|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
הסצינה הכי מרגשת בהצגה - כשהאיש מחבק את לוליק וחושב שזה בנו יצחק'לה [צילום: יח"צ]
|
|
|
תיאטרון אורנה פורת: "יציאת אירופה 1947"
|
|
"אקסודוס" הוא השם שניתן לאונייה ששמה בעברית היה "יציאת אירופה 1947”. האונייה נשאה על סיפונה 4,500 נוסעים. כולם פליטי מחנות ריכוז, אודים שניצלו מאש. האנגלים, שהיו נגד העלייה הלא חוקית, הקיפוה באוניות מלחמה כשהתקרבה לחופי הארץ, ירו עליה, וגירשו אותה חזרה לגרמניה. תיאטרון אורנה פורת יכול להיות גאה בעצמו על ההישג התיאטרלי והחשוב כ"כ מבחינת המסר שהוא מעביר לבני הנוער, בהצגותיו בכלל, ובזו בפרט
|
|
את המחזה הנפלא הזה כתבה צביה הוברמן, עטורת ההישגים, וביימה דדי ברון המוכשרת. מהעובדות הידועות הן יצרו מחזה דרמטי, המתרחש כולו על סיפון האניה שעל הבמה, שזה גם הישג עיצובי של דנה צרפתי. צילומי הים שברקע של יואב כהן ומיקי שלום, מעניקים תחושה אמיתית של ההתרחשות. הקהל עד לעלית העולים החדשים לאניה, ליצירת סדר גם בתנאים הקשים שהם נאלצו לעמוד בם, למשברים הנפשיים ולטראומות שכל אחד מהם נשא בחובו בגלל המלחמה - אבדן יקיריהם ותחושת הבדידות בעולם.
שני האחים - יעקב (אורי לחמי היפה, במשחק נוגע ללב) ואחיו הקטן לוליק, אחוז הפחדים, (איתי רויטנברג רב ההבעה, המרגש גם ללא טקסט כמעט), מעניקים תחושת ביטחון, לכל אחד מקבוצתם, ותחושה שכולם למען אחד ואחד למען כולם. כך משתלבת בתוכם שרה'לה- טל לוי העדינה והמצחיקה לעיתים, כך גם הניה- דניאל שמשוני, כך גם אריה - ארז מעיין, והכי פגועה נפשית, אנה (רוני הדר) שהם מקבלים לתוכם, חרף היותה ילדה שגודלה בבית נוצרי כדי להצילה מגורל כל משפחתה , ועדיין מצטלבת ומתפללת כנוצריה - גם לה הרגש והחום שהם מעטירים עליה עושים את המלאכה, והיא לאט לאט מתחברת לכולם, ובמיוחד ליעקב. רוני הדר משחקת בבשלות ובמיומנות את הדמות המיוסרת.
מי שמשנה את האווירה עם בואו בתחפושת של קצין בריטי, הוא שליח ההגנה לאניה, מיכה (קובי ליבנה המצוין, שחקן דרמטי מעולה עם רקורד).הוא מעודד את כולם, תוך כדי שהקהל מקבל מעט מושג הודות לטיפטופי המידע על מה שהתרחש "שם", בעת השואה. זה לא מחזה לילדים רכים, ומיועד לנוער בתיכון מ-ט עד י"ב. והמחזה ממש ממלא חסר בידע של הנוער כיום על תקופה זו בעבר שלנו, שאסור לנו לשכוח, והמסר מעמיד את החברות והליכוד כערכים החשובים ביותר ע"מ לשרוד ולהצליח להקים בהמשך את המדינה, ולהעניק לה חיים טובים וארוכים.
הסצינה המרגשת והמרטיטה ביותר בהצגה מתחוללת, כשלפתע מגיע לאניה איש לבוש בלואים, המסתכל על לוליק, ופורץ בזעקות שמחה: "הנה יצחק'לה, הבן שלי שחשבתי שמת”. הילד, שכה חסרו לו אביו וגם אמו, מתחבק עם האיש בחום ונרגש לקבל שוב אבא. אך הסובבים אותם, לאט לאט, בלי צעדים פוגעים ובוטים, משכנעים את האיש (איציק גבאי, כשרון בימתי ענק, שטרם נוצל דיו וראוי לתשומת לב) שזה לא יצחק'לה, ואת לוליק, שזה לא אביו. עד כדי כך ההיפרדות מהקרובים ביותר הייתה כה אקוטית, והשלכותיה היו כאלו.
