לא זכינו בן-ציון נתניהו, מגדולי ההיסטוריונים הישראלים, לא זכה בפרס ישראל על הישגיו המדהימים כהיסטוריון של יהודי ספרד ושל האינקוויזיציה הספרדית.
בכל העולם הכירו את עבודתו, והעריכוה. רק בביצה הישראלית, האקדמיה שלנו, שלא סלחה לו על שהיה רוויזיוניסט (לא זוטר, למען האמת - למרות גילו אז), לא קיבלה אותו לשורותיה, וגם לא הסכימה להעניק לו את פרס ישראל, שקטנים בהרבה ממנו קיבלוהו.
פרופ' נתניהו לימד היסטוריה יהודית באוניברסיטת קורנל בניו-יורק, אך לא בביצה המקומית. כך, לא זכינו במורה דגול, ורק מי שקרא את דבריו באנגלית התעשר - כי דאגו לא לתרגמו לעברית. חרם והדרה תמיד היו כלים לטהר את שורות האקדמיה הישראלית מכישרונות, שלא הלכו בתלם.
פרופ' נתניהו הכיר היטב את השיטות הללו ממחקריו על האינקוויזיציה.
דיסקין, דגן ושות'
דבריו הבוטים של
יובל דיסקין על ראש הממשלה ועל שר ביטחונו הכניסו את התקשורת לאמוק. ואיני מוכן להישבע, שזה לא היה מתואם.
לרוב התקשורת הישראלית שלטון נתניהו אינו נראה, ואני משתמש במלים עדינות. כמהים לראות את שלי יחימביץ, או את
דב חנין, מניחים את ישבניהם בכס ראש הממשלה, ובטוחים, שאירעה למדינה תאונה היסטורית במאי 1977, כשהעם פרק את כבליו.
כך, גם חושבת העלית - ובעיקר, הביטחונית.
נתניהו אינו כוס התה של העלית הביטחונית, ויש בין שני הצדדים דם רע משנים - פרט להיות רוב הקצונה הבכירה פוליטיקאים קטנטנים במדים, וצבעם ברור. מי שאינו יודע מה צבעם הפוליטי של בכירי ביטחוננו - עיוור, תתרן, חירש, או פסול לעדות. השאר יכולים לראות את מרבית גמלאי המערכת מתגודדים בשולי מחנה השמאל.
יש לנו צבא, שיש לו מדינה - מכנים זאת רבים מהחוקרים במדעי החברה בארץ.
לכן, אין פלא, שאלוף ((מיל.)) עמוס ידלין, ראש אמ"ן היוצא,
מאיר דגן, שהיה ראש "המוסד", רב-אלוף ((מיל.))
גבי אשכנזי וברזלנים אחרים יוצאים בריש גלי נגד ראש הממשלה ונגד השר ברק. הם עשו זאת גם בהיותם במדים - בחיפוי תקשורת באותו הצבע הפוליטי.
מצד שני, אורחות חייהם וסגנונם המנקר של שני האישים ראויים לכל גנאי. גם תפקודם.
האמנם יכול גבי אשכנזי - כוכב פרשת הרפז - לבקר מישהו?! האיש, שלא התאים לחלוטין להיות רמטכ"ל, שכח, כנראה, בלהט החגיגות לרגל קריאת כיכרות ושדרות על-שמו את ערמת החמאה המסריחה, המונחת על ראשו.
דגן ודיסקין הן פרשיות אחרות לגמרי. שניהם מינויים של
אריאל שרון, שביקשו הארכה של מינויהם מידי נתניהו. זה עניין אחד, שמעורר תמיהות.
מצד שני, שניהם נהנו משעות רבות של שיחות כמעט בארבע עיניים עם ראש הממשלה, ובמהלך שירותם למדו היטב אותו.
דברי דגן ודיסקין מלמדים עד כמה חשוב הצינון, שהוטל על בכירים במערכת הביטחון לפני כניסתם לפוליטיקה.
בחסות הוויכוח על דברי דיסקין ושות' הציע זאב גלילי להחזיר את החיסיון לשמו של ראש השב"כ - כפי שהיה פעם. לדעתי, ידידי גלילי טועה. גם בעבר היו רוב בכירי מערכת הביטחון לבלרים אפורים, שתחת חסות החשאיות ובאורה הדועך של הילת הביטחון (חסר רק קצת שומשום, שיטפטף מהביגלה שעל ראשיהם) - נראו כמו שמעון בר-כוכבא וכמו יהודה המכבי.
עד שהם נחשפו, ונראו במלוא תפארתם הזעירה.
אלוף זאבי
בגיל 35 זכה אריק זאבי ברביעית באליפות אירופה בג'ודו - במשקל עד מאה ק"ג - והסביר לכולנו למה אין לנו הרבה מדליות אולימפיות.
כדי לזכות במדליה צריכים להיות מעולים, מקצועיים ורציניים - תכונות, שהן היפוכן של הישראליות, המתבטאת במיטבה בגשר המכביה ובעמוד התאורה בהר הרצל.
אלוף זאבי השלישי - אחרי "גנדי" ופרקש - מביא לנו כבוד כבר חמש-עשרה שנה, ונקווה, שימשיך בכך במשחקים האולימפיים, שיהיו בקיץ בלונדון.
