אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, הורשע בארבע עבירות של הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות - אחת מתוך שלוש הפרשות העיקריות נגדו הוגש כתב אישום. בשתי הפרשות האחרות (טלנסקי, ראשונטורס) נקבעו ממצאים חמורים, שאת חלקם נפרט בהמשך.

שלושה שופטים בירושלים פירטו על-פני מאות עמודים את מעשיו המכוערים, הפליליים והמושחתים של אולמרט. לראשונה בישראל הרשיע בית המשפט ראש ממשלה לשעבר בניצול מעמדו לרעה בעת שכיהן כשר התעשיה והמסחר, לטובת לקוחות חברו עו"ד אורי מסר, עימו ניהל אולמרט מערכת-אישית-כספית מושחתת ורקובה מן היסוד בהיקף כספי מצרפי של מאות אלפי דולרים, במזומנים, גם כשכיהן כראש ממשלה(!). אולמרט הורשע בפועל בבגידה בציבור, לטובת חברו - עימו קיים קשרים מושחתים ופליליים.

למרות כל זאת, מוצג אולמרט בימים אלה על-ידי שורה של עיתונאים ואישי ציבור - שפועלים מתוך שיקולים זרים ובמטרה להונות את הציבור - כמי שטוהר מהמעשים ומהעבירות שיוחסו לו. במקביל, נעשה מאמץ מיוחד להטיל דופי אישי חמור בפרקליט המדינה, משה לדור, להפחידו ולגרום להתפטרותו/להדחתו. להונאה הגדולה נשוב בהמשך. אפילו עיתון הארץ, שבאופן מסורתי תמך בראשי התביעה, הפנה עורף לפרקליט משה לדור.

גזר דינו של אולמרט טרם ניתן. הטיעונים לעונש יישמעו בספטמבר 2012. מאליו מובן כי המעשים בהם הורשע - הפרת אמונים (בגידה כאמור בציבור הרחב), הינם חמורים ומחייבים תגובה מערכתית חריפה, דווקא מחמת מעמדו ותפקידו בתקופות הרלוונטיות.

השופטים הדגישו זאת בהכרעת הדין, אך לקביעותיהם לא ניתן בתקשורת משקל נאות. בקרוב הם יידרשו לקבוע: האם להטיל על אולמרט עונש מאסר על תנאי, עבודות שירות (או יותר מכך), והאם לקבוע כי יש קלון במעשיו ובעבירות בהן הורשע. זה הקרב הבא אליו נערכים אולמרט ומקורביו. עונש המאסר (שנה) שהוטל על ג'קי מצא בבית המשפט העליון, הוא "הרף" החדש והמחייב בגזירת עונשם של אישי/פקידי ציבור.

משפט הציבור - התובנות/המסקנות


עם או בלי קשר לתוצאות המשפט, בבואנו לבחון האם נעשה צדק - כדאי לזכור את מפלתו של אולמרט ואת ההישגים המערכתיים שהושגו עד כה:

• חסד עשו עימו השופטים כשהרשיעו אותו רק באחת מתוך שלוש הפרשות, למרות הממצאים החמורים שהוצגו בפניהם. הכרעת הדין הנ"ל ניתנה כאשר אולמרט אינו מכהן עוד בתפקיד ציבורי;

• אולמרט נאלץ להתפטר מתפקידו כראש הממשלה לא בגלל הפרקליטות - כטענת מקורביו, אלא למרות הפרקליטות, שגוננה עליו במשך תקופה ארוכה, כולל בתשובתה לעתירה שנדונה בבית המשפט העליון;

• אולמרט הוא איש מושחת ורקוב שקיבל 600 אלפי דולרים באופן פסול ומושחת, חלק מהם במזומנים, כולל במעטפות. כ-350 אלף דולר לפחות הוסתרו בכספות של עו"ד אורי מסר, חברו האישי של אולמרט. עובדות אלה הוכחו במשפט ואושרו כממצאים על-ידי השופטים. מחמת זאת, אולמרט אינו ראוי לכהן בתפקידים ציבוריים, קל וחומר בתפקיד ראש הממשלה;

• אני בז למקורבים ולכתבלבי החצר שמנסים להטעות את הציבור ולהציג מחדש את אולמרט כמועמד ראוי לראשות הממשלה, על-אף כשלונו החמור במלחמת לבנון ופועלו העברייני בשורה של פרשות; בכל הכבוד, הדין הפלילי אינו חזות הכל - בין שאולמרט יורשע בסופו של דבר בכל האישומים נגדו ובין אם יורשע רק בחלק מהם (בפרשת עזר ויצמן, לדוגמא, שאותה חשפתי, הבעתי התנגדות לחקירה פלילית [לא האמנתי שימצו עימו את הדין] ודרשתי את התפטרות הנשיא, כפי שאכן אירע בסופו של דבר); אני חש סיפוק עצום מחלקנו המשמעותי ב-News1 בחשיפת הפרשות הפליליות בהן מעורב אולמרט ומסילוקו בעטיין מראשות הממשלה.

עם או בלי שופטים בירושלים.

