כלכלה היום נתחיל מהמצב הכלכלי - גאוותו וה"שוויץ" הקבוע של ביבי ועוזרו שטייניץ, שפמפמו לנו בשנתיים האחרונות, כי ישראל היא כוכב הנע במסלול נפרד מהעולם כולו. בשל כישרונו הכלכלי של ראש הממשלה, שמענו בלי הפסק, כי רק אנחנו, ישראל, המדינה היחידה בעולם שלא "משתתפת" במשבר הכלכלי. היא לא במשבר כלכלי, לא באבטלה (אם משכורת של 3,000 ש"ח לחודש נחשבת משכורת לקיום העובד), לא בחובות, היא פשוט בצמיחה ולא תלויה בכל העולם כמו שכל מדינה תלויה זו בזו.
עכשיו זה רשמי - יש מיתון והוא רק התחיל. עוד הרבה מתנות מצפות לאזרח שיחייה במשבר כלכלי, בדומה לאזרחי העולם האחרים. למעשה בשנות הכהונה הזו ש ראש הממשלה המחירים רק עלו ועלו, המיסים העקיפים רק עלו וצרורנו הנקוב נשאב ונסחט כל יום עד תום.
ישראל נחלקת עתה לאמידים ועשירים בעלי משכורות ממשלתיות, ומנהלי חברות בתפקידים ציבוריים, החיים ברמת חיים כמעט דמיונית בהשוואה ל"מעמד הביניים" שעובד ומרוויח אך מתקיים בקושי. גם הטייקונים הפסידו הרבה כסף והתנהגו כחזירים, בעניין תשלומי אגרות החוב של התמימים שקנו אותם. הטייקונים למיניהם, הכניסו למוסר הישראלי מידות חדשות של חוצפה, חוסר יושר וזלזול בבני אדם וכל זאת בכהונה שבה ראש הממשלה, מומחה לכלכלה, מתרברב כמה הכלכלה של ישראל מזהירה.
שלום מילה שהיא ברכת היום יום של כל ישראלי למשנהו. סיפורי "שלום" דמיוניים התחילו את כהונת ראש הממשלה. כבודו הופיע באוניברסיטת בר-אילן וכדרכו, נאם נאום חוצב להבות, כל כולו יחצנות ואף מילה בו אינה אמת. סיפר לכל העולם על שתי מדינות לשני עמים. איזה מדינות ואיזה עמים? מאז לא נפגש ראש הממשלה לשיחה רצינית עם שום פלסטינאי, כל אחד מהעמים המסוכסכים המשיך בשלו. נאום ביבי הצטרף לעוד הרבה אמירות שלא היו שוות את ההקלטה. לא היסטוריה ולא כלום. פשוט כלום גלוי לעין, שרק מישהו שכינויו "קינג ביבי" יכול להכריז הכרזות רציניות, שהם רק מילים שמתפזרות באוויר.
שנות כהונתו השנייה של ביבי יזכרו כשנים בהם הפשע והאלימות הפכו לחזון נפרץ. מערכת הרווחה העלובה מביישת את הישראלים והיהודים, שנחשבו בעבר כמי שערבים זה לזה. הרווחה, הדיור לחסרי מגורים, העזרה לזקנים, נכים, ניצולי השואה חסרי כל, מובטלים - רווחה עלובה יותר מאשר במדינות עולם שלישי. האגדה - כי אין רעבים בישראל - הופרכה כבר מזמן. כל זאת בזמן כהונה מספר שתיים של הקינג.
המחאה המחאה בשנתה הראשונה - 2011, נתנה תקווה לרבים. המחאה אומנם לימדה את הישראלים שיעור חשוב, אודות זכויות ההתקוממות שלהם, זכויות האזרח שלהם, זכויות הדיון, הצעקה, הדיבור והביקורת על השלטון. אבל מבחינת תוצאות פרקטיות בינתיים אין כמעט כלום. התרגיל של קינג ביבי היה מרשים. גם "הסימפטיה", כביכול, לצעירים המוחים המייצגים חלק גדול של האזרחים בישראל, נראתה כאילו "אמיתית". מיד הקים ועדה (טרכטנברג) שאת תוצאותיה לא ראינו, וכנראה שאם נראה תוצאות כלשהן בעתיד, זהו אפס קצהו של המחסור בדיור, מחירי המזון המאמירים. ב-2012 הצטרפה המחאה "שוויון בנטל", שבו הכוונה לגיוס שווה ל"כולם".
ראינו את הקינג, אלוף הקומבינות והשטיקים מתחבר ל
שאול מופז (לוזר בפני עצמו) ויוצר קואליציה ענקית, משהו מארץ החלומות. שוב, שום דבר ממה שסוכם ודובר. שום כלום לא התרחש, כמו בחזון השלום של תחילת הקדנציה כמו במדינת - מצב כלכלי נפלא מול כל העולם, כמו מדיבורים בעלמא על כל דבר. ביבי רץ כרגיל לחיקם של חבריו הנצחיים, החרדים למיניהם, שם הם מכירים כבר את הנוסחא. המדינה משלמת לישיבות ולכוללים ולאברכים ולמשפחותיהם, וביבי יש לו תומך - כאח לו, שלעולם לא יעזבנו. חרדים ותלמידי ישיבות לצבא? הצחקתם אותם. גם ראש הממשלה תומך- גם אם יאמר אחרת - בלומדי תורה במקום חיילים.
מה אנחנו צריכים להגיד ולהרגיש - אנחנו הצופים במעשים ובהתנהלות? האם נגיד שיורד גשם כאשר יורקים עלינו? האם נחשוב כי ביבי הוא קינג ומצבנו נפלא, כי יש לנו ראש ממשלה אמין שאפשר לסמוך עליו? האם כל עם ישראל ירוץ לשים פתק ביבי בקלפי?
בינתיים עד יום הבוחר יעלו מחירי המזון החשמל, המע"מ, הדלק ומה לא. מי שחושב שהעסק מתנהל נפלא שיבושם לו עם מנכ"ל החברה הכושל, ביבי. והחושב "אין תחליף לביבי" ישים פתק ביבי בקלפי לקדנציה שלישית של הקינג.
אשרי הקינג שמאמין, שמה שלא יעשה, תמיד יהיה שובל מעריצים, שהולך אחריו לקלפי עד הקדנציה השלישית.
לא כולם מאמינים...