הכיבוש הבריטי הנאור
ליום העצמאות מחזר מישהו סיפור ישן על חבלות מכוונות, שארגון MI6, שירות המודיעין הבריטי, בספינות מעפילים.
סיפור מעניין, שמחבל קצת בסיפור השקרי, שמפיצים כעת היסטוריונים ישראלים על הכיבוש הנאור הבריטי. ויש סיפורים קשים ממנו על אותם הימים.
לא מזמן קמה בארץ תנועה להחזרת המנדט הבריטי. תנועה זו קיימת מאז ומתמיד בקרב האקדמיה הישראלית, שמספרת בגעגועים על ימיו הנהדרים של המנדט הבריטי.
"אהבתי את אדוני", אומר העבד, שאינו רוצה בחופש (שמות כ"א, ה'), ורוצעים לאות קלון את אוזנו.
חידוש מרענן
"ניתן להקטין את השפעת התקשורת העוינת", כותב לי בעז, שמפרט:
נחשפתי רק באחרונה לתחנת הרדיו גלי ישראל, שבה משודרות בין היתר אקטואליה וחדשות. בין השמות אותם מצאתי בתחנה, קלמן ליבסקינד (תוכנית בוקר קבועה), קווה שפרן ועוד.
כך, בלחיצת כפתור, ניתן להקשיב לרדיו נקי מהרעל השמאלני, משוחרר מכבלי החונטה השלטת - חידוש מרענן וחשוב ביותר.
נסו והיווכחו!
כיוון שהתראיינתי כבר פעמיים בגלי ישראל - אני יכול להעיד, שיש ממש בדברי בעז.
תוכנית מדהימה לצבירת גמלה
מחוץ לגן-החיות של בריסטול בבריטניה יש מגרש חניה, ובו כ-150 מקומות חניה. משך עשרים וחמש שנה עבד בו בריטי קטן ושקדני, שלא דיבר הרבה, וניהל לתפארה את החניון - עד שיום אחד לא הגיע לעבודתו.
גן-החיות טלפן לעירייה, ודיווח על היעדרות העובד. במחלקת משאבי-אנוש לא ידעו על העובד דבר. "אין עובד כזה ברשימת עובדינו", הודיעו.
העיתון טיימס של לונדון מדווח, כי העובד מהחניון גבה 1.75 ליש"ט מכל מכונית ושבע ליש"ט מכל אוטובוס - כנראה, סכום ניכר, שמאפשר לו כעת ליהנות מעמלו. העיתון אומד את הכנסות האלמוני מהחניון בכ-560 ליש"ט ליום - כשבעה מיליוני ליש"ט בעשרים וחמש שנות פעילותו.
לא רע.
מדרכות
על מדרכות ניו-יורק, בשבוע הראשון לביקורי הראשון בה, לפני יותר משלושים שנה, למדתי פרק חשוב בנגישות. סוף-סוף לא כאבו ברכיי בעלייה ובירידה, כיוון שמישהו שם תכנן ירידות מתונות מהמדרכה לכביש. אחר כך ראיתי שם אוטובוסים כורעים, שמנמיכים את עצמם לטובת נכים וקשישים.
נזכרתי בכל הנפלאות הללו כשקראתי על שלוש תביעות
ייצוגיות נגד עיריות בארצנו הנפלאה בשל העדר ירידות לנכים מהמדרכות - בניגוד מפורש לחוק כמעט בן שש-עשרה שנה, שהסדיר זאת.
ומה על עגלות ילדים?! ברוב המקומות תראו אותן מקרטעות על מדרכות שבורות ולא-ישרות, או מסתכנות בזחילה בצדי כבישים.
מילוי נכון של דלק
קיבלתי בדוא"ל מבת-דודתי כמה עצות כיצד להפיק יותר תועלת מכספכם, היורד לטמיון בתחנות הדלק, ואני מעבירן לעיונכם:
- יש לתדלק אך ורק בשעות הבוקר המוקדמות. בכל תחנות הדלק קבורים מכלי האחסון לדלק באדמה. ככל שקר יותר, הדלק צפוף יותר, ותקבלו יותר דלק במחיר נתון. דלק, כידוע, מתפשט בחום. אם מתדלקים אחר-הצהריים או בערב, הליטר אינו ליטר.
- כאשר מתדלקים, אין לסחוט את ידית המילוי למצב הגבוה. לידית התדלוק שלושה שלבים: נמוך, בינוני וגבוה. צריך לתדלק במצב שאיבה נמוך, אטי, כדי לצמצם את האדים, שנוצרים תוך כדי שאיבה. בשאיבה מהירה חלק מהנוזל הופך במכל לאדים. האדים נשאבים חזרה למכל האחסון התת-קרקעי שבתחנה, ואתם מקבלים פחות דלק עבור כספכם.
- תדלקו כשהמכל חצי מלא. ככל שיש יותר דלק במכל, פחות אוויר/אדים יכולים למלא את החלל הריק במכל.
- אל תתדלקו כאשר בתחנה נמצאת מכלית, שפורקת דלק למכלי האחסון. קרוב לוודאי, הדלק, המוזרם למכלי האחסון, יוצר מערבולות, ואתם עלולים לתדלק את מכוניתכם בחלק מהלכלוך, שעלה מקרקעית המכל.
