האזרח הישראלי או היהודי שחי מחוץ לישראל, או מי שמתעניין בישראל במיוחד, עד למתקפה אינטנסיבית של יחסי ציבור ל
בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל. אם נתעמק וניזכר בכל תקופת כהונתו הראשונה והנוכחית של ראש ה
ממשלה, הרי שמעולם, עד הרגע, לא היה מסע יחסי ציבור יותר מהודק מזה, אקטיבי ולא מרפה.
בימים אלה אין סיכוי שמישהו, בעיקר ישראלים שזה העסק שלהם, יוכל להתחמק מלראות את ביבי ואת את שרה, בכל שעה ובכל אמצעי התקשורת המוכרים לכולנו. לפי מסע יחסי ציבור זה, ביבי ממצב את עצמו ואת רעייתו ואת בניהם, כמשפחת מלוכה או משפחת נשיאים ברמה הגבוהה ביותר של יכולת שלטונית, הצלחה ללא עוררין בתפקיד; מציג רומן אהבים של ראש ממשלה עם אשת חיקו. כל זאת, על-פי ערכי תורת יחסי הציבור - שמציגה גם הערצה בלתי מוגבלת של הנתינים.
עיתונות חוץ בכתבה של המגזין "בילד", מגזין גרמני שכתבת שלו ראיינה את
שרה נתניהו במשך יומיים ונסעה עימה ממקום למקום בארץ, לסקר את "פעילותה הציבורית" של הגברת, נכתב כי "שני בניהם של ביבי ושרה, הם בני דמותם של ויליאם והארי (הכוונה ליורש העצר ואחיו, בניהם של צ'ארלס ודיאנה) וזה מעמדם בקרב הישראלים...". בכתבה של "וניטי פייר" כבר יש פחות סופרלטיבים. להפך. הכתב מספר על צרחות יוצאות-דופן של הגברת הראשונה בשיחת טלפון, סצנה שלא מעידה בהכרח על מוצאה האריסטוקרטי של שרה נתניהו. שרה מצטיירת בדוגמה נוספת בכתבה, כמי ששולטת בשליט שליטה ללא מצרים. לפני כחודש הופיעה כתבה ב"טיים מגזין" עם ביבי על השער, עם התואר "קינג ביבי". וכל קורא הבין, לפי רמת הבנת-הנקרא שלו, אם ביבי אכן קינג (מלך), או שהכינוי הוא סוג של לעג...
הכל התחיל בנאום של נתניהו בקונגרס האמריקני, שם, קם הקהל, בעיקרו נציגי המפלגה הרפובליקנית, עשרות פעמים על רגליו לאות הזדהות עם דברי ביבי. מאותו יום ואילך השתנתה שפת הגוף של ראש ממשלתנו והוא קורן ונושא חיוך בלתי נמחק על פניו ימים רבים. מאותו יום, כאמור, יחד עם סגנים, יועצים, יחצנים, פעילי לשכה ומומחים, נבנה מסע יחסי הציבור הבלתי פוסק.
ביבי קרע גיד בקרסול מה ראינו בימים האחרונים, בין השאר? כותרות עיתונים ענקיות, תמונות מרוחות על כל נייר ומסך מחשב. ביבי "שיחק כדורגל" עם בני נוער יהודים וערבים וקרע גיד ברגל. הציטוטים מפיו אמרו: "שיחקתי למען התיירות לישראל" וכולי. ביבי כל הזמן עושה למען המדינה ואם יש ביקורת על ניהול המדינה, ניהול פוליטי, כלכלי או אנושי זה סתם רוע לב וחוסר פרגון.
