מעת קריסת השווקים והתרסקות ניירות ערך בבורסה ב-2010, הולך וגובר הלחץ על שורה של חברות, ובעיקר על בעלי השליטה בהן. הטייקונים. הדרישה מהם: לעמוד בהתחייבויות לפרעון אגרות חוב שהנפיקו החברות, בתנאים שהונפקו.

הלחץ על הטייקונים, ובהם: יצחק תשובה, יוסי מימן, נוחי דנקנר, אילן בן-דב, לב לבייב, אליעזר פישמן, ושני פלגי משפחת עופר, מבוצע לא מעט באמצעות כלי התקשורת. אלה חוזרים ומציגים את הטייקונים כמי שסיכנו וגזלו כביכול כספי ציבור, ועתה אינם עומדים בהתחייבויות.

הדבר בא לידי ביטוי, בימים אלה, במיוחד בפרסומים על מצבה של דלק נדל"ן והחלטת השופטת ורדה אלשיך למנות מפרק זמני. השופטת נתנה ביטוי לדרישות המוגזמות של "המשקיעים", אך לא עשתה, למרבה הפליאה, את הצעד הנוסף הנדרש בנסיבות אלה, ובמיוחד מהפניית הזרקור לסוד הגדול המוצנע, כפי שנפרטו בהמשך.

הספקולנטים בראש המאבק

את המאבק המיליטנטי נגד הטייקונים מנהלים בעיקר עורכי דין המייצגים ספקולנטים, שרכשו אגרות החוב בבורסה במחירים מגוחכים - לאחר הקריסה הגדולה שאירעה לפני כשנתיים - ועתה הם דורשים פירעון מלא, כפי שהתחייבו החברות בתשקיף, בעת הנפקת ניירות הערך. תופעה דומה מתרחשת גם בתביעה נגד חברת בזק ומנהליה, אם כי מדובר, להבדיל, בחברה גדולה ויציבה שאינה העומדת היטב בהתחייבויותיה [ראו: סחטנות תוך ניצול בית המשפט].

אותם גורמים שרכשו אג"ח זבל בעיצומו של המשבר, במחיר 30-20 סנט לדולר (ולפעמים במחיר נמוך יותר), ביודעם היטב את מצבן הקשה של החברות, עומדים עתה בדרישתם לכפות על בעלי החברות "להביא כסף מהבית", כדי לפרוע את חובות החברות שהן, כידוע, במעמד של חברות בערבון מוגבל.

ובמילים פשוטות: אותם גורמים המוצגים כמשקיעים תמימים כביכול שאיבדו חלק מכספם, אינם אלא ספקולנטים ו/או משקיעים שמצמידים אקדח לרקתם של הטייקונים, ומנסים לכפות עליהם לשלם סכומי כסף שמשמעותם תשלום רווחים בשיעור של מאות אחוזים.

החשש של הטייקונים ואוזלת יד בית המשפט

הבעיה הגדולה היא שהטייקונים מזה ובית המשפט מזה, נמנעים, משום מה, מהעלאת דרישות למחזיקי אגרות החוב כדי שיציגו "הוכחות חוב":

• הטייקונים נמנעים מלהתעמת עם מחזיקי האג"ח ולחייבם להציג מסמכים, בהם ניתן יהיה לבדוק: מי המשקיע שרכש אג"ח במקור והפסיד ממון רב - ועתה הוא זכאי כמובן להחזר כספו במלואו; ומי, להבדיל, הינו משקיע/ספקולנט שרכש אג"ח בבורסה במחירים הנמוכים, ולכן אינו יכול לטעון לפיצוי בגין הפסד. ההימנעות נובעת במיוחד מניסיונם הנואש של הטייקונים להתרחק מאור הזרקורים (אגב: אחד הבודדים שעשה זאת הוא בני שטיינמץ, שהביע נכונות לפצות משקיעים שרכשו אגרות חוב, בתנאי שכל אחד מהם יציג מסמכים שיעידו כי אכן נוצר הפסד ממשי על השקעתו);

