מדינה גנובה אין ספק שמפא"י הקימה את המדינה. ויש לתת קרדיט ראוי להיסטוריה שלה. אבל ההיסטוריה, היא בסופו של דבר היסטוריה. לעומת ההיסטוריה, ההווה מבשר את "האביב היהודי". ניגע בו בהמשך.
בין שאר פועלם הרב, מקימי המדינה דגלו בקומוניזם והעריצו את רוצח ההמונים סטאלין, ועשו כל שלאל ידם לנשל מעם ישראל את שורשיו הדתיים המסורתיים. לפיכך, באופן טבעי, הדור הנוכחי של הבכירים במערכות הביטחון הם נצר לשושלות מפא"יניקיות, שהרי בזמנים עברו בני הקיבוצים ותנועות הנוער הקומוניסטיות, כמו השומר הצעיר, התברכו בשיעורי גיוס גבוהים ביותר ליחידות קרביות. האתוס הישן של דור המייסדים היה הרבה פחות "שמאלני" מבחינה מדינית, והתאפיין יותר בשמאלנות אידאולוגית, מרכסיסטית.
במלחמת יום כיפור, השמאל הקומוניסטי השולט, הוכה מכה שעד היום הוא "הלום קרב" ממנה. עיקר המכה נבעה מהאכזבה הקשה של הציבור המפא"יניקי מהמנהיגים שנחשבו בעיניהם לאלוהים ולהתפקחות המרה אחרי שכרון הכוח של ניצחון מלחמת ששת הימים.
בעקבות זאת, השמאל אינו סומך עוד על מנהיגיו שלו. שחיטת המנהיגים במפלגת העבודה, לאורך השנים, ברק, מצנע,
עמיר פרץ, פואד וכו' היא ביטוי מובהק לכך. אבל אותו "הלם קרב" של מקימי המדינה, גרם להם בתהליך איטי, לאבד אמון מוחלט בכל מערכת השלטון, בין אם היא באה מימין או משמאל. אבדן האמון הזה בשלטון הביא במשך השנים גורמי שמאל רבים ומגוונים לפעול בחתרנות נגד השלטון תוך כדי עבירה על החוק, בזמנים שמפגשים עם אש"ף היו אסורים לדוגמה, ועד לחתרנות אנטי דמוקרטית בהשקת יוזמות מדיניות אזרחיות לגווניהן, בצורות "עוקפות מדינה", ביוזמות "אזרחיות" למיניהן, החל מ
הסכם אוסלו, שעבר בכנסת אמנם, אבל עבר על חודו של מיצובישי, עבור ביוזמת ז'נווה של יוסי ביילין וכלה בקמפיין "המפקד הלאומי" של
עמי איילון וסרי נוסייבה.
כל פעם שהבוחר בישראל בחר בימין, אם זה היה בגין, נתניהו בקדנציה הראשונה, ואחריו שרון לפני "מהפך ההינתקות", וכעת בכהונתו השניה של נתניהו כראש
ממשלה, אותם מפ"אייניקים וותיקים הקפידו לבטא היטב את תחושתם ש"גנבו להם את המדינה".
המאבק הסמוי
בחודשים האחרונים אנו עדים למתקפה חריפה של "לשעברים" למיניהם, שמתגלים לפתע כיוני שלום, או כזאבים שעברו מהפך ליוני שלום, שמזהירים את עם ישראל מפני הממשלה הימנית והעומד בראשה בשנית,
בנימין נתניהו. הם לא בוחלים באמצעים ונוקטים בהטעיות, בדה-לגיטימציה, בהפחדות, באיזכורי שואה שאינם במקומם ובכל דבר שיכול לגרום לציבור "להתעשת" כביכול ולחזור לתלם, כלומר למדיניות שמאל של וויתורים ושל ערעור על יהדותה של המדינה.
מי שחושב שהגרעין האירני הוא העומד בראש מעייניהם באמת, אינו אלא טועה. הנושא האמיתי הוא יחסי ישראל-פלשתין/נכונות להתפנות מיהודה ושומרון וירושלים תמורת קשרים הדוקים של הממשל בישראל עם הממשל האמריקני .