להונאה הגדולה שהחלה ביום שלישי ונמשכה גם בעיתונאי סוף השבוע, אחראים שורה של אנשי תקשורת ואישי ציבור: מיד לאחר הכרעת הדין הם פצחו, יחד עם אולמרט, בביצוע "שטיפת מוח" לציבור הרחב, תוך ניצול מחפיר ומושחת של התקשורת. מקרב אישי הציבור פעלו בעיקר: חיים רמון, דליה איציק ורוני בר-און.

את ההרשעות בארבע עבירות של הפרת אמונים (מרכז ההשקעות) הציגו כעניין פרוצדורלי פעוט וזניח מבחינה משפטית וציבורית. את הממצאים החמורים שקבע בית המשפט לחובת אולמרט בפרשת ראשונטורס ובפרשת טלנסקי, כולל 600 אלף דולרים שקיבל אולמרט באופן פסול ואסור ומושחת, הצניעו מידיעת הציבור.

ההתנהלות המושחתת נעשתה בכוונת מכוון, כדי להשיג שלוש מטרות:

1) מניעת קביעת קלון - לתמרן את השופטים מוסיה ארד (נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים), יעקב צבן (סגן נשיאה) ומשה סובל, כך שיימנעו מקביעת קלון על מעשיו של אולמרט. הטיעונים לעונש נקבעו לתחילת ספטמבר. קביעת קלון תחסל את הקריירה הפוליטית של אולמרט למשך שנים רבות (עם או בלי ערעור לעליון בשתי הפרשות בהן זוכה), גם אם יטוהר בפרשת הולילנד שבה הוא מואשם בעבירות שוחד;

2) מניעת הגשת ערעור - להטיל אימה על פרקליט המדינה משה לדור, לבל יעז להגיש ערעור על זיכויו של אולמרט בפרשת טלנסקי ובפרשת ראשונטורס. הדרישה להתפטרותו נעשית במסגרת זו, על-מנת לעשות לפרקליט דה-לגיטימציה, ולתמרנו בדעת הקהל כך שגם אם יגיש כתב ערעור - יראה הדבר כנקמה וכמעשה בלתי תקין מבחינה משפטית וציבורית;

3) טיהורו בדעת הקהל - הטעיית הציבור נועדה להכשיר את אולמרט, מחדש, בדעת הקהל, ולהציגו כמי שזוכה לחלוטין על-ידי בית המשפט. אולמרט לא יוכל לשוב למערכת הפוליטית בטווח הנראה לעין ולעמוד בראש מפלגה, גם אם יזוכה בפרשת הולילנד. אך טיהורו ומירוק עוונותיו ומעשיו המושחתים נועדו לאפשר לו, כבר בשלב הזה, להיות מעורב בעשייה ובהשפעה פוליטית בתוך מפלגת קדימה ובמפלגת יש עתיד.

העיתונות אמורה לשמש כנאמן ולשרת את הציבור. אך למרבה הצער, בפרשת אולמרט התגייסו עיתונאים ופרשנים רבים לחלץ את אולמרט ממעשיו הפליליים, תוך הונאת הציבור (המדובר, אגב, באותם עיתונאים שעשו בעבר, ככל יכולתם, לטרפד פתיחת החקירות נגד אולמרט ומקורביו המושחתים). המטרה הפוליטית - השבת אולמרט למערכת הפוליטית, והצבתו מול בנימין נתניהו, מקדשת את האמצעים.

ההתנהלות המופקרת מצד אותם עיתונאים ואישי ציבור, שסילפו את האמור בהכרעת הדין, נעשתה תוך עבירות לכאורה על החוק - המחייב דיווח נכון והוגן על הליכי בית משפט, קל וחומר כאשר מדובר בהכרעת דין בעניין פלילי רגיש ובעל היבטים ציבוריים. מומלץ לקוראים שהוטעו להתעורר, ולנקוט צעדים ממשיים נגד אותם כלי תקשורת, שנותנים אכסניה לדברי הבל ושקרים.

בראש החץ למען אולמרט פעלו:

• ידיעות אחרונות - נחום ברנע, שמעון שיפר, בעז אוקון, רפי גינת, יאיר לפיד, סימה קדמון. המו"ל ארנון מוזס הינו חברו הקרוב של אולמרט. אין צורך להכביר מילים על "פועלם" של אנשי ידיעות, שבאופן עקבי עובדים למען אולמרט;

• מעריב - בעיקר בן כספית, מיודענו מהפלופ הגדול בפרשת אוחנה, שכדרכו מנצל לרעה את מעמדו, ומסכן את הלגיטימיות של עיתון מעריב ובעלי השליטה (קבוצת אי.די.בי);

• ערוץ 2 - בעיקר אמנון אברמוביץ', שממשיך לכזב וללהטט בלשונו החלקלקה;

• אמנון דנקנר (עורך מעריב לשעבר), איש נכלולי ושקרן עם המון קבלות. דנקנר החציף פנים ובעזות מצח המליץ לפרקליט המדינה משה לדור להתאבד, בעקבות "טיהורו" של אולמרט. לא פחות. דנקנר ידוע כאיש רקוב, וכעורך ועיתונאי שלא נרתע מפגיעה בעקרונות עיתונאיים מקודשים;

• חיים רמון, עבריין מורשע. הציג את ממצאי הכרעת הדין באופן מעוות ומסולף, תוך הפניית אצבע מאשימה כלפי פרקליטות המדינה והעומד בראשה, משה לדור, והצגת דרישה להתפטרות לדור;

• יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ דליה איציק, שהסתבכה יותר מפעם אחת ולקתה בחריגה מטוהר מידות, כולל באופן טיפולה המושחת בחילוצו של אהובה שהואשם בעבירות במדינה זרה;

• ח"כ רוני בר-און, שצהל וכיזב בשידורים חיים, תוך הצגה מעוותת ומסולפת של הכרעת הדין, ותוך הצגת הפרקליטות כמי שחטאה ופעלה משיקולים זרים ועתה היא חייבת בהתנצלות בפני אולמרט. אוי לבושה.

