הייתי שותף לעבודה, הן ברשות לתכנון כלכלי, הן במשרד האוצר אגף התקציבים והן ביועץ הכספי לרמטכ"ל ואגף התקציבים במשרד הביטחון. אחר כך שימשתי בתפקידים בכירים במשק כגון: ראש אגף התקציבים בשירותי בריאות כללית, מנהל אדמיניסטרטיבי בבלינסון, סמנכ"ל בבית החולים אסותא ולבסוף, מנכ"ל עירייה. כך שאני מכיר את הנושא מהרבה מאד זוויות.
הרבה עיתונאים קושרים כתרים לנערי האוצר כי הם חיים מידם ואינם בוחנים אותם בכלי מבחן אמיתיים. אחד הגופים הבודדים שאינם מבוקרים הוא אגף התקציבים במשרד האוצר, וגם משרד
מבקר המדינה אינו מבוקר.
לא אעסוק בסוגיות היכן משתבצים נערי האוצר עם סיום תפקידם וכיצד שומרים הם על שיבוצם במשרות אטרקטיביות.
הכשרת נערי האוצר נערי האוצר מגיעים למשרה הנחשקת בין באגף התקציבים ובין אם באגפים האחרים במשרד האוצר, כעוזרים לרפרנטים, לאחר שהם מסיימים את חוק לימודיהם באוניברסיטה לתואר ראשון או שני בכלכלה. בדרך כלל הם עושים תואר נוסף, כך שמבחינה אקדמית אין ספק שהמובחרים מגיעים לאוצר.
דא עקא, שאין להם כל ניסיון בשטח. הם לא באים מהביטחון לפני שעסקו בביטחון, הם לא באים מהבריאות לפני שעסקו בבריאות וכו. מיד עם כניסתם לתפקיד הם מתמלאים בתחושת הכח המסור בידיהם, שהוא בדרך כלל "הכח לאמר לא". יש להם את הרצון והכח להריץ את בני שיחם הלוך וחזור עם דרישות מדרישות שונות.
אין היום בית ספר אקדמאי המכשיר ומלמד את התלמיד - נושא תקציב בכלל ותקציב משרדי ממשלה או בתי חולים - בפרט. לעומת זאת בצה"ל הגיעו מזמן למסקנה כי צריך להכשיר את העוסקים במלאכת התקציב בצורה יסודית וממוסדת. לצורך כך הוקמה אקדמיה לתקציב, ובה מוכשרים רוב העוסקים בנושא התקציב, כ-300 במספר, מכל צה"ל, מכל הדרגים והיחידות: אנשי חיל האוויר, עם אנשי היועץ הכספי, עם אנשי התקציבים מאגף התקשוב, חיל מודיעין ועוד.
ההבדל בין תקציבן לכלכן משחר העיסוק בנושא התקציב היה מקובל כי המקצוע הקרוב ביותר לנושא הוא ההכשרה ככלכלן. אולם כבר לפני עשרים ושלושים שנה הסתבר כי יש הבדל משמעותי בין כלכלן לתקציבן. כלכלן הוא אדם ששוקל אלטרנטיבות, כמו שמפקד היוצא לקרב שוקל בין חלופות לביצוע המשימה. הכלכלן שוקל את החלופה הטובה ביותר לפרויקט או לביצוע דבר כלשהו. זהו אורח מחשבה בעקרו,,שקיבל כלים מתמטיים להתמודדות עם הבעיות. תקציבן לעומת זאת חי על המחסור ומדגיש תמיד את המחסור ואת ה"אין לי".
רק לעתים רחוקות בהיסטוריה של מדינת ישראל בא אגף התקציבים באוצר ואמר "יש כסף תבצעו כך וכך". יוצא דופן היה הניסיון להתמודד עם המיתון של שנות השישים. אז חשב האוצר כי אם יתניע את תהליך הפעלת התעשיה או השירותים, המיתון יעלם. האוצר הציע למשרד הביטחון כסף אם יוכל להוציא אותו מידית. למעשה, רק צהל היה מוכן לאתגר כי משרדים אחרים רגילים לעבוד בתוכניות עבודה שנתיות. הניסיון כי הרשות לתכנון כלכלי תעשה תוכניות עבודה רב שנתיות הוכשל על-ידי משרד האוצר, הן כאשר הרשות הייתה חלק ממנו והן כאשר הייתה חלק ממשרד ראש הממשלה.
