פגם גנטי
בין המצרים - בסוף תשעת הימים - ממש ערב יום השנה לטיהור האתני של גוש קטיף, נסגר עוד חשבון עם אחד מעושי המזימה ביהודי קטיף.
ניסו שחם, קצין הנימוסים וההליכות של המשטרע, הושעה, וכנראה (לא אופתע אם תימצא לו פדות וישועה) ישוגר לביתו.
מאוחר מדי, מעט מדי, אך גם לזוועה, הנקראת ניסו, כנראה, יש סוף.
הבעיה אינה אותו הבריון, שטיפס למעלה, אלא המערכת הלקויה, שלא עצרה את קידומו ואת קידום בני מינו, וטיפחה אותם. יש אומרים, שכשאשתך קצינה בכירה מאוד במח"ש, יש לך כרטיס פתוח להשתוללות. אם יש חברים, אין צורך בפרוטקציה.
מעניין מה זוגתו המעטירה אומרת עכשיו?!
והאם יעמוד הבריון לדין, או שמא אותרג עקב חלקו הברוטלי בפוגרום ביהודי קטיף, או ברדיפת יהודים במחוז ירושלים?!
בכל אופן, אני מקווה בכל לבי, שדרך החתחתים של המנוול לביתו תעבור דרך ספסל הנאשמים, ולא תהיה לו מנוחה ורגיעה לעולם - ולו רק בגלל חלקו בפשע המלחמה נגד העם היהודי בקיץ האומלל של שנת 2005.
המפכ"ל הודיע, שדין אחד לשוטר ולניצב. ואכן, הוא צדק. השוטר הבריון, שהורשע בהכאת מפגינים בעמונה, עדיין משרת במשטרה, שמחפה עליו ועל חבריו.
כנראה, רצה רנ"ץ
יוחנן דנינו להרגיע בדבריו את ניצביו, שבמשטרע הכל נותר כרגיל. אני מקווה, שדובר המשטרע מוצא זמן לעיין בפייסבוק, ורואה את פרץ ההומור, הלועג למשטרע, שמקרטעת ממפח-נפש למפלה, ובינתיים מספקת לנו כותרות עסיסיות.
יש על מי לסמוך!
הנצחה
סומֶרסט הנו מחוז של מכרות פחם בפנסילווניה, שבו התרסקה טיסה 93 של חברת יונייטד, שנוסעיה התנגדו בכוח לחטיפתם באחד-עשר בספטמבר 2001.
סומרסט (LPD-25) הנה האחרונה בשלוש ספינות של
חיל הים האמריקני, שתיקרא על-שם המקומות, שנפגעו בפיגוע הזה. היא הושקה ביום שבת על-יד מארי ג'ו מאיירס, אשתו של מי שהיה ראש המטות המשולבים של ארצות-הברית.
הספינה, שישרתו עליה כ-360 ימאים וקצינים, תשמש למבצעי נחיתה. היא תימסר לחיל הים בסוף השנה הבאה, תהיה האחרונה, שתיוצר במספנות אינגאלס באווֹנדייל שבניו-אורלינס, שייסגרו. אחותה - ארלינגטון (LPD-24) - תימסר כחצי שנה קודם לכן לחיל הים, שבוחן כבר את הספינה הראשונה בסדרה - ניו-יורק (LPD-21).
לאור המצוקה התקציבית האמריקנית, הספינות הללו, שמשמשות כמסלולים שטים, מהוות תחליף זמין וזול לנושאות-מטוסים, שאין לחיל הים האמריקני, כדי לתגבר את כוחותיו במזרח התיכון ובאוקיינוס השקט, שחוזר להיות מוקד להתעניינות האמריקנית.
היברידי
בשדה התעופה של מנאסאס, ליד נמל-התעופה דאלס בוואשינגטון, סיימה חברת אירוקופטר את מסע התצוגה של המסוק ההיברידי שלה, X³ (איקס בשלישית), שיש לו רוטור ראשי ושני מדחפים, הקבועים על כנפיים קצרות בצד המסוק.
כיוון שיש לו מדחפים, X³ אינו זקוק לרוטור זנב, שייצב אותו. בינתיים המדובר במסוק קטן וניסויי, אך לאור הקשיים של הכוחות המזוינים האמריקניים בקליטת המטוס-מסוק המהפכני אוספרי, נראה, כי רחוקה הדרך לשילוב מסוק כזה בצבאות.
מצד שני, האם זקוקים הצבאות לכלי-טיס מאוישים, המחייבים להשקיע הון תועפות בבטיחות טיסה ובמיגון? לדעת גנרל נורטון שווארץ, המפקד היוצא של חיל האוויר האמריקני, למרות ההתקדמות הרבה בכלי-טיס לא-מאוישים (כטב"מים), לא תם עידן הטיסה המאוישת.
