דברי ההספד על מרים בן-פורת, שהלכה לעולמה, איפשרו, כבדרך אגב, לנשיא בית המשפט העליון לשעבר,
מאיר שמגר, לומר דברים על השופטת והמבקרת הנערצת - דברים שיש בהם משום משום סנגוריה על פרקליט המדינה,
משה לדור, שהותקף על-ידי אנשי
אהוד אולמרט עם זיכויו משני אישומים מרכזיים והרשעתו באחד משלושת המרכזיים.
לכן אין זה אולי פלא כי דווקא דבריו המלאים של שמגר לא קיבלו ביטוי נאות בעיתונים שיצאו להגנת אולמרט, וניסו במקביל לבלבל את הציבור עם עובדות כביכול.
שמגר אמר בזכותה של בן-פורת, כי בשנות כהונתה כשופטת היא צידדה וציפתה מתובעים בשירות המדינה לפעול כפקידי בית משפט ולסייע לברר את האמת, גם כאשר הדבר היה עשוי להביא לזיכויו של נאשם. זו הייתה תפיסת עולמה, אמר שמגר, ושיבח אותה על כך.
ההקבלה לעניינו: מחובתו של לדור, כתובע הראשי, הייתה להביא לבית המשפט את האישומים נגד אולמרט, ולסייע בבירור האמת העובדתית גם אם הביא הדבר, בערכאה זו, לזיכויו המשפטי של אולמרט בשתי פרשות מרכזיות ולהרשעתו רק באחת מהן (עכשיו צריך לדור להשלים את המלאכה, ולהביא את האישומים נגד אולמרט להכרעת בית המשפט העליון, י.י.).