הרהורים בשולי החדשות: פרס, המרמרה והסודנים

פרס מקבל מאובמה את מדליית החרות

ברכות לנשיאנו שמעון פרס לרגל קבלת מדלית החרות שהוענקה לו בידי הנשיא ברק אובמה. הכבוד אכן גדול, אך תמיהה היא מה פשרו. לאיזו חרות בכלל תרם כב' הנשיא פרס? (כן, אני יודע שזהו רק שם שניתן למדליה היוקרתית, אך גם השם מחייב!).

אני מכבד, וכמו כל ישראלי שפוי גם אסיר תודה לעם האמריקני הגדול ולנשיאו הדגול, ואני מתכוון לכך, אלא שבעניין פְּרָסִים ואותות כבוד נותרה עדיין איזו מוזרות: על מה ולמה קבל נשיא נכבד זה, כמעט בראשית דרכו בבית הלבן, את פרס נובל? אולי פעם השבדים יסבירו לנו.

מדוע אובמה לקח את פרס נובל? זו שאלה אחרת, אך גם נשיא הוא בן-אדם, וקשה לסרב לכבוד-חינם המוצע לו. ראו את הנשיא פרס...

ועוד - יש "עוד" קטן - אובמה העניק לפרס "מדלית חירות", אך לא חירות ממש לאסיר פולארד, המכלה בכלא 28 שנים נוראות, בתנאים קשים, על עבירה שעבריינים חמורים פי כמה ממנו, שריגלו למען אויב מוצהר ולא למען מדינה ידידותית שמישהו בפנטגון החליט למנוע ממנה מידע חיוני, נענשו בעונשים קלים לאין שיעור, אם בכלל (כמו המרגלת הרוסיה אנה צ'פמן).

או אולי נשיאים אמריקנים, לפי מסורת מוזרה ורבת-שנים, מורגלים להעניק חירות וחיים לאחד משני תרנגולי-הודו המובאים לבית הלבן ערב כל חג-מולד ? (התרנגול השני הולך מיד לשחיטה, אבל העיקר שיש תצלומים וידיעות ססגוניות על החנינה בתקשורת)... האמנם כל עם וחנינותיו?

בכלל יש כיום מין אופנה שכזו ברחבי תבל: מתקיפים את מדינת ישראל, לרוב - על לא עוול בכפה, ומכבירים מחמאות, כיבודים ואותות על נשיאה הנכבד וחסר הגיל של אותה מדינה מושמצת.

כן, כב' נשיאנו אוהב מאד כיבודים ואותות כבוד. נזכיר רק את פרס נובל בו לחץ ונטל חלק. אולם הפעם יש איזו צרימה בקבלת האות הזה מידי הנשיא אובמה כאשר בקשת החנינה לאותו אסיר ציון נדחית.

אילו אני יועצו של הנשיא פרס - הייתי מציע לו לנסוע לאחר הטקס המכובד לכלא, ולעטור את המדליה שקיבל לצווארו של פולרד החולה, רק למשמרת, עד שיצא, נקוה חי, ממאסרו.

פדיון שבויים וגופות תמורת שחרור אסירים

אם כבר עוסקים בפדיון שבויים ושחרור אסירים אני מבקש לשוב ולהתריע על היד הקלה שלנו בשחרור אסירים, לרבות מחבלים רצחניים עם דם יהודי רב על הידיים, תמורת שבוי אחד, או אפילו, להבדיל, רק גופות.

החטא הקדום הוא אותה עסקת ג'יבריל הארורה, בה שוחררו מעל אלף מרצחים תמורת שלושה חיילים וחלקם שבו מיד לסורם ולרצחנותם. כך גם שוחררו שוב אלף מרצחים בעסקת שליט, ומאות בעסקת טננבאום.

אנו חיים במזרח התיכון, והסוחרים הלבנונים והפרסים מוכרים כמומחי עסקות מאין כמותם בכל רחבי תבל, רק אצלנו לא הייתה הכרה בכשרונם. נציגינו בכל מו"מ כזה כושלים ושבים וכושלים.

חוששני שאיש לא נתן לבו לקשר בין הדברים: מסתבר שהרעיון של מידע תמורת שחרור מהכלא דלף מאותן עסקות המחבלים גם לבתי-הכלא בהם אסורים אסירים יהודים, וכבר עלה לנו בחייו של השופט היקר עדי אז"ר ז"ל: עבריין הכלוא למאסר ארוך הביא, כנטען בפרקליטות ובתקשורת, לרציחתו של שופט, ובמקרה נבחר לקורבן שופט חכם ונכבד זה, על-מנת שתמורת הידע היכן טמון האקדח ששימש לרצח יזכה האסיר לחנינה או לקיצור תקופת מאסרו.