ביבי בונה בבית-אל 851 דירות הימין כועס על ביבי שאינו עושה בדיוק מה שמתאים ונוח לימין. איך פותרים את הבעיה שרק מתרחבת כל יום? איך מתגברים על הרס חמישה בתים בהתנחלות, לפי פסיקת בית המשפט העליון? מכריזים הכרזות. נניח, כמו ההכרזה על "שתי מדינות לשני עמים", הכרזה ישנה, משומשת ובלתי ממומשת שהוכרזה ברגע "מתאים" ולא יצא ממנה כלום. הכרזות כאלה נקראות בלע"ז פרופגנדה ובניסוח עכשווי יותר - יחסי ציבור ובלופים.
ביבי מגרש הביתה עשרות אלפי סודנים ואריתריאים יחסי ציבור קובעים שכל יום וכל מהדורת חדשות נשמע כי תפסו 20 או 100 סודנים ומחזירים אותם כבר לאפריקה. ככה אפשר לבלבל את המוח של הישראלי המודאג, אפשר לבלף ולחזור על זה, חודש אחרי חודש ב"ישראל היום" ובשאר אמצעי התקשורת. בפועל, רק כמה אלפים יוחזרו הביתה, לאט-לאט, אבל עשרות אלפים ימשיכו לחיות פה ובמקביל מאות ואלפים ייכנסו לישראל דרך הגבול הפרוץ מדרום, ממזרח ובכל האמצעים. ביבי היה עסוק ביחסי ציבור, בקומבינות קואליציה, בסיפור בחירות שבוטלו רגע לפני, בכל מיני טריקים ושטיקים.
מה קרה בישראל בשלוש השנים האחרונות? במהלך שלוש שנים שחלפו מלאה הארץ מהגרים שחדרו לישראל ללא תעודות ככובשים ללא שפיכות-דם. חדירה לישראל כמו המוסלמים שמציפים כבר שנים את כל ארצות אירופה ומתמקמים שם לנצח. בעוד אזרחי ישראל עסוקים בעשרות אלפי הבלתי רצויים שמסתובבים בינינו ללא זכויות, תעודות, עתיד, עבודה, מגורים. מול עליית הפשע היומיומי בישראל בכל תחום - הפכה העובדה למטרידה ביותר את האזרח מכל שאר הבעיות הקיומיות בישראל (למשל, הפצצה האירנית). בסערת הרגשות והבלגן הקיומי, אפשר להעלות את מחירי המע"מ ועוד מיסים "עקיפים" ולהסביר לאזרחים כי אנחנו לא ספרד ולא יוון. אנחנו גן-העדן עלי אדמות.
ביבי והסופרים בדיוק בשבוע הספר, כאשר כל התקשורת דנה במצב הסופרים, מצב הוצאות הספרים ו"השפלת" הסופרים על-ידי מכירת ספרים בגרושים - ביבי נכנס לתמונה. מארח סופרים ידועים ודואג לתרבות בישראל. חבר של הסופרים, מבין עניין, איש אשכולות של תרבות וכלכלה... הכל פופוליזם. אין שום תחכום תרבותי או כלכלי למכור ספרים ב-90 שקל לספר. מוצלח יותר לקנות שלושה או ארבעה ספרים ב-100 שקל. כך אפשר לקנות לכל המשפחה ולכל הגילים בבית. אפשר ליהנות על בסיס קבוע מספרים טובים. דווקא הסופרים שצועקים הכי חזק חיים ממשלח ידם, בזכות כישרונם ותרגום ספריהם לשפות רבות ומכירה בחו"ל.
אין שיטה בהתערבות של ביבי בבעיות המדינה. כל דבר יהיה: או כיבוי שריפות, או אלתור, או יחסי ציבור. תמיד ברגע האחרון או רגע אחרי האחרון, אין תוכנית, הכל לפי יחסי הציבור של הרגע. היה כדאי שילמד מהשר כחלון, שאחרי שסיים את הטיפול בנושא הטלפונים הסלולריים בישראל - טיפול יסודי, חוקי וכלכלי - ניגש עכשיו לאותו טיפול בחברות הכבלים. כחלון לא עושה יחסי ציבור, הוא עושה עבודה.
