בוקר טוב לכם, שילה דה-בר, יון פדר וניר חפץ. איך הייתה שנת החורף במערכות
ידיעות אחרונות, ynet ו
מעריב? אני מקווה שהיקיצה לא הייתה קשה מדי. בכל זאת, לגלות פתאום ש"העובדים הזרים" הם למעשה עבריינים וש"הסוגייה ההומניטרית" היא בעצם שאלה של פשיעה חמורה - זה ממש לא קל, אחרי שבמשך שנים אתם ואמצעי התקשורת שלכם סיפרתם לנו את ההפך.
כאשר שר הפנים, אלי ישי, דרש להפעיל את החוק ולגרש מישראל מסתננים בלתי חוקיים, קראתם לו "גזען"; רק השבוע סיפרתם בכותרות גדולות כיצד הוגשה תלונה נגד ישי בטענה שהוא מסית לשנאת זרים. לעומת זאת, כאשר ראשי עיריית אילת התריעו שוב ושוב על הצפת עירם באלפי שוהים בלתי חוקיים, דבריהם לא זכו אפילו לרבע איזכור. לא היססתם לשלוף את זכרון השואה כדי לטעון שמדינת ישראל חייבת לפתוח את דלתה בפני מבקשי מקלט, והתעלמתם בעקשנות מכך שמדובר במהגרי עבודה בלתי חוקיים ולא בפליטים נרדפים.
כאשר הממשלה ביקשה לקבל החלטה שקולה ולהוציא מן הארץ כמה מאות ילדים שנמצאים כאן בניגוד לחוק, ארגנתם קמפיינים קולניים ומתמשכים נגד "גירוש ילדים". כאשר ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, הבטיח לתרום (אם יזכה בתביעתו נגד
משה לדור) 150,000 שקל לבית הספר ביאליק-רוגוזין, בו לומדים חלק מהילדים הללו, איש מכם לא שאל מדוע דווקא למקום כזה. כאשר רשות ההגירה והאוכלוסין ניסתה להעביר לכם מסרים בנוגע להיקף הבעיה, היא לא הצליחה לעבור את מסננת העריכה שלכם.
זה לא היה משהו מקרי ונקודתי; זו הייתה המדיניות המערכתית של ידיעות אחרונות, ynet ומעריב במשך כמה וכמה שנים. כל התופעות שציינתי, ועוד רבות אחרות, מוכיחות שמדובר בתפישה ובשיטה. התקשורת הצפונובונית, התקשורת של מדינת תל אביב, טמנה את ראשה בחול - עד שהסכנה התחילה להתקרב אל פתח ביתה.
אל תתנו לבלבל אתכם בין המונחים
לפחות 60,000 מהגרים בלתי חוקיים שוהים בישראל. זה מה שיודעת רשות ההגירה והאוכלוסין; סביר להניח שהמספר האמיתי גדול בהרבה. לפחות 25,000 מתוכם חיים בתל אביב, באוטונומיה של הזנחה, עוני ופשע. עוד 10,000-5,000 יושבים באילת ותופסים משרות בעיר שגם ככה לא קל להתפרנס בה. וכן, כולם פושעים. כולם נכנסו לישראל שלא כחוק, ומאותו רגע הם הפכו לעבריינים. וכן, את כולם צריך לגרש מכאן - בדיוק כמו שעושות מדינות "חשוכות" כמו ארה"ב.
עצה לי לקוראים ולגולשים: אל תתנו לבלבל אתכם בין המונחים. יש פליטים ויש מהגרי עבודה; יש שוהים חוקיים ויש שוהים שלא כחוק. החוק הבינלאומי קובע מיהו פליט ומהן זכויותיו, ישראל מקיימת אותו ובתי המשפט דואגים להגן על מי שראוי להגנה. אני מצהיר כאן ועכשיו, שאם וכאשר ייקבע (למשל בידי נציבות האו"ם לפליטים) שיעור של פליטים שכל מדינה מתבקשת לקבל כשיעור מאוכלוסייתה שלה - אני בעד שישראל תקבל שיעור כפול. אני גם מוכן לשלם עוד 1,000 שקל בשנה במיסים כדי לממן אותם. כמדינה יהודית שקמה מחורבות השואה, יש לנו חובה מוסרית ואנושית נעלה יותר מאשר שאר העמים.
כל זה - כאשר מדובר בפליטים, אנשים הנרדפים בשל דתם, דעתם או גזעם. לא כאשר מדובר במי שבאים לכאן כדי למצוא עבודה בתנאי עבדות, לא כאשר מדובר במי שמוברחים לכאן בידי סוחרי אדם. לישראל, כמו לכל מדינה בעולם, יש הזכות הבסיסית לקבוע מי ייכנס בשעריה. ישראל, בשונה מכל מדינה בעולם, חייבת לזכור שהיא נאבקת על עצם קיומה ושהמרקם הדמוגרפי שלה שברירי ומורכב ממילא. ישראל, שוב בשונה מכל מדינה בעולם, היא ביתו היחיד של העם היהודי והיא חייבת לשמור על זהותה היהודית.
שמירת החוק אינה עניין של טעם ודעה
ומעל לכל, אחרי הכל ולפני הכל: בואו נחזור לנקודה הבסיסית. שמירת החוק אינה אופציה ואינה עניין של טעם ודעה. שמירת החוק מחייבת את כולם. ברגע בו מתייחסים בסלחנות למי שעובר על החוק ושוהה כאן שלא כחוק, ברגע בו מציגים אותו כפליט מסכן ולא כעבריין מדעת - ברגע זה מתחילים להתדרדר במדרון החלקלק המוביל למציאות הבלתי-נסבלת הקיימת בדרום תל אביב, באילת ובמקומות נוספים.
התקשורת הישראלית, ברובה, נושאת באחריות כבדה למצב הזה. התקשורת שהתעלמה מן העבריינות הבוטה והמתרחבת, התקשורת שתקפה את אוכפי החוק במקום את העוברים עליו. אולי הכותרות הראשיות של ידיעות אחרונות, מעריב ו-ynet (יום ו', 18.5.12) מלמדות שמשהו בתפישה הזו מתחיל להשתנות. אולי. אבל אולי זה גם מאוחר מדי.