גם אַחֵר, אסיר-עולם, הציע לגלות היכן טמונה גופתו של חייל נעדר תמורת שחרורו. עסקות כאלו הן פסולות, ובעיקר מסוכנות. מה גם שנציגי הפרקליטות מבינים כנראה במשפט אך לא במו"מ לעסקות, ובעיקר אין להם קו גבול, או קו אדום, שאין לחצותו.

דוח מבקר המדינה לגבי ההשתלטות על ה"מרמרה"

גילוי נאות: טרם קראתי את הדוח, למעט אשר פורסם בעיתונות. אומר כבר כאן- יבורכו המבקר ועוזריו. נראה שהדוח מצביע על שלשלת תקלות ו"מריחות" שהביאו להכאת חיילים נועזים ופציעתם וכן לתוצאה הטראגית של מות שמונת הטורקים, שככל הנראה הביאו זאת על עצמם.

אין לי אלא שבחים וטפיחות-כתף ללוחמי השייטת שעשו כיאות את שהוטל עליהם. נראה שהבקורת על הצמרת המדינית מוצדקת בחלקה אף היא. משבחרו הפוליטיקאים לדון בבעיה, וליתן הנחיות לצה"ל, בעיקר בשל ההד הבינלאומי שהיה לפרשה - היה עליהם לעשות כן כדבעי.

הטענה הרגילה והמוצדקת הנשמעת אצלנו היא שבכל כֶּשֶׁל מאשימים את הש.ג., או בלשון אחרת: מגלגלים את האחריות כלפי מטה, והאחראים האמיתיים, בצמרת, נותרים נקיים. דוגמה כואבת היא הטלת האחריות לאסון שהמיטה עלינו מלחמת יום הכיפורים על הרמטכ"ל דדו, דוד אלעזר, שהוא מפקד דגול שהוכשל על-ידי ראש אמ"ן, הוא שדרש הן גיוס מילואים והן מכת מנע ודרישותיו נדחו ע"י גולדה מאיר ומשה דיין, ואף שהוא פיקד בשכל טוב ובמנהיגות ראויה על צה"ל המוכה עד לנצחון המפואר בשערי קהיר [הק"מ ה-101] ודמשק, הוא זה שהודח.

אולם דומני שיש להתריע גם על הפסול שבכוון ההפוך: גלגול האחריות כלפי מעלה, ואסביר: יש לנו צבא מעולה ומפקדים מעולים. צבא כזה אמור להשכיל ולדעת כיצד לבצע פקודה וּבְעֲלוּת מינימלית בכלל, ובחיי-אדם בפרט.

נשוב לעניין המרמרה: הצבא קבל פקודה למנוע פריצת המצור הימי על עזה. לאחר מכן הצבא ידע על כוונת מחבלים ותומכיהם לפרוץ את המצור, אף ידע איזו ספינה בדיוק תנסה לפרוץ, מנין תצא וגם, פחות או יותר, מי ומי על סיפוניה. לצה"ל חיל-ים מאומן, ושפע קצינים. מדוע לא יכולים ראש-הממשלה ושר הביטחון לסמוך על חיל הים שיעשה מלאכתו נאמנה? לשם מה מוצב אלוף בראש החיל ותת-אלוף בראש כל שייטת? כלום אין קברניט על כל ספינה? הן לא דובר בהעברת שיירות לאנגליה הנצורה במלחמת-העולם ולא על הטבעת שיירות כפי שהוטל, להבדיל, על חיל הים הגרמני. כל כולה מדובר בהשתלטות על אניה אזרחית קטנה ביחס, ומניעת הגעתה לעזה.

האם שרים צריכים לתכנן את ההשתלטות? הרמטכ"ל? לשם מה קיימת כל שרשרת הפיקוד והמָטֶה המקצועית בצבא וּבַחַיִל?

הפוליטיקאים היו צריכים לדון בהיבטים הפוליטיים ולדאוג להסברה ראויה, הן מראש והן בדיעבד, [גם לכך יש להם פקידים בכירים מאד המכהנים במשכורות יפות], אך בהחלט יכלו לסמוך על הצבא שיתכנן את ההשתלטות בעצמו ויכין גם כוח עתודה ראוי ותוכניות חילופיות למקרה של הסתבכות. שוב - איני מדבר על הלוחמים עצמם אלא על המפקדים שבחמ"ל והמתכננים במטה ובמפקדות.

הכשלון בהשתלטות על המרמרה כאן היה כולו של צה"ל, החל מחוסר במודיעין, המשך באי-מתן גיבוי בעוצמה מספקת, ועד למשחקים ברובי-צבע. לפי העיתונות גם מפקד חיל הים עצמו היה על ספינת פיקוד בטווח קרוב.