אבל הנושא הנעלם במאבק שלהם הוא העיקר האמיתי. המאבק שלהם בנתניהו וממשלתו ביסודו הוא הרצון בשימור שליטת האליטות הותיקות (הנרטיב הציוני-סוציאליסטי באמצעות האקדמיה של המשפט ומדעי הרוח ובכירי מערכת הביטחון) מול האליטות החדשות (הימין/המתיישבים /דתיים /חרדים).
צמד המילים ה"גרעין האירני" אינם אלא הכותרת המסווה הבאה להסתיר את כוונת הדוברים. שהרי המרחק בין דיסקין/דגן/אולמרט לבין נתניהו בגישה לגרעין האירני אינה כה גדולה כפי שניתן לחשוב. מה שבאמת מטריד אותם הוא אבדן השלטון ואובדן היכולת להשפיעה על עיצוב דמותה של המדינה ודורותיה הבאים.
האביב היהודי
ממשלת הליכוד והקואליציה שלה, היא ממשלת ימין, שנבחרה באופן דמוקרטי. בבסיס ערכיה הכלכלה חופשית, מדיניות ליברלית ודגש על הלאומיות היהודית והציונית.
באופן רשמי לא יגידו את זה גורמי הממשלה, אבל אחת ממטרות המדינות של הממשלה, להערכתי, היא מיסוס "תהליך השלום" השקרי, הידוע בשם האימפריאליסטי "הסכמי אוסלו", ויצירת מצב של ניהול הסכסוך שכרגע בהווה אין לו פתרון ריאלי. כמו-כן הממשלה נוקטת בשלבים מדודים לשינויים יסודיים באופי המדינה, מפוסט ציוניות לציוניות. זה קורה במערכת החינוך, זה קורה בחוקים למיניהם, רפורמה ברשות השידור ועוד, אך הדבר הזה לא יכול לקרות באבחה אחת ולכן כל פעם הממשלה "משחררת" מבצר נוסף שהיה עד עכשיו בשליטת האליטות הישנות.
לאור זאת, קיים צורך לשים את הזרקור על הנקודה הארכימדית האמיתית שנמצאת בעומק המתקפה המכוערת הזו של הקבוצה הכאילו תמימה הזו, שמורכבת מדגן, דיסקין, אולמרט, אשכנזי ועוד לשעברים. הם מנמקים לציבור שהמתקפה שלהם היא כביכול רק מתוקף "מקצועיותם" ו"נאמנותם" למדינה "אותה שירתו כל ימי חייהם". אבל האמת היא שהעם היהודי עובר תהליך בריא והופכי לחלוטין ממה שה"לשעברים" האלה מכוונים אליו. העם בישראל סוף סוף משיל מעליו את עול האליטות הישנות, הקומוניסטיות, הכנועות, הוותרניות והפוסט ציוניות ואף פוסט יהודיות. ה"לשעברים" הנ"ל, תרתי משמע, שמייצגים את האליטות הישנות, מסרבים להיכנע לרצון העם.
דברים בשם אומרם
על-מנת לעגן את הטיעונים התיאורטיים לעיל בעובדות, הבה נתמקד לרגע בחדשות הטריות, במר
יובל דיסקין, שבאותו פורום בכפר סבא תקף את נתניהו וברק. נקשיב למה שלא צוטט בתקשורת בפורום הזה, ונראה איך זה מהדהד עם חוסר היכולת של האליטות הישנות לקבל את רצון העם.
במהלך אותו הפורום
1 ענה ראש השב"כ לשעבר לשאלה של וואליד צאדק - ערבי מטייבה, שמתבדח איתו על "עובי" התיק שלו בשב"כ (כנראה שהוא יודע שיש סיבה שיהיה לו תיק בשב"כ) ושואל אותו שאלות שונות, כשבניהן הוא מלין על מדיניות הסיכולים הממוקדים שהוביל דיסקין במהלך שנות כהונתו כראש שב"כ.
מייד בתחילת תשובתו לוואליד דיסקין משתמש בביטוי "התנקשויות" כשהוא מתייחס לסיכול ממוקד של טרור. חשוב לציין שזו
הטרמינולוגיה של המחבלים עצמם. בשלב הבא הוא כמעט מתנצל על עצם הסיכולים ואומר שהם היו כורח התקופה, ומדגיש שהיום אין יותר סיכולים וממש מנסה לצאת מגדרו בניסיון "חזרתו בתשובה", בנושא ההתנקשויות, סליחה, הסיכולים הממוקדים.