מרבית העיתונאים/האישים הנ"ל דיווחו באופן מגמתי וחלקי ו/או מסולף על הממצאים בהכרעת הדין, וזאת במגמה להציג את אולמרט כמי שטוהר על-ידי השופטים, הן משפטית והן ציבורית. התרמית הגדולה שנעשתה באמצעות כלי התקשורת הנ"ל, מלמדת שוב, כי בעניינים משפטיים ו/או עסקיים בעלי עניין מיוחד, אין לצפות לדיווח נכון והוגן מצד כלי תקשורת אלה.

בנסיבות אלה, מומלץ לגולשים לקרוא את הכרעת הדין במלואה, או לפחות את תקציר הכרעת הדין.

ההונאה הגדולה החלה על-ידי הנאשם/המורשע עצמו מיד לאחר שהסתיימה הקראת תמצית הכרעת הדין על-ידי השופטת מוסיה ארד. עם יציאתו מאולם בית המשפט אמר אולמרט דברים אלה, בשידור חי (ציטוט):

• 
  בתום למעלה מארבע שנים מסתיים ההליך המשפטי בהחלטה שהיום בית המשפט המחוזי בירושלים בראשות הנשיאה כבוד השופטת מוסיה ארד, סגן הנשיא יעקב צבן והשופט משה סובול, פרסם ותמציתה גם הקריאו. אני רוצה להזכיר לכם שלפני ארבע שנים כיכבו בכל כלי התקשרות של ישראל הפרסומים על מעטפות הכסף. לא היו מעטפות כסף, אין מעטפות כסף. בית המשפט הכריע בצורה החד-משמעית ביותר: אין מעטפות כסף. נא להוריד את הנושא מסדר היום. לא היה ולא נברא.
  
  ההחלטה השנייה, שתי ההחלטות האלה - ההחלטה על פרשת טלנסקי וההחלטה על ראשונטורס הן ליבת כתב האישום שהוגש נגדי. נאמר בעת שהתחילה החקירה על פרשת ראשונטורס שהאדמה תרעד, שבסופו של יום אצטרך להתפטר מתפקידי. ובכן, בית המשפט זיכה אותי גם בפרשה זו. לא הולכתי שולל מוסד אחד - לא את יד ושם, לא את על"ה, לא את הוועד למען החייל, לא את כל ארגוני הצדקה האחרים.
  
  מי שנכח בישיבות בית המשפט ושמע את נציגי הארגונים שמע שלא היה מעולם איש ציבור ישראלי שגייס למען הארגונים אלה מאות מיליוני דולרים כפי שאני עשיתי במשך 30 שנה. פרשת ראשונטורס נמחקה. שוב - לא הייתה שחיתות, לא הייתה קבלת כספים, לא היה שימוש בכספים, לא היו מעטפות כסף, לא היה שום דבר מן הדברים הללו שניסו לייחס לי.
  
  זיכוי נוסף הוא במה שקשור למבקר המדינה, נדמה לי שאין טעם להרחיב. בית המשפט החליט שבעניין שנוגע למרכז ההשקעות הפרתי אמונים. אני מכבד את החלטת בית המשפט. אני אפיק ממנה את הלקחים שמתחייבים מהכרעה זו. אני רוצה להזכיר לכם שבית המשפט אמר שהייתה כאן אי-תקינות פרוצדורלית. לא שחיתות, לא קיבלתי דבר, לא נהנתי מדבר, נהגתי בחוסר תקינות פרוצדורלית. זו הערה שאני מכבד אותה, אני לוקח אותה לתשומת ליבי ואני אפיק ממנה את הלקחים הדרושים.
  

בהמשך דבריו הודה אולמרט לשופטים ואמר: "יש שופטים בירושלים".

דבריו של אולמרט פעלו על העיתונאים כמטה קסם, למרות מופרכותם והכזבים הרבים: היו גם היו מעטפות כסף, כפי שנרחיב בהמשך; אולמרט כן קיבל מעטפות כסף מטלסקי באופן אסור ופסול; אולמרט כן סייע לטלנסקי בתמורה, באופן מושחת ואסור; אולמרט כן לקה בשחיתות בפרשת ראשונטורס; גופים ציבוריים נדרשו ומימנו באופן מושחת טיסות ובתי מלון עבור אולמרט ובני משפחתו, ובגין זאת הורשעה שולה זקן; אולמרט ביצע עבירות פליליות חמורות בפרשת מרכז ההשקעות שעיקרן הפרת אמונים לפחות בארבעה מקרים תוך קיום יחסי גומלים מושחתים עם עו"ד אורי מסר ולכן אין מדובר בעניין פרוצדורלי פעוט.