האם אנו רוצים ששר הביטחון עצמו ינחת ממסוק על המרמרה?

לגבי עצם ההשתלטות - האחריות לכשלון היחסי היא כאמור של צה"ל, והאחריות לקרבנות הטורקיים היא עליהם עצמם ועל שולחיהם ועל כל ראש-ממשלה זר שנתן להם גיבוי.

אדם סביר, היודע כי יש מצב לחימה בפועל, כי צבא מבצע סגר למניעת הברחות אמצעי לחימה, כספים וכיוצ"ב, ומחליט לפרוץ את הסגר הצבאי בכח, גם יודע כי הוא מסכן את חייו ואת שלמותו הגופנית ואם גם בחר לעשות זאת בספינה שיש בה נשק חם [והיה] וחברים אלימים המצויידים בנשק קר התוקפים את החיילים - דמו בראשו הוא.

כן, פוליטיקאים קטנים ועתונאים המשחרים לטרף - כן, קשה להתאפק מלנעוץ שיניים בדרג המדיני.

אמרתי - המבקר צודק בעצם ביקורתו על מה ואיך שהיה, אולם הבסיס לניתוח האירועים עליו הוא ניצב הינו מוטעה. במקרה כיום ראש הממשלה ושר הביטחון היו אנשי צבא מקצועיים, אך אין מדובר אצלנו בממשלה של טכנוקרטים. פרט לשר המשפטים שהוא עו"ד ופרופסר מנוסה, ושר החקלאות לשעבר שהיה חקלאי ובמקרה גם שר לביטחון פנים שהיה מפקד מחוז במשטרה, הנה ליצמן אינו רופא, ואלי ישי שר הפנים הוא בחור ישיבה ועסקן שהיה אמור לעסוק גם בכבאות [!], ושר האוצר הוא פילוסוף. שר התקשורת אינו דוור, ושר החינוך לא היה, כמדומני, מורה ושר הרווחה אינו עובד סוציאלי.

לממשלה יש מערכת ממשל מקצועית, כולל צבא ומשטרה. וכאשר מערכת כזו כושלת לא תמיד יש לתלות את כשליה מעלה, בממשלה, מעבר ל"אחריות המיניסטריאלית" שלמרבה הצער איש אינו מכיר אותה במזרח התיכון...

גירוש הסודנים יוצאי דרום סודן ו"הדלת המסתובבת"

אני מסכים, בלב כואב, כי אין מנוס מגירוש המסתננים הנכנסים שלא כחוק לישראל, וכי ממשלתנו ניעורה מאוחר מאד לנוכח הסכנה לאופיה של המדינה, לסכנות הכלכליות, הביטחוניות ואפילו הרפואיות של גבול פרוץ וכן להחלטה שהתגבשה "הדרום סודנים תחילה". לא זו בלבד שסודנים הוו חלק מהצבא המצרי שלחם בנו וממשלתם הייתה עויינת לנו אלא גם זכו לא מכבר בדרום בעצמאות, ובאה עת לעצור את ההגירה משם לישראל.

אולם - גם בעיה קשה צריך לפתור בשכל ישר. יש בישראל סודנים שחיים פה כבר שנים. חלקם השתבצו בעבודה, חוקית או אחרת, חלקם באמצע חודש עבודה וכבר זכאים לשכר עבודה ממעסיקיהם, לחלקם ילדים לומדים שבסוף חודש זה יצאו לחופשת "החופש הגדול".

בו בזמן ממשיכים סודנים אחרים לנהור למדינה ואחרי רישום ועיכוב קצר הם נשלחים, במימון ממשלתי, ל...תל אביב... מעשה חלם: יד מוציאה ויד מכניסה...

מה היה קורה אילו הָאָרְכָּה להרשם לעזיבה מרצון הייתה מוארכת בחודש, ובינתיים היו מעלים על המטוסים את המסתננים החדשים שזה מקרוב באו? החזרתם של אלו לסודן, ללא מצוד ברחובות וללא המחזות קורעי-הלב, הייתה התראה ראויה ומיידית לאלו שתכננו לצאת מסודן לכוון ישראל.

נכון, ארכה כזו הייתה מאפשרת למספר סודנים "ותיקים" למצוא מקום מסתור, אך אפשרות זו עומדת גם לחדשים זה מקרוב באו. כך, אחר התראה מספקת, יכלו ה"ותיקים" להסדיר את עניניהם והייתה נמנעת מפיהם הטענה שבבת-אחת חרב עליהם עולמם.

לשם מה להפעיל את משטרת ההגירה בכוחות מוגברים, כאשר יש סודנים "מוכנים לגירוש" עדיין ליד גבול מצרים? במקום להסיעם לתל אביב ראוי היה להסיעם ישירות לנמל-התעופה בלוד.