|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
אבי עדוי וטל דנינו ב"נשיקת אשת העכביש" [צילום: יח"צ]
|
|
|
נשיקת אשת העכביש
|
|
גבר טרנסווסטיט ומהפכן פוליטי נפגשים בתא משותף בבית סוהר בבואנוס איירס. שני ניגודים. כדי לצאת מדיכאון הכלא, ההומו מעסיק את שותפו לתא בסיפורי סרטים. תיאוריו הפלסטיים מרתקים את השני, ודרך הסיפורים נשבר הקרח, ונוצר קשר בין שניהם. אך מה הקשר לעכביש או לאשתו, ומה מהות הנשיקה?
|
|
ההצגה על-פי המחזה של מנואל פויג, שכבר עלתה בארץ כמה פעמים, והייתה הצלחה קולנועית כסרט, הופקה הפעם כפרויקט בימוי לתואר שני של עידן עמית, במסגרת אוניברסיטת תל אביב. את הצלחת הבימוי יש לתלות בכמה גורמים. מלבד הבימוי הכה מקצועי, הדרמטי והריאליסטי להדהים, הגורם הראשון במעלה הוא הליהוק, בו עזר ויעץ גרי בילו ז"ל. ההצגה מוקדשת לזכרו של מנהלו ומייסדו של תיאטרון באר שבע ומנהלו האגדי של ביה"ס לאמנויות הבמה "בית צבי" - שכל שלושת השחקנים הם בוגריו משנים שונות.
טל דנינו כמולינה, ההומו הרגיש, המקסים ששפת גופו אומרת המון (שמרגע סיימו את לימודיו ב-2010, נחטף ל”בית לסין” ועוד תיאטרונים); מעניין עד כמה צעיף ושרשרת חרוזים עושים את דמות השחקן (בעזרת שימוש בצלילים הגבוהים של קולו ובתנועותיו הרגישות) - לטרנסווסטיט אמיתי. כשאחרי הקידות על הבמה בתום מחיאות הכפיים הסוערות הוא מפטיר: וכעת - חזרה לסטרייטיות...
אבי עדוי, שחקן דרמטי מעולה (שאי-אפשר לשכוח אותו כקולונל ג'ספ הקשוח ב"בחורים טובים" בתיאטרון בית צבי) - כאן, קשוח גם כן, כ-ולנטין, חבר בקבוצה מחתרתית בארגנטינה, המושלך לכלא על-מנת לסחוט ממנו שמות של חברים נוספים בקבוצה; ומוטי סויסה המהוקצע, (שחקן סרטים ומחזות) ששפת גופו המובנית, אף היא מדברת גם ללא מילים, כסוהר הדוחק במולינה, תוך שימוש באמצעי סחיטה, להוציא מפי המהפכן הפוליטי שמות של חבריו.
רשת של רגשות
סיפור הסצנות מהסרט, שמולינה מתאר לולנטין בתא הכלא בקסם בלתי רגיל, לאט-לאט מתחילות לגרום לטיפוס הקשוח להתרכך, גם בגלל מצבים שונים ולא קלים ששניהם נקלעים אליהם בכלא, וכשמולינה סועד את ולנטין במצוקתו, עד כי הוא מתחיל לתת אמון במולינה.
מולינה, מצידו, הקשור בעבותות אהבה לאמו החולה, מוכן לעשות הכל כדי להשתחרר, כפי שהסוהר הבטיח לו. הוא אף עושה יד אחת עם הסוהר בתכנון מבצע שלא נעים לחזור עליו במילים, ושמבוצע בריאליזם נוקב. פעולה, שבמקום שתקל עליו להוציא חומר מפי ולנטין, גורמת לו להיקשר אליו רגשית יותר ויותר. הרשת שהוא טווה סביב ולנטין - הוא עצמו נופל בה. והנשיקה שהוא מנשק אותו לפני פרידתם, מזכירה את נשיקת יהודה איש קריות את ישו, בטרם הסגיר אותו לרומאים.
וזו נקודה שהמחזאי מדגיש במחזה: האהבה וההיזקקות לה - בעצם גורמות לאדם לאיבוד בטחונו האישי. כשמולינה מבטיח להעביר פרטים לסוהר לאחר שחרורו, ולא מקיים, אלא ממלא את בקשתו של ולנטין - הוא חותם בזה את גזר דינו.
ההצגה זורמת בקצב, השחקנים פשוט נפלאים, הבימוי של עידן עמית כנ"ל, העיבוד והדרמטורגיה של אינה איזנברג, עיצוב התאורה של יניר ליברמן, המוזיקה של אפי שושני הוותיק והתפאורה והתלבושות של מריאלה פיבניקה - גם הם: כולם מוקפדים וסופר-מקצועיים. נאחל להפקה לעבור לתיאטרון מקצועי, כדי שכל הקהל יוכל לחוות את החוויה המזוככת הזו.
