כל מוצר: של פיאט, של אפל או של זארה, חייב להתעדכן בדגם חדש עם הגיע העונה.
דפני ליף והמחאה של 2012 לא יתקיימו בדגם ישן מהשנה שעברה כי "כוחות השוק" לא יקבלו אותו בעיצוב הישן. העולם דורש דגמים חדשים.
מיום שישי האחרון כאשר דפני ליף אישה צעירה ואידיאליסטית, עקשנית אך תמימה (יחסית) בלי חושים פוליטיים (יחסית) אבל עם חוש צדק מפותח, ניסתה להקים אוהל ברוטשילד ולהפגין בתל אביב יחד עם עוד כמה אלפי אוהדי האידיאל, התברר כי המחאה לא תהיה אותו הדבר והתגובה של המשטרה-הממשלה, ממש לא תהיה אותו הדבר. אוהלים? הצחקתם. לא בבית ספרנו, מחאה,? נראה כבר....
תוצאות מחאת רוטשילד 2011: בזבוז אנרגיה ללא תוחלת
עכשיו הכפפות הוסרו מכל הכיוונים. ביבי לא מנסה יותר להגיד שהוא מבין לליבו של הדור הצעיר, של מעמד הביניים, של ההורים לילדים קטנים או של הרווקים והרווקות שלא ממהרים להתחתן. ועדת טרכטנברג, או ועדת - המסכות - בתיאטרון -העממי , כבר מזמן ידועה ככישלון והעמדת פנים. שום דבר לא השתנה בעקבות המחאה וטרכטנברג, להפך.
דירות - להשכרה או לרכישה - רק עלה מחירן,
מיסים, בכול תחום ישיר או עקיף עלו במקום לרדת.
מחירי המזון בישראל בין הגבוהים בעולם, עלו!. אין פשוט שום דבר שהוא "בזול".
לא ירקות ופירות, לא לחם, לא דברי חלב, לא בשר לא כלי ניקוי לא
תרופות שגם הן מהיקרות בעולם. עניין של ימים שהמע"מ יעלה את חשבון המזון בעוד אחוז נוסף. לכל חשבון יצטרף המע"מ של 17%, אנחנו המדינה היחידה שהממשלה מרוויחה ממע"מ על קניות אוכל ומוצרי מכלת.
החשמל שלנו מחירו בשמים, מחיר
הדלק הגיע לרקיע והרשימה ארוכה ומדכאת. דפני ליף סיפרה, בראיון קצר בטלוויזיה מה שרבים כבר יודעים. 10 משפחות מחבריה של דפני ירדו מ
הארץ, עם ילדיהם בחדשים האחרונים. "מלח הארץ" אנשי מקצועות חופשיים, בני מעמד הביניים שכל הנטל הלאומי על גבו, עפים מכאן לכל מקום שם ימצאו עבודה מכובדת, שכר יפה, חינוך מצוין לילדיהם ופנסיות ראויות לעתיד.
דפני ליף ביקשה, לא בשביל עצמה אלא עבור כולם: "שינוי בסדר העדיפויות לתושבי ישראל". היא לא נכנסה לפרטים אבל אנחנו יודעים, למשל, כי בסדר העדיפות הנוכחי מסודר כך, בין השאר, שחרדים ובני משפחתם הם בעלי זכויות יתר בדיור ורווחה ופרנסה המגיעה מכיסי מעמד הביניים, זה שהולך לצבא למילואים ומשלם מיסים ישירים ועקיפים זה שמרגיש פראייר, משלם פראייר ומתגייס פראייר.
לא הצליחו אלה סיפורי שלג -דאשתקד. דשנו בהם וטחנו אותם בלי סוף בכל אמצעי המדיה והקשר, בכתב ובעל פה, בכעס ובדיון שקט, בצעקות, בלחישות ובזעקות. כל מאות האלפים, התמימים והאידיאליסטים, אשר צעדו בערבי מחאה ההמוניים ברחבי הארץ, בקיץ שעבר, מרגישים מבוישים,
עד כמה לא הצליחו במאבק הקודם. עד כמה מנומס היה המאבק הקודם עם שירים וזמרים, כולם
כוכב נולד וים תיכון, כולנו שרים מתחת לכיפת השמיים, בכיכרות, ברחבות עירוניות, ממש כמו באביב העמים רק יותר רך ונינוח בלי מכות, בלי נשק, בלי דחיפות, בלי אבנים, בלי משטרה ומאסרים. אידיליה ישראלית שלא השיגה כלום. בזבוז אנרגיה ללא תוחלת.