למרות זאת, כאמור, אולמרט צוטט, קולו הושמע ודמותו הוקרנה שוב ושוב בכלי התקשורת ונצרבו בדעת הקהל משל הוא טוהר ומורק מכל חטא או עוון או שחיתות. מרבית אמצעי התקשורת קנו את דבריו בצמא והעבירו דיווחים חיים, בחוסר אחריות משווע, עוד בטרם קראו אפילו את תקציר הכרעת הדין המחזיק בסך-הכל 18 עמודים (הכרעת הדין מחזיקה 742 עמודים). מחמת זאת, דבריו של אולמרט, שחוזקו על-ידי עיתונאים-בדאים ו/או רשלנים, התקבלו כפשוטם, משל מדובר בדברי אמת.

כדאי לזכור: אהוד אולמרט שמח ועלץ וכיזב והוביל קמפיין כאילו טוהר משפטית וציבורית, בעוד מנהלת לשכתו, שולה זקן, הורשעה בפרשת ראשונטורס. הפעם: בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה, ללא נסיבות מחמירות, ובעבירה של מרמה והפרת אמונים. זו הרשעתה השנייה של זקן - ההרשעה הקודמת בפרשת רשות המיסים, ובנוסף תלוי ועומד נגדה, וגם נגד אולמרט עצמו, כתב אישום בפרשת השוחד בפרויקט הולילנד.

השופטים מזכים את אולמרט בפרשת ראשונטורס מחמת הספק, וקובעים:

• 
  הראיות שהובאו לפנינו אינן מוכיחות - מעל לספק סביר - כי הנאשם היה מודע לגביית הכספים העודפים ולשימוש שנעשה בהם. טענת הנאשם, כי לא היה מודע לדבר, איננה חפה מקשיים. עם זאת, אין בראיות שהוצגו כדי לקבוע במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי גרסת הנאשם אינה אפשרית וסבירה.
  

למרבה התמיהה, שמופנית גם כלפי השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים שהטילו את מלוא האחריות על שולה זקן, אולמרט זוכה בפרשה זו, למרות שהוא ורעייתו וילדיו הם שנהנו מהנסיעות ומהפינוקים לחו"ל בערך כולל של כ-60 אלף דולר. על-חשבון גופים ציבוריים וגורמים נוספים, כמובן.

במילים פשוטות: שולה זקן משלמת את המחיר. לבדה. גם נוכח קוצר הרואי של השופטים, שקיבלו את דבריו של אולמרט כאילו הוא: לא ראה, לא שמע, לא הבין ולא ידע. הוא רק נסע, האיש המושחת הזה, בלי לשלם, הוא ובני משפחתו, ולא הטרידה אותו השאלה והוא לא עסק בסוגיה מי משלם וכיצד. בגלל שהיה עסוק, כמובן.

שולה זקן היא ה"קוף" בפרשה זו. מעמדה כאן דומה למה שמקובל בארגוני פשיעה: ה"חייל" הפשוט/הנחות יחסית מתנדב ו/או משמש בפועל "קוף" ומגונן על ראש הארגון במקרה של הסתבכות.

פרשת טלנסקי היא אחת משלוש הפרשות המרכזיות בכתב האישום. התביעה טענה כי בשנים 2005-1993 גייס מוריס טלנסקי עבור אולמרט 600 אלף דולר. חלק מהכספים ניתן בהעברת בנקאיות וחלק במזומן. לעיתים נמסר הכסף לידי שולה זקן.נטען גם, כי בשנים 2005-2004 סייע אולמרט לטלנסקי במיזם העסקי שלו בחברת קולטק בכך שפנה לשלושה אנשי עסקים לשם קידום עסקיו של טלנסקי. במקביל, כך נטען על-ידי התביעה, בשנים 2006-2003 החזיק אולמרט קופה בכספות שנוהלו על-ידי עו"ד אורי מסר. לקופה הועברו סכומי כסף במזומן, בדולרים, באמצעות שולה זקן, שהתקבלו מטלנסקי ואחרים והגיעו לסך 350 אלף דולר.

עיון בהכרעת הדין ובתקציר הכרעת הדין מלמד כי השופטים קיבלו את מרבית הטענות העובדתיות החמורות נגד אולמרט ושולה זקן, כפי שאלה הוצגו על-ידי התביעה. עם זאת, השופטים בחרו, מנימוקים משפטיים שונים ומשונים (המחייבים לגישתי ערעור לבית המשפט העליון, י.י.), לזכות את אולמרט מהעבירות שיוחסו לו. לזיכוי קדם "חילוצו" מסיכון ראייתי נוכח יומני שולה זקן – "החלטתנו הינה כי היומנים אינם קבילים כראיה נגד הנאשם וקבילים כנגד הנאשמת", פסקו. בכך משכו את השטיח מתחת לרגלי התביעה, ובכך נותנים השופטים, למרבה הצער והאכזבה, גושפנקה לקבלת כספים במזומנים, בדרכי עורמה ותחבולה, על-ידי אישי ציבור, מבלי שאלה יסתכנו בהרשעה פלילית.

העובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט

לא נציג כאן את פרטי הפרטים הנפתלים שהעלו השופטים הנכבדים, מכוחם החליטו לזכות את אולמרט מהעבירות שיוחסו לו בפרשה זו. כל הטיעונים והממצאים והנימוקים המשפטיים מוצגים בהכרעת הדין. כמו-כן לא נציג את הכזבים של העיתונאים-הפרשנים ואישי הציבור שפעלו להציג את אולמרט, כאילו טוהר לא רק מהעבירות, אלא גם מהמעשים שיוחסו לו. עם זאת, וכדי להעמיד דברים במקומם, נציג להלן את הממצאים שקבעו השופטים. ישפוט הציבור כיצד עולה הכרעת הדין עם הממצאים העובדתיים שקבעו השופטים עצמם (סעיף 20 בתקציר הכרעת הדין):

א) טלנסקי תרם סך של 2,500 דולר וגייס סכומים נוספים למערכת הבחירות של הנאשם לראשות עיריית ירושלים לשנת 1993.

ב) טלנסקי העביר סך של 140,000 ש"ח בחודש יולי 1997 לחשבון בנק פרטי של הנאשם. לא נשללה האפשרות כי סכום זה נועד לכסות הוצאות של הנאשם במשפט "חשבוניות הליכוד".

ג) בחירות לראשות העירייה 1998: הנאשם ועו"ד אורי מסר חתמו על ערבות אישית בסך 1.5 מיליון ש"ח לח-ן העמותה "ירושלים המלוכדת" שהתנהל בבנק לאומי. לאחר הבחירות נותר חוב של 1.8 מיליון ש"ח והבנק דרש מהערבים לפרעו או להמציא בטוחה נוספת. רק בשלב זה הפנה הנאשם את עו"ד מסר לטלנסקי וזה העמיד בטוחה בסך 380,000 דולר אשר חולטה על-ידי הבנק ביום 25.01.02 סכום זה לא הוחזר לטלנסקי מעולם. בנוסף, טלנסקי, רעייתו ובנו תרמו כל אחד 1,300 דולר למערכת בחירות זו.

[הערה שלי (י.י.): משעה שהעמידו אולמרט ומסר ערבות אישית, ומשנוצר להם חוב אישי, הרי שאין מדובר במימון למערכת בחירות, אלא בחילוץ השניים מחבות אישית כלפי הבנק].

ד) בחירות מקדימות לראשות תנועת הליכוד 1999: הוכח כי בשנת 1999 תרם טלנסקי סך של 150,000 דולר לבחירות המוקדמות. העברת התרומה נעשתה דרך חשבון הנאמנות שנוהל על-ידי עו"ד מסר. במאי 2002 תרמו טלנסקי עצמו ושלושה מבני משפחתו סך כולל של 30,000 דולר לגירעון שנוצר במערכת הבחירות בשנת 1999.

ה) מעטפות מזומנים: בתקופה בנה שימש הנאשם בתפקיד שר התמ"ת העביר לו טלנסקי כספי מזומן לשתי מטרות. האחת, סכומי כסף של כמה מאות או אלפים בודדים של דולרים כ"דמי כיס" וסיוע בשדרוג נסיעות הנאשם לארה"ב עבור ארגונים. השנייה, תרומות שנמסרו לנאשמת והועברו לקופת מזומנים אצל עו"ד מסר. לא ניתן לקבוע בוודאות את סכומי התרומות.

ו) העברת 72,500 דולר: נוכח מספר גרסאות שאינן יכולות להתיישב זו עם זו, מסקנתנו הינה כי עולה ספק סביר שאינו מאפשר לקבוע ממצא ברור בנושא זה.

ז) מימון שהייה במלון: הנאשם נסע בנסיעה פרטית לוושינגטון ארה"ב ושהה במלון בין התאריכים 18.10.05-14.10.05. עלות השהייה בסך 4,717 דולר שולמה על-ידי טלנסקי.

ח) 15,000 דולר במלון בניו-יורק: הממצא העובדתי שקבענו הינו כי ביום 23.11.05 בשעותה בוקר, מסר טלנסקי לנאשם במלון בניו-יורק סכום של 15,000 דולר במזומן.

הפעולות שביצע אולמרט עבור טלנסקי

השופטים סוקרים בהכרעת הדין את הסיוע שנתן אולמרט לטלנסקי בחודש מאי 2004, לשם קידום עסקיו של טלנסקי. הסיוע ניתן בדרך של פנייה במכתבים, תוך עשיית שימוש בנייר המכתבים של אולמרט כשר התמ"ת, לשלושה אנשי עסקים: רונלד ארנל, שלדון אדלסון, יצחק תשובה. המגעים לא הבשילו לכלל עסקות של ממש.

"סקרנו את משמעות ניסיונות הסיוע הללו על-רקע האיסור הפלילי של הפרת אמונים וגבולותיו", כותבים השופטים, "ולאחר ניתוח יסודות העבירה הגענו למסקנה, כי אף שהונח בסיס ראייתי המצביע על ניגוד עניינים, הרי שניסיונות הסיוע הללו לא התאפיינו בהפעלת סמכות שלטונית, וחרף פגיעה מסוימת בערכים המוגנים על-ידי העבירה (תקינות מינהלית, טוהר מידות, אמון ציבור בנושאי משרה), הפגיעה לא הייתה בעוצמה הנדרשת להפיכתה למעשה פלילי".

