוצאות הדיונים ותוצאות בתי הדין המשמעתיים שלה, הוא פונה לערכאות אזרחיות לקבלת עזרה.
הפונה לערכאה אזרחית כדי שתפקח או תתקן עוול ספורטיבי או אישי, שנעשה לקבוצה או לפונה היחיד, הוא פתרון משפטי המצוי כיום, כהכרח שאין פתרון אחר לסוגיה המתבקשת. לדוגמה: אייל ברקוביץ, שנידון להשעיה מכל פעילות במוסדות ההתאחדות בשל פגיעה ועלבונות, הושעה גם בפרשנות מרחיבה מקורס "הפרו" שבו החל.
סנגורו של ברקוביץ, הודיע שיפנה לערכאה אזרחית, כלומר: לבית המשפט המחוזי בערעור, כדי שטענתו שאין קשר בין העונש שהוטל על השחקן לבין השתתפותו בקורס מטעם ההתאחדות. כמובן שזכותו של שחקן, מאמן, קבוצה, למצות את כל האפשרויות החוקיות, שעומדות לרשותם, כדי לתקן עיוות או עוול, שלדעתם נעשה להם. כמובן שטוב שתהיה ערכאה עליונה שתפקח על בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות ויתר ענפי הספורט, כמקובל במדינה דמוקרטית.
הרכב בית הדין המוצע יהיה כאמור בראשות שופט מחוזי בדימוס, המצוי בתחום ומתמצא בו, כמו השופט המחוזי
אמנון סטרשנוב, שהיה בעברו שופט כדורגל בתוספת עורך דין, כמו
אורי סלונים חבר בית הדין העליון לערעורים, ועורכי דין נוספים מבתי הדין המשמעתיים ומהציבור המקצועי הקרוב לספורט בתוספת אנשי ציבור, מאמנים לשעבר ובעלי קבוצות כדורגל לשעבר. הדבר ייתן, הן מעמד, הן כבוד וגם עצמאות משפטית.
הפניות לבית הדין העליון לספורט ירוכזו איפה בידי גוף מקצועי ספורטיבי ויורידו מהעומס המצוי במערכת המשפט האזרחי הקורס מעומסים שוטפים.
פנייה לבג"ץ
רק במקרים חריגים ביותר של שחיתות, איפה ואיפה, טעויות עובדתיות ומשפטיות יופנו לבג"צ, כעתירות כנגד החלטות בית הדין העליון, כמקובל לגבי יתר המוסדות השיפוטיים במדינה.
על ההתאחדות לעשות רביזיה להתייעל ולהתאים עצמה לספורט המודרני ולספורט ההמוני ולשפר ולייעל בדרך זו את תרבות הספורט בארץ.
משחקים ללא קהל – עונש קולקטיבי דרקוני, מיותר, שאינו משיג מטרתו. להעניש 15.000-10.000 צופים – בשל קבוצה קטנה של בריונים, פרחחים, מחרחרי מהומות, שמפוצצים משחקים, כמטרה בפני עצמה, בנוסח אנרכיסטים – זה יותר מאשר מרגיז ומתסכל.
את האנרכיסטים של הספורט צריך לסלק, לשרש, להעניש קשה, כדי לטהר את הספורט העממי והמקצועי. הפיקוח והמעקב צריכים להיות משולבים משטרה והקבוצות. שוטרים + סדרנים מטעם הקבוצות + אוהדים, שיסלקו את הבריונים ויעזרו למשטרה לעצרם.
על הקבוצות, בפיקוח ואישור ההתאחדות ועזרתה הכספית – להתקין מערכת מצלמות מעקב במגרשים וביציעים כדי למנוע בריונות פיזית ומילולית של נהמות, זריקת רימונים וחפצים.
יש למנות סגן שר הספורט שיעסוק רק בנושא זה, במסגרת הממשלה ויהיה כפוף לשר הספורט, וכתובת לכל הבעיות של ההתאחדויות וענפי הספורט.
המלצות "וועדת סטרשנוב":
הייתה וועדה מכובדת עם אנשים שמבינים בספורט וחלק מהמלצותיה הוכנסו למקרר – למרות שהיו בה הצעות לייעול וקידום הספורט. אומנם חלקים שונים בוצעו, אך את העיקר שכחו.
הוועדה התייחסה לבחירת יושב-ראש – ההתאחדות, העברת הכספים ישירות לאגודות, ביטול ההצבעה באמצעות יפויי כוח וכו'. ומה לגבי קוד אתי התנהגותי לא רק לשחקנים וקבוצות אלא גם לעסקנים ועובדי מוסדות הספורט, ההתאחדויות הספורט.
יאמר גם לזכות ההתאחדות ויתר ענפי הספורט, שרצון לקידום ושיפור יש, ויש ורואים גם תוצאות, אך התהליך איטי והמציאות ערה יותר מהתיקונים. אך זה לא מספיק – לא מספיק יעיל ולא מספיק מושקע מאמץ ורצון חיובי לקפוץ מדרגה למערכת ספורט מתקדמת יעילה מתאימה לרוח הזמן ורוח המדינה.
ספורט בריא – לא רק לגוף ולנפש אלא גם למדינה ואזרחיה. ספורט בריא להמונים האוהבים ספורט על ענפיו השונים, אך בעיקר לספורטאים הפעילים, בענפים התחרותיים והעממיים.
אם ראשי הקבוצות מעוניינים ב"מנהלת" – בבקשה, יתאחדו, יחליטו, יציעו ויבצעו. כל פתרון יצירתי – שיהלום את המציאות הספורטיבית ותנוהל בנוסח המקובל באירופה – הוא מבורך.
נקווה, שבעקבות האירועים האחרונים, יהיו שינויים חיוביים, במבנה ההתאחדות, בבחירת היו"ר ובמערכת הענישה.
