חגיגה תיאטרלית מטורפת, גם עצובה, גם שיעור בהיסטוריה, מתרחשת על הבמה בתיאטרון גשר. מפגש נוסף עם השחקן האהוב עלי סשה דמידוב וצוות גשר, הנותן כרגיל את כל כולו, במקצועיות ובהתרגשות.
הסיפור מבוסס על פרק בהיסטוריה של התיאטרון שמתרחש באנגליה בשנת 1629. באנגליה, ארץ בת דורות של תיאטרון בכל עיר ועיירה , שיחקו תמיד גברים בתפקידי נשים כמו בתיאטרון היווני ובכול תיאטרון שנולד באירופה.
המלך, צ'רלס ה-2 חוקק באותה שנה, חוק מהפכני בו את התפקידים הנשיים במחזות, תשחקנה נשים ולא גברים כמו שהיה נהוג מאות בשנים. המחזאי האמריקני, ג'פרי האטשר, מיייצר דרמה קומית מסביב לשחקן, אדוארד קינסטון, (דמידוב) כוכב תיאטרון נערץ המתמחה בתפקידים של נשים, שחייו משתנים, בגלל החוק המהפכני החדש. במקום כוכב תיאטרון שהקהל רגיל ליפול לרגליו הוא הופך למובטל מושפל, נלעג ואומלל, מתחנן שיתנו לו לשחק בתיאטרון.
המעמד החדש של האישה בתיאטרון האנגלי, הופך למהפכה שאמנם נותנת עבודה לשחקניות אך לא מחזקת את מעמד האישה שעל-פי הטקסט מוגדר כמעמד שהוא "שתי בלטות מתחת לכיור.", בכול מקרה שחקניו ונשים בכלל נקראות זונות, בכל דבר ועניין.
בתוך העליזות העולצת של קטעי תיאטרון, מוזיקה ,בורלסקה, ריקודי כל התקופות, תלבושות מתחלפות ותיאטרון בתוך תיאטרון ( בהשראת חלום ליל קיץ) רוחשת הטרגדיה של השחקנים, שהיו רגילים לתפקידי נשים והפכו לבדיחות, לשחקנים הנאבקים על תפקידים בכלל, למעמד השחקן בחברה בכלל ובתיאטרון בפרט. הרעב של כל שחקן לקבל תפקיד לשחק על במה מול קהל, מקבל כאן דגש כפול ומכופל.
סשה דמידוב הוא השחקן שנולד לתפקיד הזה של דמות גבר- שחקן שמרגיש במיטבו רק כשהוא מגלם נשים. במחזה פרימה דונה הוא בעיקר דסדמונה הנרצחת על-ידי אותלו. בשביל קינסטון אם גבר משחק גבר, "זו לא חכמה" ומיצוי אמיתי של כשרון משחק כישרונו הוא בתפקידי הנשים!. בטרם מושלך קינסטון מהתיאטרון בגלל החוק החדש, הוא שואף כל הזמן לשפר את הסצנה, של דסדמונה בשעת הרצחה- שלדעתו לא מספיק ארוכה ולא מספיק מרגשת. הוא חולם להעמיק את תפקיד דסדמונה ולהגיע לשלמות דרמטית בסצנה הזו.
כאשר נאסר על גברים לשחק בתפקידי נשים הוא מתדרדר לעליבות, כאשר מסביבו העולם חוגג את העידן החדש של נשים שחקניות. הסיטואציה של נשים - גברים והקיר הדק המפריד ביניהם, לפחות בעולם התיאטרון, בהגדרת המיניות, משמשת היטב את המחזה ואת הטקסטים ההומוריסטיים ציניים . הרבה צחוק , סובב את חילופי התפקידים נשים גברים, על כל המשמעויות שלהם ובביטוי המוקצן שלהם שהוא עולם הטרווסטי, שם גברים הם נשים ולהפך וכל החיים הם תיאטרון תחפושות מטורפות ונפשות אבודות בבלבול המיני.
משוגעים על תיאטרון
את המחזה פרימה דונה יאהבו אלה שמשוגעים על תיאטרון. יש להם טקסט מעניין ושופע, וניכר כי השחקנים של גשר בהנהגתו של הבמאי אלכסנדר מורפוב (שכבר ביים בגשר את "דון ז'ואן") היו מוכנים, שההצגה תמשך שעות ובלבד שיוכלו להמשיך להשתולל על הבמה. חלק מהתיאטרון בתוך תיאטרון מייגע לעתים, אבל תמיד מגיעה תפנית דרמטית או קומית, המחזירה את ההצגה לנקודת ההתרגשות.מוזיקה נפלאה מבוצעת בלייב על הבמה.
הסצנה האחרונה בהצגה -בה קינסטון (דמידוב) נותן למרגרט יוז (דנה מיינרט),שיעור במשחק ומלמד אותה איך למות יפה בתפקיד דסדמונה, איך להיות נשית וסקסית גם בעת שהיא נרצחת רצח של קנאה על-ידי אותלו, היא יצירת מופת קטנה. הסצנה מסתיימת כאשר רואים את כל משתתפי ההצגה ברקע כמו ב"תמונת מחזור" קפואה.
המוסיקאים והנגנים מדגישים את החגיגה שעל הבמה. מוזיקה נהדרת. ביצוע מדליק.