[הערה שלי (י.י.): שופטים נכבדים. אדם שקיבל מאות אלפי דולרים באופן ישיר ועקיף מטלנסקי, חלקם במזומנים, ותוך הסתרה ו/או אי-דיווח, ומסייע לו בפנייה לאנשי עסקים - מבצע עבירה פלילית חמורה. כמה חבל שטחו עיניכם מלראות זאת].

כספי מזומן אצל עו"ד אורי מסר

"קופת המזומנים הוחזקה על-ידי עו"ד מסר והייתה ידועה אך ורק לו, לנאשם ולנאשמת", כותבים השופטים ולוקים, למרבה הצער, בהכשרת קבלת מזומנים על-ידי אישי ציבור, בלא דיווח ובלא הוכחה מצד איש הציבור כי הכספים שימשו לצרכים פוליטיים. "קופה זו חוסלה על-ידי עו"ד מסר ביוזמתו בתחילת שנת 2006 [בסמוך לאחר שהתחלנו ב-News1 בחשיפות נגד אולמרט, י.י.] כאשר נטל 150,000 דולר ומסרם לנאשמת. החזקת סכומי כסף גדולים במזומן בדולרים אצל נאמן מהווה למעשה החזקה סמויה, והתנהלות כזו "צובעת" כסף זה ואת החזקתו וניהולו כעניין בעייתי ומורכב. עם זאת, לא ניתן היה לקבוע בוודאות הדרושה במשפט פלילי כי כספי המזומן הללו אינם כספים פוליטיים".

[הערה: חלק מהכספים שהוחזקו בכספת - המדובר על-פי החשד בכ-100 אלף דולר לפחות, שימשו למימון רכישת הבית ברחוב כרמיה]

השופטים הנכבדים מציגים קביעות נוספות ותמוהות. נציגן להלן. ישפוט הקורא האם לקבל קביעות אלה (ציטוט):

שתי שאלות נדונו על ידינו בהרחבה: הראשונה, האם על-פי כללי ועדת אשר היה מקום לדווח למבקר המדינה על כספים המכונים "כספים פוליטיים" או "כספי תרומות" השנייה, האם הפרת כללי ועדת אשר מהווה עבירה פלילית. הגענו למסקנה כי נוכל להימנע מלהכריע בשאלה הראשונה ולהשאירה בצריך עיון, כיוון שגם בהנחה לפיה הנאשם הפר את כללי ועדת אשר (בכך שנמנע מדיווח על הכספים), מחדל זה לא עולה כדי עבירה פלילית של הפרת אמונים. מכל מקום, מסקנתנו הינה כי נותר ספק בשאלה האם הנאשם הפר את כללי ועדת אשר.

באשר לעבירה של קבלת דבר במרמה, מסקנתנו הינה כי קיים ספק סביר באשר להתקיימות היסוד הנפשי של העלמת מידע החייב בגילוי. בנוסף, מתקיים ספק סביר באשר למודעות הנאשם לקיומו של קשר סיבתי בין ההימנעות מדיווח על הכספים לבין התוצאה של הנחת דעתו של מבקר המדינה.

קוראים יקרים: האם ניתן לקבל את קביעות השופטים שזיכו את אולמרט מהעבירות שיוחסו לו בפרשה זו? מדוע לא הפנימו השופטים הנכבדים - כמתחייב לפחות מפסק הדין נגד שר האוצר הגנב אברהם הירשזון - כי כאשר מדובר באיש ציבור שקיבל כספים במזומנים באופן פסול, אזי: נטל ההוכחה לכשרות פעולותיו מועבר אליו, לאיש הציבור? האם שופטי ישראל בירושלים תמימים עד כדי כך?

כלבי השמירה של אולמרט, ובראשם בן כספית, נחום ברנע, אמנון אברמוביץ, רוני בר-און, דליה איציק, חיים רמון ואחרים, כתבו וטענו שוב ושוב כי הרשעת אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות הינה זניחה, ויש להתייחס לאולמרט כמי שזוכה וגם טוהר משפטית וציבורית מכתב האישום שיוחס לו. חלק מהם אף השתמשו בביטוי: "פרוצדורלית", בהתייחסם לעבירה שבה הורשע. פרסומים אלה שנעשו כחלק מקמפיין ההונאה, נצרבו, למרבה הצער, בדעתם של רבים וטובים, שהוטעו לחשוב כי אכן - אולמרט טוהר משפטית וציבורית.

7.1 המעשים

לא כך הם פני הדברים. אולמרט הורשע בגין שורה של פעולות שביצע לטובת עו"ד אורי מסר, עבור לקוחותיו, תוך ניצול מעמדו של אולמרט כשר התמ"ת וכשר התקשורת. אולמרט הורשע בארבע עבירות של הפרת אמונים, מחמת פעילותו למען ארבעה מלקוחותיו של עו"ד מסר:

• היטל יבוא על שמנים שיגונן על חברת שמן - אולמרט החליט באוגוסט 2003 על היטל בשיעור גבוה מהמלצת הגורמים המקצועיים במשרד התמ"ת, כדי לגונן על חברת שמן;

• הטבות למפעל סיליקט בדימונה - אולמרט קיים בשנים 2004-2004 ישיבות בהם השתתף יזם המפעל ועו"ד מסר שייצג את היזם, וקיבל החלטות שהייבו עם היזם;

• פרויקט נבטים - אולמרט קיים ישיבות בשנים 2005-2004, בנוכחות עו"ד אורי מסר;

• עניין כספי של חברת בזק - אולמרט קיים ישיבה בשנת 2004, כשר התקשורת, בהשתפות מנכ"ל בזק ועו"ד אורי מסר, בעניין כספי חשוב לחברת בזק. הפגישה הוסדרה בעקבות פניית עו"ד מסר.