אבל בהמשך דבריו דיסקין מאבד כל רסן ומתחיל לספר לוואליד
מה אמר בישיבות ממשלה, בישיבות קבינט סגורות, בפורומים סודיים וכד' (להם הוא קורא בזלזול: "השמיניות, השביעיות והשישיות") אח"כ הוא רומז שבניגוד למה שפורסם בתקשורת, השב"כ בראשותו היה
בעד מו"מ עם הפלשתינים, ובעד שלום (ממש מדהים. בניגוד לכל העובדות ובניגוד להגדרת תפקידו, מודה דיסקין שגם בזמן כהונתו הוא נתן המלצות פוליטיות בשם השב"כ).
דיסקין מודה שעמדותיו לא התקבלו, ומספר לוואליד שהוא נלחם בגורמים המדיניים על עמדותיו. כלומר, דיסקין מעיד על עצמו שהיה ראש שב"כ לעומתי למערכת הפוליטית, שזה דבר חמור, שנוגד את מה שנדרש מנושא משרת אמון.
חשוב לציין שהרקע לדברים הוא היותו נאמנו של שרון ומינוי פוליטי שלו, וברגע שקמה ממשלת ליכוד, הוא פעל כביכול כסוס טרויאני וכאופוזיציה נגד הממשלה בתוך דיונים ביטחוניים ותוך ניצול ציני של תפקידו.
בהמשך לתשובתו לאותו וואליד, וברוב חוצפתו, דיסקין שולח רמז עבה למחליפו, באומרו שהוא
"מקווה שהמחליפים שלו ושל עמדות מפתח אחרות ממשיכים להגיד את הדברים..." עולה מדבריו שבתקופתו הייתה חזית אחידה של ראש אמ"ן, ראש השב"כ והרמטכ"ל מול ראש הממשלה, שר הביטחון ובעצם כל המערכת הפוליטית הנבחרת - ואף עולה חשד ממשי שהם פעלו כביכול כגוף פוליטי לכל דבר. כעת דיסקין מקווה שגם ראשי מערכת הביטחון דהיום הם לעומתיים כנגד הממשלה הנבחרת, למרות שלא קיבלו כל מנדט פוליטי מהציבור.
הפוטש השקט
מדובר כאן על מצב בלתי נסבל שהיה בעבר, ואין לשלול שהוא לא מתקיים גם כיום. ממש סוג של מרד של מערכת הביטחון כנגד הממשלה. דיסקין היה חלק מחונטה מורדת גם בזמן שכיהן, יחד עם
גבי אשכנזי, ששר הביטחון ברק ממש נאלץ להילחם בו שלא ימשיך את כהונתו.
מדהים ובמיוחד מטריד שראש הממשלה ושר הביטחון, עם כל הקושי העצום בתפקידם, צריכים להילחם על בסיס יומיומי גם נגד "אוייבים" מבית, שלא רק שלא סרים למרותם, אלא אפילו תוקעים מקלות בגלגלי הביטחון, תוך פגיעה אנושה בעמדה הישראלית בעולם בנושא הגרעין האירני עד כדי סיכון אסטרטגי של ממש.
בכירי מערכת הביטחון לשעבר, שמסתבר שהם מייצגים את האליטות הישנות ואת השמאל המדיני, שתומך בוויתורים מול הפלשטינאים והיענות לרוב דרישותיהם, מנסים לעשות מעין
פוטש תקשורתי לממשלת הימין בלי לבחול בשום אמצעי, כולל התבטאויות רדודות ומופרכות אבל אף יותר, ממש מסוכנות מבחינה אסטרטגית ומדינית.
יש להדגיש
שהבעיה של כל ה"לשעברים" הללו היא לא באמת עניין של חוסר אמון בבנימין נתניהו ובאהוד ברק, זהו בעיקר עניין של
איבוד עמדות השפעה ושליטה. בתמיכת התקשורת שגם היא מאכלסת את חברי האליטות הישנות, הפוסט יהודיות והפוסט ציוניות כמעט, ניתנת ל"לשעברים" במה חסרת חסרת פרופורציות לפוטש התודעתי של ה"לשעברים" למיניהם על אזרחי המדינה המבולבלים, כדי לעשות הכל ולהביא לפוטש פוליטי.