האם דומים דברי גנרל שווארץ לדברי מפקדים בצבאות העולם (כולל בצבאנו, כלקחי "התרגיל הגדול", בתחילת שנות החמישים), שהטנקים אינם אמינים טכנית לצלוח שטח בקרבות יבשה? אני רוצה להאמין, שכטב"מים עדיין בתחילת דרכם (למרות שחזיתי בתחילת העידן, לפני כארבעים שנה, בהיותי בתעשיה האווירית, שראשיה לא הבינו את חשיבות הפיתוח, וויתרו עליו), וכמו בכל טכנולוגיה מבקיעה, יש להמתין בסבלנות לפורצי-דרך בתחום הזה.
בבחינות הבגרות, לפני כחמישים שנה, נדרשתי לדעת להשתמש בלוחות לוגריתמים ולהפעיל סרגל חישוב - חפצים, עברו מן העולם למוזיאוני נוסטלגיה. נכדיי עמדו לא מזמן נפעמים מול טלפון חוגה, ונדהמו לראות, שהם יכולים לדבר באמצעותו. כך, כנראה, גם המאבק הבלתי-נגמר בין הטיס המאויש לבין מחליפיו הרובוטיים. ובתחום אמצעי-הלחימה הרובוטיים (גם בלוחמת יבשה) אכן השמיים הם הגבול.
מי אשם?
כדאי לזכור את השם, זכריה בן אבקולס, ולחוקקו על לוח-לבנו - דווקא משום הכותרת המטעה לסיפור השחוק-מדי על קמצא ועל בר-קמצא (גטין דף נ"ה-נ"ו), שנשלף לצורכי תעמולה כל אימת שמתקרבים ימי בין המצרים.
ובכן, בסופו של הסיפור, אחרי שכולם הבינו, ששנאת-חינם וכו', חתם רבי יוחנן, גדול אמוראי ארץ-ישראל בדור השני: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו". כלומר, מי שמעלים על נס את הלחימה בשנאת-חינם כלקח הסיפור, מזייפים בזדון את מה שהתלמוד רצה ללמדנו.
ולהזכירכם, רבי זכריה לא רצה לכופף את הדין, כדי להימנע מעימות עם הרומאים, וגם לא הסכים לחיסולו של הבוגד בר-קמצא, כפי שהציעו חכמים, כדי להיפטר מהפרובוקטור.
הנה הבנתם מדוע מזדרזים תועמלנים למחוק את הסיפא מהסיפור.
ועל כך, הוסיפו חכמים, כי הבית השני חרב משום קשיחות-יתר של ייקוב הדין את ההר. מסכת בבא מציעא (דף ל', עמוד ב') קובעת, "אמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ... אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין". אם תרצו - זו הביקורת של רבי יוחנן על רבי זכריה, שעמד על קוצו של יו"ד. כבר אז, לאסוננו, היו שופטים בירושלים, והיא חרבה משום ששופטיה דנו בה בקשיחות דווקנית רק לפי הדין, ולא התחשבו במתדיינים.
לעומת זאת, כאלף שנה אחריהם, טען הרמב"ם (באיגרתו לחכמי מרסיליה) - וגם את דבריו משכיחים מהסיבה הנ"ל - כי בית שני חרב משום שחכמי הדור לא למדו מלחמה וכיבוש ארצות - כלומר, כיצד ללחום ולנהל צבא.
תשעה באב חלף, ומשיח צדקנו טרם הופיע. לכן, כדאי לזכור את רבי זכריה, את רבי יוחנן ואת דברי הרמב"ם כמגדלורים, ולא נלך כצאן תועה אחרי עזים עיוורות שמא עוד ר"ל נחריף את החורבן עד שניגאל.
נחלת אבותיהם
דווקא השמאלנים, המעוניינים למסור בחפץ-לבם לכל מאן דבעי - ובעיקר, ליקיריהם, אויבינו - כל חלקה מארץ-ישראל, שמחוץ לשתי גדות לירקון - נאבקים בזעם קדוש על נחלת אבותיהם, היא השידור הציבורי, שחמסו מהעם היושב בציון.
הוויכוח הסוער מזכיר לי את הנרי פורד, שהסכים לצבוע את המכוניות דגם T שלו בכל צבע - בתנאי שיהיה שחור.
רשימת המראיינים והמרואיינים ברדיו ובטלוויזיה - כמו בעיתונות הכתובה - מורכבת בשיטת פורד. והתוצאה הבלתי-נמנעת: התקשורת בקוריאה הצפונית הרבה יותר פלוראליסטית ויותר אוהדת לעם היהודי מתקשורתנו.
אלא שפורד שיחק בהשקעותיו, ועיתונותנו הכתובה הנה כיום עסק פרטי לחלוטין - בניגוד לשידור הציבור, שנעשה בכספי העם, אך משרת (עיינו במקרה של תחנת ההסתה השמאלנית
גלי צה"ל, שעולה ביכולתה על רדיו מוסקבה בימיו החשוכים ביותר) רק צד זניח במפה הפוליטית הישראלית, שהשתלט על התקשורת הישראלית, ומנסה להגדיל באמצעותה את קומץ תומכיו.
