מנהל הנהלת בתי המשפט, השופט דן ארבל, השתמש בנהג המשרד וברכב השרד המועמד לרשותו לצורכי עבודתו, לשם עבודה פרטית - הרצאות במרכז הבינתחומי בהרצליה, בגינן הוא מקבל שכר (נוסף למשכורתו מהמדינה). ארבל עשה באחרונה שימוש בנהגו לפחות פעמיים, מתוך ארבע פעמים שהגיע למרכז כדי להרצות בתחום עיסוקו-עבודתו הפרטית.
השופט ארבל עומד בראש מערכת הנהלת בתי המשפט. הוא האיש אליו מועברות תלונות נגד שופטים בעניינים שונים, ובהם ניגודי עניינים, בקשות מצד שופטים לעבודה פרטית, התנהגות בלתי נאותה וכו'. במעמדו - נשיא בית משפט מחוזי, הוא נחשב לאחד השופטים הבכירים בישראל.
ארבל מרצה פעם בשבועיים (ביום ד') במרכז הבינתחומי בהרצליה, במסגרת סדנא לתלמידי המשפט. הנושא: "השפיטה". הוא שוהה במקום כשלוש שעות, ובאותן פעמים בהן עשה שימוש בנהגו (כאמור - פעמיים מתוך ארבע בהן הגיע), המתין הנהג במכונית או בקרבת מקום.
הרכב, כמו הנהג, מועמדים לרשותו של ארבל לצורכי עבודתו השיפוטית (כשופט) ו/או המנהלית בהנהלת בתי המשפט. אלא שבמקרה דנן מדובר בעבודה פרטית, בגינה מקבל ארבל תשלום מיוחד מהמרכז הבינתחומי בהרצליה המוערך באלפי דולרים לחודש. לכן מוזר להיווכח, כי ארבל עושה שימוש בנהג לעבודתו הפרטית, בגינה הוא מקבל שכר לכיסו. יתירה מכך: מתברר, כי בגין החזקת הנהג מעבר לשעות העבודה הרגילות, מחוייבת המדינה בתשלום שעות נוספות לנהג, למרות שמדובר בעבודה פרטית כאמור.
נציבות שירות המדינה וגורמי התביעה מקפידים מאוד עם עובדי ציבור בעניינים אלה. פעמים רבות ננקטו צעדים משמעתיים ו/או פליליים נגד עובדי ציבור שעשו שימוש פרטי, שלא כדין, בנכסי המדינה.
אחד המקרים הידועים (הקרוב לענייננו) נוגע למנהל היוצא של לשכת ראש הממשלה, אורי שני, עת כיהן בתפקיד מנכ"ל חברת עמידר (חברה ממשלתית). אורי שני הורשע, בין היתר, בעשיית שימוש בלתי חוקי בשנים 1992-1990 ברכב ובנהג שהועמד לרשותו בהיותו יושב-ראש עמידר. שנים רבות נמנעו ממנו בשל זאת תפקידים ציבוריים.
על-פי אותו כתב אישום, לפי בקשתו של שני הסיע הנהג את רעייתו ובנותיו לסידורים פרטיים. שני טען להגנתו, כי הוא השתמש בנהגו להסעת בני משפחתו, כיוון שנאלץ להקדיש את כל זמנו עד שעות הלילה המאוחרות לעבודתו כיושב-ראש עמידר. השופטים אברהם בייזר, זאב המר, ודבורה ברלינר דחו את הערעור שהגיש, וקבעו, כי אומנם אין פסול בשימוש ברכב עצמו, באותן נסיבות בהן נאלץ להקדיש את כל זמנו לעבודתו הציבורית, אלא שהבעיה היא בשימוש "בנהג שהועמד לו לצורכי עבודתו כדי לבצע הסעות פרטיות עבור בני משפחתו"; "לא הרכב עומד בבסיס הרשעתו בנושא זה, אלא השימוש בנהג". זו הפרת אמונים, קבעו השופטים.
דן ארבל, שהתבקש להשיב, מסר בתגובה ראשונה: "מדובר בנהג אישי צמוד, כמו כל מנכ"ל משרד ממשלתי אשר מסיע את מנהל בתי המשפט רק כאשר לוח הזמנים של יום עבודתו לפני ואחרי ההרצאה צמוד ולא ניתן להחליף רכבים. ההרצאות הן באישור כדין שניתן לכל שופט, המבקש להרצות במוסד להשכלה גבוהה". בתגובה שניה מטעם ארבל נמסר עוד, כי אותו נהג משמש גם כמאבטח והוא אף הוכשר לכך.
ארבל לא שילם את עלותו של המאבטח, ומכל מקום - עניין זה (אבטחה) אינו רלוונטי כאן, שהרי ארבל עצמו אינו אישיות מאובטחת, וגם הוא עצמו השתמש בנהג פעמיים מתוך ארבע פעמים בהן הרצה במרכז הבינתחומי, כך שאין מקום לטעון כי נעשה השימוש בנהג בנסיעה למרכז הבינתחומי נעשתה מטעמי ביטחון.
נציב שירות המדינה שמואל הולנדר - אליו פניתי לקבל תגובה במישור העקרוני - סירב להתייחס לסוגיה העקרונית, אלא אם יובאו בפניו פרטי המקרה, או תלונה בנדון.