• בית המשפט, ובמקרה של דלק נדל"ן עסקינן בשופטת ורדה אלשיך, לא נכנס לעובי הקורה ולא בידל בין בעלי אגרות החוב - בין אלה להם מגיע פיצוי מלא בגין הפסד כספי; לבין אלה ש"רכבו על הגל" ורכשו אג"ח בעיצומו של המשבר, וגם במקרה של "תספורות" בשיעור של 50% יוותרו עם רווח נאה. אי-הבידול ביניהם עלול לקפח משקיעים שאיבדו חלק ניכר מכספם כשרכשו אג"ח בעת שהאמינו ביציבותן של החברות, לטובת ספקולנטים שרכשו אג"ח כספקולציה לכל דבר ועניין, בעת שידעו היטב את הסכנות;

• בשל האווירה הציבורית הקשה נגד הטייקונים, "שוכח" בית המשפט מלהזכיר למשקיעים: הובטחה לכם ריבית גבוהה יחסית בעת רכישת אגרות חוב, כנגד הסיכון שנטלתם. עתה, משהתממש הסיכון, לא ניתן לחייב את בעלי השליטה של חברה (שהינה בערבון מוגבל) להזרים מכספם הפרטי לחברה - אלא אם יוכח שהם נטלו כספים מהחברה, שלא כדין, עד כדי חדלות פירעון, וגרמו לריקונה;

• השופטת נמנעה מלהורות למחזיקי אגרות החוב, שפנו לבית המשפט, לבצע "הרמת מסך": לגלות מתי בדיוק רכשו את אגרות החוב ובאיזה מחיר, ומה שיעור ההפסד שהצטבר בידי כל משקיע, אם בכלל, מעת שרכש את אגרות החוב. נזכור נא: חלק ניכר ממחזיקי אגרות החוב הנוכחיים רכשו אותן ממשקיעים שמכרו ו"חתכו" הפסד. נתונים אלה קריטיים, כדי שבית המשפט בכלל והטייקונים בפרט יוכלו לשקול הסדר צודק ומיטבי עבור המשקיעים בכללותם, ולחלק את כספי ההסדר באופן שיוויוני - על-פי שיעור ההפסד/הרווח לכל משקיע. דרישה זו נעשית, אגב, כדבר שבשיגרה, כאשר חברות מגיעות לחדלות פירעון. או-אז דורש בית המשפט מהמשקיעים/הנושים להציג "הוכחת חוב", ופיצוי הנושים נעשה בהתאם לנזק הריאלי שנגרם לכל אחד מהם. אותו הליך קיים גם בתביעות ייצוגיות, כאשר הפיצוי ניתן לכל ניזוק בהתאם לנזקו האמיתי והספציפי;

• ההערכה היא: אם תבוצע "הרמת מסך" למחזיקי אגרות החוב במקרה של דלק נדל"ן, כדוגמא, לפי דרישת יצחק תשובה ו/או ביוזמת בית המשפט, יתברר כי הנזק שנגרם לבעלי אגרות החוב הנוכחיים קטן בהרבה מזה הנטען בתביעות הפירוק שהוגשו; וכי שיעור הפיצוי המגיע למחזיקי האג"ח הנוכחיים, אם יבוצע הסדר ואם תועבר החברה לפירוק, קטן מזה הנדרש עתה, באופן משמעותי.

את שלא נעשה, ניתן לתקן גם עכשיו. בית המשפט מינה מפרק זמני לדלק נדל"ן. החלטה על מינוי מפרק קבוע - כן או לא, תהא בעוד פחות משבועיים. טוב תעשה השופטת אלשיך אם תורה למשקיעים/התובעים להציג הוכחות נזק, ובהתאם לזאת לקבל החלטות בדבר פירוק דלק נדל"ן. שהרי פירוק שכזה עלול לפגוע - בסופו של דבר - במיוחד ברוכשים התמימים, שקנו ניירות ערך במחירים הגבוהים, ולאו-דווקא בספקולנטים שיצאו כאמור מורווחים גם במקרה של תספורת בשיעור של 50%.

למעלה מן הצורך יש להדגיש: דרישה להוכחת חוב מצד מחזיקי אגרות החוב אינה מייתרת מינוי מפרק ו/או הגשת תביעה נגד בעלי השליטה - אם יוצגו ראיות המעלות חשד לביצוע עבירות, שגרמו ו/או הביאו לחדלות פירעון של החברה.