לקטנים מקצצים
הקיצוץ התקציבי המסתמן מזכיר לי ברית-מילה: הגדולים שמחים, שותים ואוכלים, ולקטנים מקצצים.
משרד הביטחון - חבית ללא-תחתית, שמבזבזת בלי הרף ובלי שום שכל את תקציבה, כדי לבסס אי-ביטחון לעם היהודי בארצו - עלול לקבל תוספת, שתממן את המשך הבטלה המאורגנת בו. לעם המסכן בציון מוסרים, שיש איומים נוראים ... - התרגיל הידוע של כל רמאי הביטחון בכל האומות בכל הזמנים.
ובו-בזמן, מדווח גלובס, יקצצו בשנתיים הקרבות מתקציב החינוך כ-61 מיליוני שקלים; 57 מיליוני שקלים - מההשכלה הגבוהה; כארבעה-עשר מיליוני שקלים - מהבריאות; מתקציב המשרד לביטחון פנים, הכולל בתוכו גם את המשטרע הכושלת - כ-151 מיליוני שקלים; מהרשויות המקומיות - יותר מ-37 מיליוני שקלים; ומתקציב משרד הרווחה - יותר מעשרה מיליוני שקלים.
כמובן, אפשר להיתמם: מה אפשר לעשות?!
והנה הצעתי: קיצוץ דראסטי בתקציב הביטחון, שיביא להקטנה חריפה בגודל הצבא ומערכת הביטחון; הסרה ביד קשה של שומנים כבדים, המכסים בה כל חלקה טובה; סגירת כל פעילות לא-מלחמתית בצבא ובמערכת הביטחון; ואפילו פגיעה בתנאי הפרישה המופלגים של אנשי צבא הקבע, שאינם לוחמים.
האמריקנים יכולים לעשות זאת, ואנחנו לא?!
כמובן, זה לא יקרה לעולם, כיוון ששר אי-ביטחוננו ועוד רבים כמותו ממקבלי ההחלטות נהנים גם מגמלה דשנה מדי של איש צבא קבע (האם אין זה ניגוד אינטרסים, שהוא ומנכ"לו בין הקובעים את היקף הגמלאות, שהם עצמם מקבלים?!).
האם יוותרו על מעט משכרם המופלג תמורת אי-פגיעה בחינוך, ברפואה, ברווחה ובביטחון הפנים?
הפעם הצחקתי גם אותי.
האמנם?
אלכס
גלעדי-ישראלי, שחבר בוועד האולימפי הבינלאומי - מכחיש את הדברים, שמייחסים לו שאירי הי"א, שנרצחו במשחקים האולימפיים במינכן.
לדבריהם, אמר להם גלעדי, שאם יעמדו דום לזכר י"א הספורטאים, יצטרכו לעמוד דקת דומייה גם למתים הפלשתינים במשחקים האולימפיים במינכן; וכידוע, הפלשתינים היחידים, שנהרגו אז במינכן, היו המחבלים, שחטפו את ספורטאינו.
ובכל זאת, שוב לא עמדו דום לזכר הי"א; והשאלה האם עשה גלעדי משהו לתקן את העוול, שהחל בכך, שהוועדהאולמפ בינלאומי חידש המשחקים האולימפיים במינכן יום לאחר הרצח - כאילו לא קרה דבר.
הרמטכ"ל אינו אומר, אחריי!
גיוס חובה הוא מין מס. מחייבים כל אזרח (נניח ...) לתת שלוש שנים מחייו למדינה, כביכול תמורת מה שהוא מקבל ממנה. ואני סברתי תמיד לתומי, שהמדינה נועדה לתת לנו, ורק לשם כך נוסדה (עיינו באמנה החברתית של ז'אן ז'אק רוסו ובלוויתן של הובס).
שלושה אחים - חייל בחובה ושני אחיו המילואימניקים - החליטו לבדוק את ההנחה, כי חיילי החובה צריכים לשרת חינם. הם
עתרו לבג"ץ כדי שיאכוף על הצבא לשלם לחיילים שכר מינימום.
תביעה הוגנת לחלוטין, לדעתי - מה עוד שהם טוענים שבעשור האחרון גדל השכר האסטרונומי של החיילים בעשרה אחוזים בלבד, ואילו שכר הרמטכ"ל - רק בארבעים אחוזים. כמו בהרבה תחומים אחרים, הרמטכ"ל אינו מראה דוגמה אישית, ואינו קורא, אחריי!
איני מצפה לרגע, שבג"ץ יקבל את העתירה. אני צופה, שהשופטים ינידו את ראשיהם, יביעו את הזדהותם עם השכר הדל ועם התרומה של הפראיירים, ויעיפו את שלושת האחים מכל המדרגות. נקווה, שלא יפסקו להם הוצאות.
כי ככה זה בסדום.