מי חש טינה לדפני ליף
דפני ליף אישה צעירה ועדינה, חולמת לעשות סרטים - מקצוע שלמדה ועובדת בו לסירוגין. חשבה בתמימותה שאפשר להשיג משהו במחאות לא מפלגתיות, בלי אבא פוליטי דורסני שיעמוד מאחורי המחאה, בלי אימא סוציאל דמוקרטית, בלי אינטרסנטים בתחום ההון - שלטון. חשבה דפני ליף, שיקרה משהו לבעלי ההון שהונם ימס תחת חמימות המחאה שיוותרו על השליטה בכמה מהחברות שלהם, שירגיעו בתחום הריכוזיות. שנה שלמה ולא קרה דבר ממשי וגם לא נראה שיקרה. ודפני ליף שצברה שעות מחאה רבות שלא סידרו לה מפלגה,תפקיד שלטוני, הון, רכוש וכדומה צברה טינה של רבים.
הטלוויזיה, האינטרנט והעיתונות מתלוננים על מיעוט פרסומות (פרנסה) "בעקבות המחאה". חברות המזון, הקטינו בחודשי הקוטג' הזכורים לכולנו (אוי מסכנים היצרנים והרשתות , נאלצו תחת לחץ להוריד שקל ממחיר הגבינה) את תקציב הפרסום וגרמו ל"כולם" ירידה בהכנסות.
רון חולדאי, ראש עירית תל אביב לא רוצה לשמוע על אוהלים ברוטשילד והוא היחידי שיש לו נימוק משכנע. תושבי שדרות רוטשילד החיים לפי חוק ומשלמים ארנונה זכאים לשקט וחיים נורמליים כמו כל אזרח בעיר. דפני ליף וחבריה רוצים מחאה? תציקו לנוגעים בדבר שהם חברי הכנסת וחברי הממשלה לא לתושבי רוטשילד. המשטרה והממשלה לא יוכלו לסרב למחאה אם תיערך
כמחאה דגם חדש - 2012. אין מחאה שקטה רק עם שלמה ארצי ואייל גולן מוזיקה קלסית ושירי אהבה של שלמה ארצי ואייל גולן לא יצליחו בשום מקום כמקדמי מחאה למען צדק חברתי. עד עכשיו הכול היה רומנטי מדי, ממש שוברט ומנדלסון. ועכשיו, ראש הממשלה כבר איים על אנשי המחאה באלימות (ראו פעילות המשטרה) כאילו היו החמאס או מסתננים בשכונת התקווה. בינינו כל עוד הממשלה הזו בשלטון עם קואליציה של כמעט כולם, אין סיכוי לשינוי או לצדק חברתי. שום שינוי ושום צדק חברתי.
משינוי לשינוי שום דבר לא משתנה זה לא עולם לאידיאליסטים ורודפי צדק. העולם כולו היה רוצה לשנות, לחיות באביב עמים, להעביר קצת יותר כסף מכיסם של 10% העשירים הענקיים בכול מדינה המחזיקים ב-90% מההון, אל הכיסים הצמוקים של הלא עשירים. בכל המדינות כמעט, החליפו את השלטון.
בבחירות דמוקרטיות, לפחות ב-9 מדינות האירופה, הוחלפה מפלגה שהייתה בשלטון שנים רבות, במפלגה השנייה בגדלה שהייתה באופוזיציה. במזרח התיכון ובחלק גדול של ארצות האיסלאם. רצחו ושחטו את המנהיגים שהיו הכול יכולים משך עשרות בשנים. במצרים, שם אהבו פעם את מוברק, בלוב שם פחדו פעם מקדאפי, מכמעט כל ארץ במזרח התיכון ובעולם המוסלמי, מחליפים שלטון.
בשאר אסד בסוריה עדיין רוצח בסיטונות את בני עמו במסגרת אביב העמים. ציניות ושקרים עוטפים את חיינו כמו גלאבייה ענקית ושיחות פנים אל פנים בין "מנהיגים" מתנהלות עם רעלות שמכסות גם את העיניים. לא רואים, לא שומעים, מדברים סתם.
דפני ליף ואנשי המחאה יודעים היום יותר מאשר ידעו בקיץ הנאיבי2011. גם אנחנו יודעים יותר. הממשלה הזו לא ממהרת לשום צדק חברתי. שינויים, לטובת הדור הצעיר התורם ומעמד הביניים הנושא בעול יגיעו בקושי ולא על-ידי מחאה אלגנטית. נסו, חברים יקרים את הדגם החדש - דגם דפני ליף - 2012.