כאנקדוטה ניתן לספר כי כאשר
שלמה להט(ציץ) מונה להיות ראש מדור הדרכה בצה"ל, הוא, שהיה רגיל להיות מוקף באנשים, פתאום ישב ובהה בתקרה, אף אחד לא בא, ואז הודיע: כל ההקצבות ליחידות בטלות. מאותו רגע תור ארוך השתרך בפתח משרדו. זכורני את שר החינוך דאז עולה לרגל לרפרנט החינוך במשרד האוצר לחלות את פניו שייתן קצת כסף למשרדו.
חוסר גבולות לכח לנערי האוצר אין גבולות לכוח. הם עושים כל אשר ירצו, הם עוצרים פרויקטים חשובים ביותר על-ידי שיטות משיטות שונות, החל ב"תלך תבוא" עבור לדחיות אין סופיות של דיונים ועוד. די אם אציין כי חוק חינוך חינם לילדי גיל שלוש חוקק לפני 17 שנה, אולם נדחה ונדחה עד לפני שנה, כאשר מומש מתוקף ועדת טרכטנברג.
הכנסת מחוקקת חוקים כשהתהליך לוקח לעיתים שלוש שנים עד שהחוק מקבל את תוקפו. הממשלה מקבלת החלטות והאוצר, בתוקף חוק ההסדרים במשק המדינה דוחה את ביצועו חזור ודחה, כמו שאומרים: או שהפריץ ימות או עד שהכלב ילמד עברית.
בדוח החמור שהגיש מבקר המדינה על אסון השריפה בכרמל הוא שכח, שלא שר האוצר מנהל את משרד האוצר, אלא נערי האוצר, הפקידים. ומי שמנע את ביצוע העברת הכסף היו נערי האוצר שדרשו ביצוע הרפורמה, או שאין כסף.
בראיון נדיר שהעניק
אורי יוגב יו"ר הרכבת ברדיו, הוא אמר שאכן טעה משרד האוצר שלא הקדיש בעבר משאבים לפיתוח הרכבת. להזכיר: מי שאמר זאת הוא זה שבזמנו ישב על הברז והיה הממונה על התקציבים.
שלא תהייה טעות, מנכ"ל משרד האוצר גם לא שולט על מה שנעשה בתקציבים ובמיסים. חוסר הגבולות יצר מצב שנערי האוצר גורמים נזקים למשק המדינה אולם אינם משלמים עליו כל מחיר.
אי קיום הסכמים לא פעם נשמעות טענות כנגד עובדים ומשרדים כי אינם מקיימים את ההסכמים שנחתמו עמם. משרד האוצר הוא עבריין מוביל בתחום הזה, בכל פעם שהוא חותם הסכם הוא מרשה לעצמו לבטל אותו אם יסתבר לו שיש בעיה כספית או אחרת לקיימו. הרבה מאד פעמים חתם האוצר הסכם עם משרד הביטחון על גובה תקציב הביטחון והפר אותו פעם אחר פעם, למותר לציין שתמיד זה היה פחות ממה שסוכם.
לגבי תקציב הביטחון יש לכך משמעות רבה כי פרויקטים עולים כסף רב, שזה ביטוי לזמן יצור ארוך ותהליך מסובך. תקציב הביטחון מתוכנן לבצע זאת. ואז שינוי אינו יכול להתבצע מידית. ניתן להשוות זאת לנושאת מטוסים שצריכה לבצע פניה של 180 מעלות באופן פתאומי. אותו דבר אמור לגבי מערך הבריאות, מערך כיבוי אש משטרה ועוד.
גם בתחום השכר האוצר מפר הסכמים. ראו את מימוש ההסכם עם גמלאי צה"ל על מעבר לגמלא צמודת מדד - בכמה שחק האוצר את הגמלאות והתוספות, כאשר הוא פורס זאת על פני עשר שנים ללא הצמדה. ומהי הכותרת שמופיעה בעתון? "האוצר ניצח". דהיינו גם הפרו הסכם וגם זכו לצל"ש!
צנטרליזציה וביזור בכל העולם עברו מזמן לביזור סמכויות ואמצעים, לא כן בארץ. האוצר החליט שכל המשרדים והרשויות הן עבריניות מעצם בריאתן ואסור להאמין להם, ולכן הוא צריך לשמור את השליטה בידיו. בצה"ל, שהוא מוסד מאד צנטרליסטי, גילו מזמן את הביזור ככלי ניהולי ממדרגה ראשונה והורידו את התקציב עד הרמות הנמוכות ובתוקף כך גם דרשו עמידה ביעדים ובמשימות. כל זאת עד רמה שלא תפגע בקבלת החלטות בביצוע משימות קרביות.