ניצחון מזהיר לבימאי הצעיר ולצוות המדהים, המסמנים עתיד פורח לתיאטרון הישראלי.
|
|
טל דנינו כמולינה [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
אבי עדוי כולנטין [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
| תאריך:
|
08/06/2012
|
|
|
עודכן:
|
08/06/2012
|
|
עליס בליטנטל
|
|
הידיעה שמנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר שמעון שבס, המתגורר כיום בלונדון, עומד בראש קבוצת אנשי עסקים שמבקשת לרכוש את קבוצת הכדורגל "הפועל" תל אביב, התקבלה אצלי ברגשות לא מעורבים. כבר לפני שנים, כאשר חשפתי לראשונה את מעלליו הנסתרים בידיעות אחרונות, למדתי לדעת שמאחורי החיוך המלאכותי שלו מסתתר אדם כוחני, חסר-מעצורים שהפך את השירות הציבורי קרדום לביצוע חפירות עמוקות ומניבות.
|
|
|
|
|
מפגש ראשון מסוגו התקיים לפני כמה חודשים בין עורכי דין לבין הרב אשר וייס, אב בית דין לממונות בירושלים. בפגישה, שהמשתתפים הגדירו אותה מרתקת וחשובה, נידונו נושאים משפטיים בראי החוק וההלכה. למשל, נדונה דילמה שהציג עורך דין מהתחום הפלילי - האם ניתן להגן על עבריין כאשר אין ידיעה שאכן הוא זכאי? הרב וייס ענה כי די בכך שעורך הדין אינו יודע שמרשו עשה את המעשה כדי להתיר לעו"ד לייצג אותו, ומותר לו אף להציג פרשנויות שונות לעובדות אף אם לו עצמו יש ספק בכך (כגון, לטעון שטביעות האצבעות היו בזירת האירוע רק במקרה).
|
|
|
|
|
תמונתו של הרבי מלובביץ' תלויה גבוה מאוד על קיר המספרה ברחוב נווה שאנן 4 שבדרום תל אביב. כמעט מהתקרה, עיניו של הרב הזקן מביטות בהשתאות בנוף האנושי שנדחס לחנות. שלושת הסודנים הישובים בכסאותיהם לפני הספר הקמרוני מצפים לגזר דינם של להבי מספריו. חבריהם מחוף השנהב, גאנה וניגריה, ממתינים מחוץ לחנות לתורם. החנות המקורית, שכמו רבות מחברותיה ברחוב הנעליים המפורסם נעזבה בן לילה - הושכרה ונפתחה מחדש בן-יום. חנות הנעליים הוותיקה נסגרה ותחתיה התפצל המקום למספרה קטנה, דוכן בגדים וחנות תיקי עור. המסתנן האפריקני שפתח את המספרה הקטנה לא טרח, בחפזונו, לטפס על סולם ולהוריד את התמונה שתלה הבעלים הקודם, וכך נותר האדמו"ר מרחף באוויר החנות, מביט במתרחש תחתיו, מנסה להבין את המציאות החדשה שנקלע אליה.
|
|
|
|
|
לפי העיתון הבריטי "האקונומיסט" מחקרים רבים מצביעים על קשר בין הורות - ובעיקר אבהות - לדעיכה בשביעות הרצון מחיי הנישואים ואחוז גבוה יותר של דיכאון לעומת גברים שאינם הורים לילדים.
|
|
|
|
|
ב-18 במרץ 1997 זכה מועמד מפלגת הלייבור בבריטניה במתנה שכל פוליטיקאי חולם עליה: הנפוץ בעיתוני בריטניה הכריז באותיות ענק על שערו: "ה'סאן' תומך בבלייר". היה זה ציון דרך חשוב, שכן הצהובון הפופולרי העדיף קודם לכן לקדם דווקא את בכירי המפלגה השמרנית, בעיקר את "אשת הברזל" מרגרט תאצ'ר. זמן לא רב אחר-כך החלו להישמע טענות כי לא בחינם זכה טוני בלייר בצ'ופר הנדיב: להכרזה קדמה טיסה של המועמד לאוסטרליה, לפגישה עם בעליו של ה"סאן", איל העיתונות רופרט מרדוק. נטען כי בפגישה זו הבטיח המועמד שאם ייבחר, יסייע לקידום עסקיו הבינלאומיים של המו"ל השאפתן.
|
|
|
|
|