מי אמר ומתי: "בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת"
נסיים בקצת היסטוריה כדי להכניס את הדברים לפרופורציה וגם כדי להעביר מסר לממשלה:
תנו לכלבים שרוצים בהמשך החורף השמאלני, לנבוח, בעוד אתם מבשרים את בוא האביב היהודי הציוני המתחדש. המשיכו בעשייתכם המבורכת למען עם ישראל, שכבר למד לא ליפול לפחים שלהם. אל תפחדו מה"לשעברים" מעלי האבק על מדפי ההיסטוריה וההיסטריה.
אזרחי המדינה בוודאי חשים כעת מעין תחושת דז'ה וו. כששרון היה ראש ממשלה, לפני ההינתקות, כשהיה עוד יו"ר הליכוד, בשיא "אינתיפאדת אהוד ברק", בשנת 2003 יצאו
ארבעה ראשי שב"כ לשעבר ואמרו בכותרות ענק ובפה אחד שהמדינה בהתמוטטות כי אין לה מטרות (נשמע מוכר...).
שימו לב לציטוטים המדהימים הבאים של בכירי השב"כ לשעבר ותבינו כמה מנותקים והזויים יכולים להיות "ראשי מערכות הביטחון" למיניהם2:
אלכס פישמן ו
סימה קדמון בראיון עם 4 ראשי השב"כ בדימוס, שואלים במוסף לשבת בשנת 2003 את עמי איילון איך תפנה למשל, את אלון מורה, והלא תוכניתך היא לפנות את כל ההתנחלויות! ותשמעו את תשובתו של אלוף בצה"ל לשעבר:
"בקיץ 2000 יכולנו להוריד את ההתנחלויות בלא התנגדות כי הם הבינו שהציבור רוצה דבר אחר". והמראיינים שואלים: "איך תעמדו מול 10- 15 אחוז מהמתנחלים 'הפנאטיים'", כדבריהם, וכאן משיב
יעקב פרי: "שעם תוכנית כלכלית פשוטה קמים והולכים 90 אחוז מהמתנחלים - יש רק 10 אחוז של גרעין אידיאולוגי איתו נצטרך להתעמת" (כל זה נאמר הרבה לפני ההינתקות).
ופה נכנס לראיון אברהם שלום, מי ששיקר וחיפה על הרוצחים של קו 300 והעליל על האלוף איציק מרדכי כי רצח את המחבלים: "אני לא מאמין שה- 10 אחוז הללו שיעקב פרי הזכיר, הם כאלה אמיצים! אני חושב שלא! אחרי ששמעתי בכנס פנימי שנערי הגבעות דומים לחמאס (מסתבר שכבר ב-2003 חשבו ככה), שאלתי כמה הם? אמרו לי שיש 100 פעילים ועוד 400 נגררים ו- 1000 אוהדים. נניח שהמספרים נכונים, אז אמרתי: אם הם היו ערבים הייתם יודעים לפתור את הבעיה? אמרו לי שכן. אז אמרתי,
בואו נפתור את הבעיה כאילו הם ערבים. קחו 15 מהם שימו אותם במעצר מנהלי ותראו איך השאר לא עושים כלום. ועוד שאלתי אותם אם הם דומים לחמאס - האם הם מוכנים להיהרג? התשובה הייתה לא. אז אני יותר אופטימי בעניין הזה. כשנשאיר אותם שם לבד הם יבואו. ועוד איך יבואו!". סוף ציטוט מדברי אברהם שלום.
ואז מתארים לנו הכתבים: בחדר השתררה שתיקה, ורק פרי אמר שהוא רוצה לעדן את דברי שלום בלי רשותו: "יכול להיות שיהיה עימות כואב ואם אפשר להימנע ממנו יש להימנע.
אבל אני חושב שהוא בלתי נמנע. תמיד תהיינה קבוצות או בודדים שבשבילם ארץ ישראל שוכנת בין גבעות שכם ובתוך חברון ואיתם יצטרכו להתעמת". בשלב זה מצטרף לדיון עמי איילון המדבר בנשימה אחת: "אנחנו רוצים מדינה שהיא דמוקרטית ובית לעם היהודי - לכן אגיד את זה במילים ברורות:
בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת. מנהיגות מדינית במדינת ישראל כבר קיבלה החלטות קשות כשהיה ברור מהי האלטרנטיבה, ואחרת תצטרך לקבל החלטות גם בעתיד כשברור מהי האלטרנטיבה".
