תפסיקו להאמין לביבי, לברק, למופז, לליברמן, לאלי ישי, לכל פוליטיקאי באשר הוא, לפרשנים פוליטיים מגוחכים, להיסטוריונים מקדימי המאורעות ההיסטוריים ולחכמים שלפני המעשה ולחכמים לאחר מעשה. ביבי היה ידוע כפינוקיו השקרן, בקדנציה הראשונה, מעלליו, שקריו והתרברבותו גרמו לכך שהקדנציה ההיא נמשכה שנה וחצי. הסתובב ראש ה
ממשלה לשעבר בעולם, כראש ממשלה בדימוס ובנו של היסטוריון, עשה כסף מהרצאות - מומחה באנגלית רהוטה - וחזר שוב לשלטון, אותו אדם, אותו רברבן, עוד יותר שאפתן לשמור לעצמו את הכיסא הגדול בכל מחיר. הדגש הוא על כל מחיר!
אישית, כאזרחית ישראלית שלא מצביעה ביבי, הבנתי בימים אלה, שביבי, הבן הטוב, מעריץ של אבא בנציון, שקוע באבל ועובר כמו כל יהודי נורמלי את ימי ה"שבעה", שהם שבעה ימים בהם הוא מתנתק מכל עבודה ומתרכז באנשים הבאים לנחם ובזיכרונות על הנפטר האהוב. חשבתי, אבל טעיתי. ביבי שהודיע לכל אזרחי ישראל שהוא מריץ בחירות חדשות עם כל המשתמע מכך, אבל שקוע באבל משפחתי, תפס בשקט-בשקט, במהלך השבעה, דג שמן בשם מופז, שמקבל מהיום תפקיד, משכורת ומעמד חדש, ויעשה מהיום כל מה שראש הממשלה הקודם-החדש יגיד לו. הדג מופז יהיה כמו ספוג, כמו טופו שמקבל כל רוטב, כל נוזל, כל טעם וכל קומבינה שיחליט בעל-הבית. זה בהחלט מעליב שעבדו עלינו והתייחסו אל כולנו, לא כולל ברק, ישי, ליברמן וראש לשכת רה"מ לשעבר, כאל חבורת אידיוטים.
עוד כמה מילים על הדג השמן שאול מופז, יו"ר קדימה החדש, הודיע בחודש האחרון כמה הודעות מעניינות: א) הוא ינהיג את המחאה בקיץ. ב) הוא יהיה ראש הממשלה הבא. ג) הוא לא ייכנס לעולם לממשלת ביבי. ד) ביבי שקרן! כל אחד יבין מזה מה שנוח לו...
האם למחוק את המילה אמינות מהמילון העברי? המילה אמינות היא מילה נדירה מאוד בפוליטיקה בכלל ובעולם העסקים בפרט. למי אפשר להאמין? לאובמה או לרומני? לסרקוזי או להולנד הנשיא החדש? כל אחד בפוליטיקה קורא ליריבו שקרן, כך בכל ארץ, בכל יריבות, בכל תחרות פוליטית ובכל סכסוך עסקי ואחר. קרוב לוודאי שמספר השקרנים רק עולה ועולה, ובישראל אנו עדים לשקרים בלתי פוסקים בכל תחום ובכל עניין.
בכל זאת האזרח התמים - זה שאם ירצה או לא, חייו ועתיד ילדיו תלויים בהנהגת ביבי, ברק ושות' - היה רוצה להאמין למישהו. למשל, לראש הממשלה, זה שתפקידו להחליט אם תהיה מלחמה עם אירן או לחלופין שלום עם הפלשתינים, זה שמחליט על ענייני בעלי ההון והריכוזיות, על החינוך, הרווחה, הבריאות והגיוס לכל האזרחים ומה לא? האזרח, שכבר רגיל "לעבוד" על המערכת, להתחמק מכל שמירה על החוק ומרבה לעבור עבירות, מתחמק מתשלום מיסים, מגיוס וכולי, למד הפעם שיעור מצוין ממופז ומביבי. אף מילה שאמר מופז לא שווה את האותיות ממנה היא מורכבת ואף מילה של ביבי לא שווה את האוויר שנשמנו בזמן שהקשבנו.
האם הילדים יאמינו להורים? למורים? לחברים? לכל מה שמבוגרים אומרים ועושים? הרי המבוגרים לא יודעים אם להאמין לבתי המשפט? למשטרה? לשרים? לבעלי חברות המוכרים מניות? לבנקים וכולי? מי כאן ייתן דוגמה להתנהגות אמינה? איך נחיה בעצם במדינה בה אף אחד לא מאמין לאף אחד ובצדק?
האם לפוליטיקאים אין קווים אדומים? תשובה: לפוליטיקאים ישראלים אין קווים אדומים. לפי ההתרחשות האחרונה, בה לא יצאנו לבחירות כאשר אף אזרח ישראלי או פרשן פוליטי מכל סוג לא ידע בעצם למה. ואם רק ביבי ידע למה, הרי שחשב ללא ספק שזה לטובתו. והמשך הסיפור הידוע לכל המדינה המופתעת, מהאזרח ה"קטן" ביותר ועד לכל מי שחושב שהוא מבין משהו בכלל, הנה אנחנו בלי בחירות, בממשלת אחדות, אחרי שכל הפוליטיקאים המעורבים שיקרו מבלי להניד עפעף והנהיגו את השקר כנורמה מקובלת. מרגע זה השקר הוא הסטנדרט של יחסי אנוש בישראל בכל תחום. מה שמותר לפוליטיקאי, זה שנבחר על-ידי ה"עם", מותר לעם. כל ילד יכול עכשיו לשקר את המורה, את ההורים, את החברים, וזה בסדר. כולם ראו את הדוגמה וגם שמעו את מחיאות הכפיים של אלה שתמיד ישבחו את ביבי על כל מעשה מלוכלך שיעשה.
גם אם עד עכשיו לא חשבנו שאנחנו חיים בארץ נהדרת, עכשיו זה בטוח שאנחנו חיים בארץ מכוערת. אנחנו פשוט לא מאמינים לביבי, למופז, לברק, לליברמן ואחרים שהם עושים משהו בשביל ה"עם". אנחנו מאמינים רק שהם חושבים שזה טוב להם, לכיסם וכיסאם.
