לפני למעלה ממחצית השנה התמנה אלון עידן, לעורך מדור מאמרי הדעות ב
עיתון הארץ. מדובר בתפקיד בעל חשיבות והשפעה רבה. דעותיו, טעמיו ושיקול דעתו יש להם השפעה מכרעת על מה יפורסם ומה יפסל ולא יפורסם. באמצעות הנימוק "שיקולי עריכה" שהיא נוסחה של אליבי מניפולטיבי, שלא ניתנת להוכחה, למדידה ולשקיפות, יכול העורך לפסול כל מאמר דעה שאינה תואמת את דעתו שלו ושל המערכת, וכך בדיוק זה מה שקורה בדרך כלל.
הארץ התהדר כל השנים שהוא "עיתון לאנשים חושבים". עיתון של
חופש הביטוי והפלורליזם התקשורתי. האמנם?
המציאות היא שהארץ, באמצעות עורך הדעות, מונע, מסנן, ופוסל, דעותיהם של רוב האנשים שחושבים, אבל חושבים אחרת מהארץ ומאלון עידן. בשנים האחרונות הארץ הפך לבטאון פוליטי של השמאל המדיני הקיצוני והשמאל הפוסט ציוני האנרכיסטי, ללא שום מגוון דעות פלורליסטי, למעט בודדים לקישוט.
ציטוט כמה מדעותיו הקיצוניות של אלון עידן, יאפשרו לכל אזרח נורמטיבי, ולכל קורא עיתונים עצמאי, להגיע למסקנה הנכונה מי הוא עורך הדעות בהארץ. דעות, שתואמות וקרובות לדעותיהם של העיתונאים
גדעון לוי,
עמירה הס,
עקיבא אלדר, ספי רחלבסקי, יצחק לאור, בני ציפר ונוספים. חבורה עם "השקפת עולם" שמציירת את ישראל כמפלצת. חבורה תקשורתית הרסנית של העדר הזדהות עם אחריות לאומית.
דברים שכתב עידן במדור "מדד" במוסף הארץ מיום 16.12.11:
"22 אחוז מכלל הזוכים בפרס נובל הם יהודים, ולכן מוסטפא תמימי נהרג ביום שישי בנבי סאלח"!.
"יש קשר בין ציון העובדה שאחוז היהודים מקרב זוכי פרס נובל הוא גבוהה מהאחוז שלהם באוכלוסיה העולמית, לבין הרגע שבו תמימי (ערבי פלשתיני) נורה בראשו ממטרים ספורים!".
כאשר המלך השוודי לחץ את ידו של מקבל פרס נובל, היהודי פרופ' שכטמן, "לחץ חייל של צה"ל על ההדק והרג (יום לפני כן) מפגין ערבי!". דברים שכתב במאמר מיום 28.10.11 בכותרת" "כמה שווה חייל ישראלי":
לדעתו, מימוש עסקת שליט, נכון לאוקטובר 2011, היא המחירון של הגזענות הישראלית, לפיה יהודי אחד שווה 1027 ערבים.
דברים שכתב במדור "מדד" 4.5.12 בכותרת: "פרס היצירה הציונות, מסאג' בגב האומה". קטע של כ-280 מילה שבו משתמש אלון עידן 28 פעמים במילה ציונות בהקשרים של: לעג, ביזוי, ציניות והתנשאות. ביקורת טוטלית על "פרס היצירה הציונות" בעטיפה של כביכול הגיגים ספרותיים תרבותיים, התואמים את הרוח הפוסט ציונית בהארץ.
דוגמה אחת נוספת לשיעבוד שיקולי עריכה המקובלים בעיתונות מקצועית אמיתית, לטובת "עריכה" פוליטית מגמתית, ופסולה הייתה הכותרת הראשית (6 טורים) של הארץ ביום השואה: "שכונה חדשה על קרקע פרטית בגדה" ! עבור הארץ זו הידיעה החשובה ביותר ביום השואה ! טקסי יום הזכרון, סיפורי הניצולים, מצעד החיים, ושאר האסונות "הרגילים" בעיני הארץ הם משניים ולא חשובים!.
לקרוא ולא להאמין!.
כיצד עיתונאי בכיר בהארץ, מאבד שליטה של תבונה והיגיון נורמטיבי וכותב טקסט של שנאה והסתה. דבריו אינם ביטוי לגיטימי של כביכול חופש הביטוי והדעה אלא ביטוי של "השקפת עולם" אנרכיסטית קיצונית, כדי להפוך את ישראל למפלצת.
דבריו הם ביטוי מופקר ומזעזע של עיתונאי יהודי ישראלי שעושה חיבור וקשר בין המוח היהודי של מקבל פרס נובל, לבין רצח של פלשתיני ע"י חייל יהודי בצה"ל. הוא מנסה "להסביר" שיש קשר בין הגיניוס היהודי לבין הזלזול בחיי האדם הערבי הלא יהודי.
אלון עידן וכמה עיתונאים נוספים בהארץ זקוקים לזעזוע מבריא ולריפוי תודעתי כדי שיתנתקו מחשיבה וכתיבה של "השקפת עולם" הדוגלת בהאשמת ישראל והציונות בטרגדיה הפלשתינית, ובסיכון שלום העולם (כמו גינטר גראס). חבורת עיתונאים שמתארת את ישראל ככשלון, אסון, חדלון וריקבון. אין שום קשר בין מה שקוראים בהארץ לבין המציאות בפועל. ישראל היא סיפור הצלחה בקנה מידה היסטורי ועל-פי כל אמות המידה ברוב תחומי החיים, בניגוד לדעת הארץ.
בגלל חוסר איזון קבוע, עריכה פוליטית מגמתית, הן בכותרות והן בתכנים שהפכו את הארץ לבמה ולכלי הסברה לטובת הפלשתינים והשמאל הקיצוני האנרכיסטי, הארץ מאבד רבים מהמנויים שלו, למרות החלקים האיכותיים והיחודיים והמעניינים שיש בעיתון.
קיומו של הארץ מובטח עדיין רק בזכות שלושה גורמים:
- 20 אחוז מהבעלות על הארץ מצויה בידי מול גרמני, אלפרד דומונט.
- 20 אחוז נוספים מצויים בידיו של המיליארדר היהודי רוסי, ליאוניד נבזלין.
- הדפסת העיתון "ישראל היום" בדפוס הארץ. זאת למרות שבעבר הזהיר כי עיתון זה הוא "סכנה לדמוקרטיה".
- גם בזכות מנויים וותיקים כמוני.
