הדמוקרטיה הישראלית מציבה לכאורה מערכת שלטון מסודרת , עם הפרדת רשויות בצידה כאשר כל "שחקן" על המגרש יודע את תפקידו ואת גבולות הגזרה עליה הוא מופקד. האומנם?
נתחיל באזרח מספר אחד הנשיא
שמעון פרס המכהן בתפקיד הכי א-פוליטי, הכי ממלכתי והכי מייצג את העם כולו. הנשיא חוצה פעם אחר פעם את גבולות הגזרה שלו וברגל גסה יש לומר. מסעותיו בעולם לקידום השלום במסגרת חזונו המופרך אודות מזרח תיכון חדש הם בתדירות גבוהה. דעותיו והשקפותיו המדיניות אותן אינו שומר לעצמו, כולן אלה של השמאל הקיצוני. הכיצד יחוש אזרח מהמרכז הפוליטי, שלא לדבר על הימין - נוכח נשיא מכהן שכזה?
רמיסת עיקרון הפרדת הרשויות
בית המשפט הגבוה לצדק רומס אף הוא את עיקרון הפרדת הרשויות ובחקיקה השיפוטית מבית היוצר של
אהרן ברק עוקף את הדמוקרטיה מעשה של יום ביומו וכופה את דעת המיעוט המבוטל (והנאור...כמעט שכחתי) על נתיניו-אזרחי המדינה חסרי המגן. כך מפקיר בג"ץ את חיילינו באסרו על נוהל שכן בצבא, כך אישר בג"צ כלאחר יד החרבת גוש קטיף ומסירת חבלי מולדת למחבלים רוצחים, באופן דומה שש בג"צ להרוס ישובים יהודים ביו"ש, כך פוסק בג"צ באופן עקבי בכל דבר ועניין נגד ערכים יהודיים, דת ומסורת ישראל. פרופסור מנחם מאוטנר מי שכיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ולאחר שחקר את הנושא קבע מפורשות שהשמאל המפסיד פעם אחר פעם בבחירות לכנסת, העתיק את שלטונו לבג"צ בעזרתו הוא מממש את מאווייו.
הבטחות שווא של פוליטיקאים
המשטר הדמוקרטי הנוהג במקומותינו אף הוא אינו משביע נחת, זה בלשון המעטה, את עמך בני ישראל. פעם אחר פעם מצביעים האזרחים עבור מדיניות לאומית כאשר הינם מסתמכים על הבטחות מפורשות של המועמדים לראשות הממשלה. מנחם בגין שקידש ממש (בפיו) את ארץ ישראל השלמה מסר לאויב המצרי ובעבור שלום מדומה שטחים אסטרטגיים נרחבים והוסיף חטא על פשע בהכירו ב"עם פלשתיני" שכידוע לא היה מעולם.
אריאל שרון שערב בחירתו הכריז ש"דין נצרים כדין תל אביב" בהתנגדו למסע הבחירות של יריבו
עמרם מצנע - החריב בימי שלטונו את גוש קטיף וכמה ישובים בצפון השומרון אותו מסר לאויב מר- רוצחי החמס.
בנימין נתניהו שמשנתו הברורה תועדה בכתובים בספריו התגלה בימי שלטונו כמי שמוסר חבלי ארץ לאויב, מסייע בידי האויב להקים מדינה (מפניה הזהיר מפורשות בעבר) והגדיל לעשות בשחררו מאות רוצחים לרחובה של עיר בתמורה לשחרור שליט, למרות שבעבר התריע על הסכנות הודאיות שמהלך כזה ימיט על עמנו. מן המקום להוסיף כאן שאחיו של בנימין - יוני נתניהו הי"ד, נפל באנטבה על מזבח העיקרון לפיו אין לנהל משא-ומתן עם הטרור - אלא להילחם בו ולהדבירו.
דריסת ערכים מקודשים בצה"ל
באם חשבנו שצה"ל, צבא ההגנה לישראל , יוותר צבא העם - הלוחם, השש אלי קרב, המגן על יהודים והודף כל תוקפנות כי אז גם כאן נכונה לנו אכזבה מרה. מזה שנים ארוכות שצבא העם איננו עוד כפי שהכרנו אותו. לאחר הסכמי אוסלו ובמהלך גיבושם החל עירוב תחומים כאשר אנשי הצבא הבכירים מתחככים בתהליכים מדיניים, חיכוך הרסני יש לומר. משא-ומתן בלבוש אזרחי על מרפסות בתים מפוארים באלכסנדריה, מסיבות קוקטייל עם ה"פרטנר" הרוצח ערפאת יימח שמו, הסכמים ושיתוף פעולה עם מחבלים רוצחים- כל אלה היו לנחלתנו.
התוצאות לא אחרו לבוא. רפיסות הרוח, אובדן ערכים מקודשים, אימוץ דוקטרינות מסוכנות כגון העדר אויב, לחימה בעצימות נמוכה, "ניהול הסכסוך".....כל אלה עשו את שלהם עד אשר בימינו המחבלים מפגיזים מעזה ואנו בקושי מגיבים, פצוע בקבר יוסף מופקר למוות בשל הסתמכות על רוצחים ערבים שיחלצוהו עבורנו, מח"ט מוכר מתהדר בפני חברי כנסת בוועדת חוץ וביטחון כיצד הוא יושב תדיר בבית קפה ברמאללה עם מקבילו/שותפו הערבי...
רק בימים האחרונים דווח שהצבא יוצא במסע פרסום שמטרתו מניעת חטיפת חיילים. במסגרת המסע הופק על-ידי צה"ל סרטון בו נראה חייל ישראלי שבוי המתחנן על חייו.
דומה כי אין גבולות לאובדן הגאווה, לאובדן הנחישות, לרפיסות ולחולשה. בזיון היא מילה עדינה מכדי לתאר גישה חולנית ואובדנית שכזו.
הרוח חולה - זו המסקנה העצובה המתבקשת. התרחקנו מאד מחזון הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל, התרחקנו מדי ממורשת אבות, חלקים נרחבים מדי בעם אבדו את החזון, את האמונה את התקווה.
לא מאוחר לתקן
התיקון חייב להתחיל מלמעלה. למצער יש לערוך טיהור של ממש בפיקוד הצבא באופן שמצבאנו יהיו גיבורי חיל עשויים ללא חת, אוהבי העם והארץ. חובה להדיח את הנשיא המכהן מתפקידו ולשים תחתיו יהודי עם שאר רוח , אציל ומורם מעם-האוהב את עמו, את ארצו ואת מורשתו. יש לפזר את בית המשפט העליון ובחקיקה מתאימה לאפשר קיום בית משפט בו יש צדק-בו יש מקום ותקומה לנצח ישראל בארצו המובטחת.
אין מנוס מלחולל שינוי של ממש במשטר ו/או בשיטת הבחירות. שינוי כזה אשר יסיר את חרפת הבגידה בבוחרים, יאפשר שלטון נקי כפיים ובר לבב, ינהיג את עם ישראל בארץ ישראל על-פי תורת ישראל.
כל זה יש לעשות במהרה, הזמן דוחק.
