בית המשפט העליון קיבל בסוף השבוע את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של אמלקה איינהו, תושב חיפה, שהורשע בבימ"ש המחוזי בעירו בפציעתם הקשה בדקירות של 2 צעירים תושבי חיפה שהשליכו עליו אבן.
התובע עו"ד אורי כרמל טען בפני השופטת עדנה ארבל כי עונש של 18 חודשי מאסר בפועל שגזר בימ"ש בחיפה לא הולם את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, עבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה וכן חבלה בנסיבות מחמירות.
על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה והורשע המשיב, התנהל ויכוח בין המשיב למתלונן הראשון במהלכו השליך זה האחרון אבנים לעבר המשיב. בתגובה שלף המשיב סכין, רדף אחרי המתלונן וניסה לדקור אותו. המתלונן הראשון ברח מהמקום ומשהגיע אחיו, הוא המתלונן השני, תפס אותו המשיב בצווארו והצמיד אליו סכין.
לאחר מכן הכה בראשו באבן עד שנפל והתמוטט. המשיב פנה שוב אל המתלונן הראשון, שיסף את צווארו, חתך את בטנו והותירו מדמם על הקרקע. הנפגעים הועברו בדחיפות לבית החולים, כאשר המתלונן הראשון היה במצב קריטי. הוא נותח ושהה בבית החולים במשך כשבועיים וחצי ואילו המתלונן השני אושפז למשך ארבעה ימים, שוחרר ואושפז לארבעה ימים נוספים לאחר מכן.
המדינה טענה כי מדובר בשני אחים שנפגעו פגיעות קשות ובית המשפט לא נתן לכך משקל מספיק בגזר דינו שכן העונש הקבוע לעבירות אלה בחוק הוא 20 ו - 14 שנות מאסר. התנהגותו של המשיב שהינה חסרת מעצורים, תגובותיו התוקפניות והיעדר שליטתו העצמית תחת השפעת אלכוהול, כל אלה מעידים על מסוכנותו הרבה.
בטיעונו הוסיף בא כוח המדינה כי המשיב היה מעורב במהלך שנת 2002 בשני אירועים אלימים נוספים, כאשר המקרה הנוכחי הנו ביטוי להסלמה בהתנהגותו.
סניגורו של הנאשם, עו"ד ליאור בר זוהר, ציין מנגד כי שני המתלוננים שהנם בוגרים היו שיכורים ויידו אבנים גדולות שפגעו במשיב, כאשר אבן אחת אף פגעה בראשו, זאת על פי חוות הדעת הפתולוגית שהוצגה בפני בית המשפט. אף על פי כן הוא מסכים שתגובתו של המשיב חרגה מגדר הסביר ולא ניתן להתעלם מחומרת המעשים.
עם זאת, בהתחשב במחלתו הקשה, מצבו הפיסי מתדרדר. המשיב חושש שחייו יסתיימו לפני שהוא ישתחרר מהכלא ולכן מבקש הוא שבימ"ש לא יתערב בעונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי.
בהחלטתה לקבל את ערעור המדינה כתבה בין היתר השופטת ארבל כי "נתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ובכלל זה לנסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב, אך הגענו למסקנה שיש מקום לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המשיב. נסיבות המקרה יוצאות דופן בחומרתן. תוצאת המעשים האכזריים של המשיב קשה ביותר. היה זה רק כפסע בין המעשים לבין תוצאות חמורות בהרבה ומבחינת המתלונן הראשון, כפסע בינו ובין המוות. בתקופה בה האלימות הפכה לתושב קבע במחוזותינו ותת-תרבות הסכינים הפכה מעשה שבשגרה, חייב לצאת מבית משפט זה מסר חד וברור לפיו, מעשה אלימות, ובודאי מעשה שנעשה תוך כדי שימוש בסכין, יביא לתגובה חריפה מצד בית המשפט. לא ניתן להשלים עם מצב בו אזרח תמים, עובר אורח ברחוב, בגן הציבורי או נער במועדון הופך חשוף לסיכון ממשי לגופו ולשלומו. עלינו לתרום חלקנו להפסקת תופעות אלה".
אי לכך החליטה השופטת לגזור על הנאשם עונש של 4 שנות מאסר, מתוכן ירצה 36 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע.