בהיותי ביועץ הכספי (ובטרם הוקמה מפקדת כוחות השדה) הצעתי להעביר את תקציב האימונים מאגף האפסנאות לאגף האימונים. אלא שכוחו של אגף האפסנאות היה רב יותר ולכן לא בוצע המעבר. עם שחרורי מצבא הקבע ולאחר שהוחלט על הקמת מפקדת כוחות השדה, עמדתי בראש צוות שכתב את תורת התקציב של המפקדה החדשה. התורה הייתה מבוססת על קבלת האמצעים בכפוף לקבלת האחריות. אלא שבאוצר רוצים להטיל את האחריות על הגופים מבלי לתת להם שליטה על האמצעים.
נערי האוצר שאינם בקיאים בתהליכים הפנימיים במשרדים וביחידות, עוסקים בשוליים של השוליים, למשל כמה מסיבות עושים בצה"ל, כמה כסף מוציאים על אירוח במשרדי הממשלה, רכבים צמודים ועוד.
שקיפות ועכירות המידע לא מזמן ניטשה מלחמת איתנים בין שר האוצר לבין שר הביטחון על שקיפות נתוני תקציב הביטחון. למרבה הפלא, תקציב הביטחון הינו אחד השקופים ביותר למי שרוצה לצלול לתוכו. אלא שבאגף התקציבים באוצר עובדים 3 עד 4 פקידים על תקציב הביטחון, בעוד שבאגף התקציבים במשרד הביטחון עובדים כ-80 עובדים בדרגות שונות.
כוונת האוצר היא לא שקיפות, אלא טרטור, כמו שהוא עושה במשרדים אחרים. פקידיו יבקשו חלוקות מחלוקות שונות, יקשו קושיות מקושיות שונות, שאין בינן לבין העניין דבר, ויקוששו רכילויות או פליטות פה על-מנת לעצור תהליכים וביצועים.
העכירות הרבה ביותר שרויה במשרדי האוצר, לעולם לא תקבל נתון שאתה רוצה אם הוא עלול לפגוע בכוונת האוצר. האוצר שולט על תקציבי המקרו ועל נתוני המקרו, אלא שהוא לוקה חמורות בתקציבי המיקרו. זכורני שכאשר ניהלתי מטעם ארבעת קופות החולים את המו"מ עם האוצר על קליטת העליה הגדולה ב-92, לאוצר לא היו תשובות במיקרו, בעוד אני יכולתי להביא נתוני תחלואת עולים, הרכב דמוגרפי ועוד, ואילו האוצר התבסס על נתונים כללים של משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי.
תמוהה טענת האוצר על חוסר שקיפות כאשר אפילו במשרד הביטחון, החשב (סמנכ"ל הכספים) הוא איש האוצר, או לפחות מתמנה בשיתוף איתו, בעוד שבשאר המשרדים חשב המשרד כפוף ישירות לחשב הכללי והנתונים פתוחים בפניו.
כאשר נעשה ניסיון למנות חשב כללי מבחוץ שהיה לפני כן סמנכ"ל כספים במשרד הביטחון, אכלו אותו חיים במשרד האוצר. במקום לנצל את ניסיונו ואת הידע שבידו על תקציב הביטחון, גרמו לעזיבתו מוקדם ככל שיכלו. מקרה דומה קרה עם מנכ"ל המשרד
יעקב ליפשיץ, שהכיר לפני ולפנים את משרד הביטחון כאשר מונה למנכל משרד האוצר. אנשי האוצר גרמו לעזיבתו המוקדמת.
סיכומו של דבר המצב הנוכחי איננו טוב בלשון המעטה, צריך לתת את האמצעים על-פי חוק, בידי משרדי הממשלה,תוך הפעלת סנקציות חמורות על כאלה החורגים במודע מהתקציב שהועמד לרשותם,בדומה לוועדה לחיוב אישי של ראשי הערים.
משרד האוצר צריך לחפש כל דרך - איך לבצע את מדיניות הממשלה ולעזור במימוש החלטותיה.
הגיע הזמן שהאוצר יהיה חלק מהממשלה ויתרום את חלקו לשיפור עבודת הממשלה ולא יראה עצמו שליט שכולם צריכים לסור למשמעתו.
החלפת מידע אמיתי בין משרדי הממשלה תעשה רק כאשר כולם יאמינו לאוצר שלא ישתמש במידע זה כנגדם.
האוצר צריך להכין את מתאר התקציב הכללי הבנוי על תחזית הגביה וההכנסות מחד, ועל מימוש יעדי הממשלה מאידך.
ליד ראש הממשלה צריך להיות מטה מצומצם, שעושה את עבודת המטה של הממשלה ומביא לידי סינכרוניזציה את פעילות הממשלה כגוף אחד ולא כבודדים.
מכאן ואילך צריך כל משרד לבצע את תוכנית העבודה שאושרה על-ידי הממשלה והכנסת.