7.2 ההכרעה

• האם הקשרים חייבו הימנעות מצד אולמרט -

השופטים קובעים בהכרעת הדין, כי מערכת הקשרים המסועפת של אולמרט עם עו"ד אורי מסר - חברו האישי במשך שנים רבות, בא-כוחו האישי בעניינים רבים, יועצו ונציגו בעניינם פוליטיים וכספיים רבים, והעובדה שנוכח הקשרים העזים ביניהם אף החזיק עו"ד מסר עבור אולמרט מאות אלפי דולרים במזומן בכספות - חייבה את אולמרט להימנע מכל פעולה הנוגעת לעו"ד מסר ו/או למי מלקוחותיו.

• האם התנהלותו של אולמרט הייתה תקינה -

טען אולמרט, כי התנהלותו הייתה תקינה וכי לא קיבל שום החלטות שיש בהן סטייה מהשורה. "המסקנה אליה הגענו לאחר ניתוח הראיות, הנה כי בדין סירבה המאשימה להסכים לעמדת הנאשם לפיה ניתן לקבוע כי מעשיו לא סטו מהשורה. מסתבר כי בחלק מהנושאים הכלולים בכתב האישום, התנהלותו הפרוצדורלית של הנאשם לקתה בחוסר תקינות דווקא במצבים בהם עמד מולו עו"ד מסר. כך, לדוגמא, כאשר הופיע עו"ד מסר בפני הנאשם בשם חברת שמן או בשם קבוצת היזמים של פרויקט נבטים, נמנע הנאשם משמיעת בעלי עניין אחרים שעמדתם הייתה מנוגדת לעמדת הלקוחות של עו"ד מסר, ושכלל אל הוזמנו לאותם דיונים, אף שקיומם היה ידוע לנאשם. כמו-כן הנאשם קיבל החלטה ששינתה את המלצת הדרג המקצועי במשרד התמ"ת, לטובת הלקוחות של עו"ד מסר, ונתן לכך בבית המשפט הסבר שאינו עומד במבחן הביקורת".

• האם רשאי היה אולמרט לטפל בלקוחות עו"ד מסר -

טען אולמרט, כי החוב והפסיקה אינם שוללים טיפול מקצועי מצידו בלקוחות עו"ד אורי מסר, זאת להבדיל ממתן שירות לעו"ד מסר עצמו. השופטים דחו טענו זו, מכל וכל, וקבעו זאת לאחר "ניתוח של דברי החקיקה והפסיקה העוסקים בסוגיה של ניגוד עניינים, ולנוכח האופי והעוצמה יוצאי הדופן של הזיקות המגוונות שיצרו את הקרבה בין הנאשם למסר".

7.3 ההרשעה

כאמור, השופטים הרשיעו את אולמרט בארבע עבירות של הפרת אמונים, בגין ארבעה מקרים של ניגוד עניינים חמור. השופטים קובעים, בין היתר 0סבעיף 29 בתקציר הכרעת הדין):

• "בפעולות שנקט הנאשם לגבי לקוחותיו של עו"ד מסר היו כרוכות שורה של נסיבות שהקנו להפרת האיסור על ניגוד עניינים מצד הנאשם נופך מחמיר המעצים את חומרת פגיעתן של פעולות אלה בערבים המוגנים על-ידי העבירה הפלילית של הפרת אמונים (הבטחת אמון הציבור בעובדי הציבור; שמירה על טוהר המידות של עובדי הציבור; והבטחת פעילותו התקינה של המינהל הציבורי".

• "נסיבות לוואי מחמירות אלה הן: העוצמה הגבוהה של ניגוד העניינים בין הנאשם לבין מסר; תכיפות פעולותיו של הנאשם בניגוד עניינים מול מסר; ניהול הליכים פגומים מן ההיבט הדיוני על-ידי הנאשם בענייני לקוחותיו של מסר; הימנעות הנאשם מגילוי קשריו המלאים עם מסר, הן בפני משרדו שליוו אותו בטיפול בנעיינים הנזכרים, והן בפני מבקר המדינה וחוקרי המשטרה להם נדרש לספק בדיעבד הסברים למעשיו; מעמדו הרם של הנאשם כשר בכיר וממלא-מקום ראש הממשלה; תפקידו של עו,ד מסר בייצוג בעיקר כמי שמסדיר פגישות עם הנאשם.

• "יש להחיל על מעשיו של הנאשם את העקרונות שנקבעו בדיון נוסף שבס באשר להיקף האחריות הפלילית בגין הפרת אמונים, הן באשר ליסוד העובדתי והן באשר ליסוד הנפשי.