קטע הסיום מזיל דמעות גם מבעלי הלב הקשוח ביותר, אך דבריה של אנה הנוסכים אופטימיות הם המסר הנוסף בהצגה.
הצגה מופלאה, ברמה שנוער ומבוגרים כאחד חווים בה חוויה עזה. הביצוע נפלא, במיוחד של איציק גבאי קובי ליבנה, וכל היתר. הישג ראוי לציון של תיאטרון אורנה פורת, השחקנים והיוצרים.
|
|
רוני הדר ואורי לחמי [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
| תאריך:
|
05/07/2012
|
|
|
עודכן:
|
05/07/2012
|
|
עליס בליטנטל
|
|
תיאטרון אורנה פורת: "יציאת אירופה 1947"
|
|
באביב 1953 התחוללה בקיבוץ עין החורש פרשיה מסעירה. חבר הקיבוץ, משה אלברט, הואשם על-ידי חברים יודעי צרפתית, מהדבוקה הפרנקופונית המקומית, בפלגיאט ספרותי שערורייתי.
|
|
|
|
|
כך משתקף השבוע מהפייסבוק שלי
|
|
|
|
|
"הניסיון, החוסן הכלכלי, העמידה בתקני עבודה קפדניים, המקצועיות שנבנתה משך השנים והאנשים של עמידר, העושים הכל כדי לתת את השירות הטוב ביותר, מבטיחים לכל מי שנזקק לשירותי החברה לקבל סיוע מירבי". כך מספרת על עצמה חברת עמידר, חברת הדיור הציבורי שבבעלות המדינה. ספק רב אם נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, דוד חשין, היה חותם על התיאור הזה; קרוב לוודאי שמרים קקיאשווילי הייתה אומרת שהאמת הפוכה.
|
|
|
|
|
פרפרי עש הם מזיקים ההורסים את הבגדים והצמחים שלך. מזיקים אלה אוהבים להשתכן בתוך חדר האמבטיה, הארון, המטבח וכמעט בכל מקום בבית. לעיתים בלי לשים לב, את עלולה להעביר עש מהחנות מכולת בו את מבקרת, שכן מדובר במקום מלא בדים ומזון. אם במזווה שלך יש חורים קטנים על מיכלי מזון, ככל הנראה כי שם נמצא עש. אם אינך רואה את פרפרי העש מתעופפים, ייתכן שהם עוד עשויים להיות בשלב הזחל שלהם, מחכים לגדול.
|
|
|
|
|
הזמן: עכשיו, או עוד מעט. המצב: הסורים מתניעים את הטנקים לכיוון רמת הגולן; המצרים מעבירים את צבאם בתוך סיני, ודרך המנהרות - היישר לעזה; האירנים - ידם על הכפתור האדום, ובקיצור, המלחמה מתחילה. במשרדו של ראש הממשלה רחמים (אלי יצפן, כוכב הסטנדאפ וההצחקות שהקהל שותה מכף ידו) מתקבלת הודעה על החרפת המצב הביטחוני. שר הביטחון חסר הניסיון (יובל סגל החביב) מנסה להשיג את הרמטכ"ל, אך לשווא. בשבת בצהריים - הוא שוחה בבריכה. שרת החוץ, (שמיקי פלג רוטשטיין מפליאה בחיקוי של דליה איציק/ציפי ליבנה, שבדיבורה והבעותיה המגוחכות מאששת את מיקומה כקומיקאית מזהירה) מתעקשת לפנות לעזרת הנשיא האמריקני ("הוא חייב לי"). אבל הנשיא האמריקני שיכור כלוט אחרי ליל מסיבה, אי-אפשר להעירו ואין מושיע.
|
|
|
|
|
