ניסיון היישום של תוכנית ההינתקות קלעה את רה"מ אריאל שרון למבוי פוליטי סתום. תוכנית זו היא כנראה המהפכנית והתקדימית ביותר בתולדות המדינה. משום כך ביצועה מחייב גיבוי פוליטי משמעותי, ולא רק שאין לו גיבוי שכזה, אלא להפך. עומדת מולו אופוזיציה עקשנית, גם, ואולי בעיקר, מבית.
אבל אסור לשגות באשליות ולנוח על זרי ועידת הליכוד. שרון מעולם לא נרתע מעמדת מיעוט, ומעולם לא היסס, לטוב ולרע ובהצלחה לא מבוטלת, לפעול כיחיד כנגד המערכת. בהיותו רה"מ, עמדת המיעוט שלו רבת עוצמה ומשאבים. התוכנית כבר מתגלגלת, המנהלת מוקמת, הכספים נמצאים, הכוחות מתאמנים וכבר מתחילים לתכנן את צווי המילואים. בקבינט כבר הוחלט מי יבצע את הפינוי, ושרון כבר הודיע שהוא מצפצף על החלטות הממשלה המדברות על שלבים בפינוי, ומבחינתו בכל יום אפשר לבצע שלב אחר. להעלים מכך עין משמעו לקבור את הראש בחול כיענה.
מול כל זאת, הימין נראה חסר אונים. הוא מסתפק בהפגנות יצירתיות, במהלכי התגוננות ובלימה זמניים, בחישוקים מקריים. מאבק הימין מתמקד בפעילות חברתית, חוץ פרלמנטרית, או, במקרה הטוב, פנים מפלגתית. שרון לא יהסס לנצל זאת ולקדם את ההינתקות בעזרת תכסיסים פוליטיים, קואליציות מזדמנות ומשחקי כסאות מוסיקליים בממשלה. והוא מומחה גדול בעניינים הללו.
כך, למרות ועידת הליכוד ו"כוח עוזי לנדאו", יש לשרון די מרחב תמרון. אין כנסת נוחה יותר מבחינתו, שכן ביכולתו להרכיב כארבע קואליציות שונות. ההינתקות לא תעצר גם אם העבודה לא תהיה בממשלה, ובכנסת, כמעט בוודאות, יכול שרון להשיג רוב.
כיצד ניתן אם כן לעצור את התהליך ולשנות באמת את הכיוון ששרון צועד בו (ולא לעכב, להציק, להפריע, או כל רעיון פוליטי חלקי אחר)? יש כנראה רק פתרון אחד. לחוקק חוק משאל עם להינתקות. יש להתנות את הפינוי במשאל עם, המעצור החוקי היחידי לכדור השלג של ההינתקות.
היות וכל צד מנכס לעצמו "רוב", אף צד לא אמור להיות מודאג. מי שלא יתמוך במשאל שכזה, לא יוכל יותר לקבוע כי הוא בצד הרוב. השמאל, ואפילו שרון לא יוכל להתנגד ליוזמה דמוקרטית שכזו (ורמזים מלשכתו אולי מעידים שאפילו הוא מצדד ברעיון). אם לא תופעל הכנסת, בעניין בו רק היא יכולה לכפות את הממשלה, אזי או שתהיה ההינתקות או שיהיו בחירות, ולאחריהן נהיה, במקרה הטוב, באותו המצב ומול המשך יישום תוכנית ההינתקות.
החיסרון היחיד של משאל עם הוא שאפשר להפסיד בו, למרות שנראה כי יש הגזמה גדולה בהערכת מספר תומכי ההינתקות, כפי שכבר הוכיח משאל הליכוד - והרי מדובר בתוכנית שקל להראות את פגמיה. יש גם לזכור כי בלעדי משאל, לנוכח ההתקדמות בשטח, ממילא המתנגדים מפסידים.
ויש גם מה שמעבר לפוליטיקה. אם העם יחליט לעקור את היישובים, טוב לפחות שהמפונים ידעו שלא גחמה או תרגיל פוליטי של שרון הביאו לגזרה, אלא רצון העם. בעניינים שכאלה מותר לעם לטעות, אך לשרון אסור. לעניין זה השלכות גם על שאלת המאבק נגד הפינוי. במשפט שלמה הזה, עדיף לתת לעם לשפוט.
ועידת הליכוד יכולה לסייע מאוד בהעברת החלטה כי הליכוד יפנה יישובים רק לאחר משאל עם. מכאן והלאה רוב הפעולות טכניות. יש להעלות את תוכנית ההינתקות השלמה על הכתב, כולל העלויות המלאות. יש לקבוע רוב להעברתה של כ-65% (כדי לשמור על רוב יהודי) ולהעביר את החוק בכנסת. נותר רק לשלחה לאזרחים, ולערוך יום בחירות להינתקות.
רק כך ניתן לברר, אחת ולתמיד, את רצון היהודים במדינתם בסוגיית ההינתקות. זו הדרך היחידה לסכל את התוכנית באמת, או, במקרה הגרוע, לפחות להרגיע מעט את היצרים הגועשים של מי שעלולים, לחרדת כולנו, להכריז גט כריתות כנגד המדינה בעקבות העקירה.
________________
[פורסם ב'מקור ראשון']