• "מטעמים אלה החלטתנו להרשיע את הנאשם בהפרת אמונים".

בימים האחרונים פמפמו לפחות שני כתבלבי חצר של אולמרט - בן כספית ושמעון שיפר, ידיעות כאילו החקירות נגד אולמרט נפתחו בגלל עלילות מצד אנשי ימין קיצוניים, מחו"ל כביכול, שפעלו להפיל את אולמרט, כביכול. שני הליצנים הנ"ל טענו עוד, כי גורמי התביעה חברו יחדיו כדי להפיל את אולמרט מהשלטון.

כמי שפרסם את מרבית התחקירים בפרשות אולמרט השונות אני יכול להעיד, מידיעה אישית: דבריהם של בן כספית ושיפר הם-הם ההזויים. המידע אותו חשפנו ב-News1, שהוביל בחקירות המשטרה והפרקליטות גם לגילוי פרשות ראשונטורס וטלנסקי, פורסם משיקולים ענייניים בלבד החל מסוף 2005 ובמשך כשנתיים (וגם לאחר מכן, כמובן). פעלנו בבדידות מזהרת וזאת למרות ההתקפות מצד כלי תקשורת שתמכו באולמרט, ובראשם ידיעות אחרונות ומעריב.

הטיעון כאילו גורמי האכיפה התנכלו לאולמרט, משולל יסוד. נהפוך הוא: המשטרה והפרקליטות עשו במשך תקופה ארוכה מאמץ מיוחד להימנע מפתיחת חקירות, וזאת על-אף הדרישות החוזרות והנשנות מצד News1.

היועמ"ש מני מזוז עשה כל שלאל ידו כדי להתחמק ממתן הנחיות לפתיחת החקירות - גם לאחר שיומני שולה זקן התגלו בבדיקה פרשת כרמיה על-ידי אנשי מבקר המדינה. מזוז הסכים לפתיחת חקירות רק לאחר שמבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס סיים את בדיקותיו בפרשות שנחשפו ב-News1 ודרש לחקור, ורק לאחר שנוכח כי מדובר בעבריין סדרתי, הוא אולמרט.

בדברים שלעיל התייחסתי רק למקצת מהמידע הרב ולקביעות בית המשפט ביחס לשלוש הפרשות המרכזיות בגינן נשפט אולמרט. בשתיים מהן בהם הואשמה גם שולה זקן. עולה מכך: בפרשת מרכז ההשקעות הורשע אולמרט בארבע עבירות של הפרת אמונים; בשתי הפרשות האחרות בהן זוכה מחמת הספק, נקבעו לגביו ממצאים בעייתיים וחמורים.

בנוסף, הוכח כי אולמרט קיבל מטלנסקי 600 אלף דולר, מזה כספים במזומנים ובמעטפות, ניהל קופת סודית בהיקף של 350 אלף דולר, שלא כדין ובלא דיווחים, וחמור לא פחות: הוכיח שאולמרט כיזב בעדויות במשטרה, בבדיקות שנערכו על-ידי מבקר המדינה וגם בעדותו בבית המשפט.

עיתונות אחראית ורצינית הרואה עצמה כמשרתת ציבור, הייתה נותנת לזאת ביטוי נאות, תוך הוקעת אולמרט וכתיבת דברי שבח לזכות משה לדור. אלא שעולמנו הפוך. הנאשם שהורשע מוצג כמי שטוהר. לעומת זאת, פרקליט המדינה שהוכיח את מעשיו של אולמרט בפרשות השונות והשיג נגדו הרשעה בפרשה מרכזית, מוצג בכזב כמי שגרר את התביעה בנתיב מפוקפק וגרם נזק למדינה.

בנסיבות אלה:
א) יש לתמוך בפרקליטות, לחזק את ידיו של פרקליט המדינה משה לדור, ולעודדו להגיש ערעור לבית המשפט העליון בגין הקביעות השגויות של בית המשפט המחוזי;
ב) כדאי לצפות לשופטים בירושלים בתקווה שימזערו את נזקם, וישכילו לקבוע כי יש קלון במעשיו של אולמרט בארבע העבירות שביצע במסגרת פרשת מרכז ההשקעות;
ג) ראוי שהיועמ"ש לשעבר, מני מזוז, שקיבל את עיקר ההחלטות בפרשות בגינן הוגש כתב האישום נגד אולמרט, יאמר את דברו. בפומבי;

הערה: פרקליט המדינה והיועמ"ש עשו טעויות לא מעטות במהלך טיפולם בפרשות אולמרט, לכן מתחתי עליהם ביקורת נוקבת עשרות פעמים. עיקרן: הימנעותם מהגשת כתבי אישום נגד אולמרט בשורה של פרשות חמורות בהרבה, ובראשן: פרשת כרמיה, למרות כספי השוחד שקיבל אולמרט, ופרשת בנק לאומי, שבה התגלו ניגודי עניינים חמורים במעשיו של אולמרט. הפרקליט לדור חייב בהחלט התנצלות. אך לא בפני אולמרט, כפי שדורשים כתבלבי החצר של האיש שהורשע בארבע עבירות של הפרת אמונים, אלא בפני הציבור - על שנמנע ממיצוי הדין עם אולמרט בשורה של פרשות.