כך במסווה של "שמירת אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל", וגם לדבריהם שמירת "אופייה היהודי", מתכננים 4 ראשי השב"כ טרנספר אכזרי של כל יישובי יהודה שומרון, הגולן, ירושלים וגם שטחים בתוך "בקו הירוק". כמה שמאלני יותר מזה אפשר להגיע?!
בתוכנית זו מי שלא ייעקר "מרצון", בשוחד ובכסף כפי שחוזה או הוזה יעקב פרי, ייהרג ויירה בידי יורשיו של אברהם שלום ושל
יצחק רבין, בעל "התותח הקדוש".
למי שהדברים הללו לא הספיקו לגרום לו להבין איך יש להתייחס ל"לשעברים" למיניהם, נביא את מה שאמר בזמנו פרופסור
אריה אלדד, כיום חבר כנסת, דברים שכה מתאימים וצריכים להיאמר היום:
"לאחר שהיו מראשי הלוחמים בערבים והמליצו ישירות לשבעה ראשי ממשלה להדק את הכתרים והסגרים והסיכולים והחיסולים, הם מאמצים תפיסות עולם שמאלניות קיצוניות.
הם לא הביעו את דעתם הנחרצת הזאת כשהיו בתפקיד. הם לא התפטרו כאשר לא התקבלו דרישותיהם הנוכחיות (ושבכלל לא העלו אותן אז). הלוחמים הקשוחים הללו, שאין איש מפקפק בנחישותם ובזכויותיהם בעבר, עודם לוחמים. אבל לא בערבים אלא במתנחלים. עמי איילון, מי שהיה מפקד נערץ בחיל הים, עושה שימוש נרחב בביטויים ששאולים מהחיל הזה. גם אם נסכים עמו שקברניטי ישראל בדורות האחרונים לא ידעו באמת לאן הם רוצים להגיע, לא נוכל לקבל את הסברו ש"בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת". הוא מניח שישראל תצטרך לנהוג במתנחלים כפי שנהגה באוניית הנשק של אצ"ל, "אלטלנה", שתהרוג אותם בירי התותחים הקדושים."
פירוק התותח הקדוש
עם ישראל במדינתו נמצא בצומת הכרעה לא רק אירנית-קיומית. אולי צומת ההכרעה האירני גרם להקצנת העמדות וההתבטאויות, אבל חשוב לזכור שרוב העם הספיק להתפקח. זה התחיל עם השקר של הטורקים וספינת המרמרה והפגיעה בחיילינו בנינו. זה ממשיך ב"אביב הערבי" שהוא לאמיתו של דבר חורף איסלאמי ראדיקלי ומסוכן וכלה במוסר הכפול של מדינות העולם כלפי משטר אסד, שכמה שעות נסיעה ספורות מכאן, טובח ללא רחם השכם והערב בבני עמו, והעולם עומד מנגד. כל ישראלי יהודי מבין שאם ישראל הייתה יוצאת להגן על עצמה ופועלת בפינצטה המוסרית הקסומה, שום דבר לא היה עוזר לנו. היו צולבים אותנו ואולי חס ושלום מטפלים בנו כפי שטיפלו בקדאפי.
על עם ישראל המפוכח לאפשר ל"לשעברים" לפרוש. למרבה הצער הם עושים זאת בלי הרבה כבוד.
חוץ מלתקוף ולהציע הצעות הזויות של וויתורים מול הזירה הפלשטינית הכה לא רלוונטית עכשיו, והנזק המדיני בהתבאויות על אירן, ה"לשעברים" לא מציגים אלטרנטיבה אמיתית. הם לא מתמודדים עם השאלה כיצד יראה המזרח התיכון עם אירן גרעינית. בעבר נתניהו כשל ואמר "הם מפחדים". אבל היום הם באמת מפחדים. "גונבים להם את המדינה" באור יום באופן דמוקרטי וראוי. הציבור מקיא אותם ואת עמדותיהם השמאלניות. אז כמה שתהליך ההקאה אינו נעים, הוא הכרחי.
הבה נפרק את התותח הקדוש שהרג עשרות יהודים, ונאפשר לכלבים לנבוח, בעוד שיירת היהדות, הציונות, החוסן והמנהיגות עושה את עבודתה להביא עלינו בשלום את האביב היהודי ציוני.
