פרס צבר במרוצת שלוש שנות כהונתו כנשיא המדינה פופולריות רבה, שעומדת בסתירה קיצונית לסלידה כלפיו שהייתה קיימת בעברו הפוליטי על-ידי חוגים רחבים בציבור. רבים עדיין מאמינים שבסופו של דבר יעלה בידיו של פרס להעלות מחדש את הממשלה בראשותו של נתניהו על הנתיב של חידוש המו"מ המדיני עם הרשות הפלשתינית, ובמקביל הוא יצליח לבלום את ראש הממשלה ואת שר הביטחון מלתקוף את אירן. (למי ששכח, פרס והנשיא המנוח לשעבר עזר ויצמן התנגדו גם להפצצת הכור העירקי וראש הממשלה דאז מנחם בגין התעלם מאזהרותיהם.)

הבעיה של פרס היא שגם כאשר הוא עומד בראש ועידה הנושאת את שמו, ודנה, בין השאר, בנושאי מלחמה ושלום, הוא לא מצליח להשתחרר מחיבוקם ההרסני של אילי ההון. משום מה הוא חש שהוא חייב להם. פרס היה מאז שחר נעוריו הציבוריים מחובר לאילי הון מקומיים ובעיקר זרים, ומחובק על-ידם. בדרך כלל לא איכזב אותם כאשר התבקש לפתוח בפניהם דלתות שלטוניות. פרס נחשב לאורך פעילותו הממלכתית הממושכת כאחד מאדריכלי קשרי ההון והשלטון, והוא גם דאג היטב לטפחם. מעולם לא היו לפרס רתיעות לטוס לחו"ל במטוסיהם הפרטיים של אילי הון, להתארח על חשבונם ולקבל מתנות. פרס העדיף תמיד לקבל חליפות הדורות.

אחד הבולטים בהם היה איל ההון הישראלי המנוח ברוס רפפורט, שהתגורר בשווייץ ומטוסו הפרטי עמד לשירותו של פרס בכל עת שחפץ. איל הון שוויצרי אחר, דניאל עמר, הטיס בשעתו גם הוא את פרס לחגיגת בר-מצווה משפחתית, וכמובן שפרס בחוסר רגישותו הידועה לנושאים אתיים, לא ראה בכך פסול. נסיעות אלה על חשבונם של אילי הון לא היו היחידות.

מי שחשב לתומו שפרס למד מאותה טיסה יקרה, אינו מכיר את נשיאו. לפני כשנתיים וחצי, באחת מנסיעותיו הרבות של פרס לחו"ל, הוא הוטס בארה"ב מניו-יורק לוושינגטון במטוס השייך למיליארדר היהודי-אמריקני דניאל אברהמס. אברהמס היה אחד מאילי ההון שתרם גם לפרס במסע הבחירות הפנימי שלו במפלגת העבודה ב-2005. על כך מתח מבקר המדינה ביקורת קשה על התנהלותו של פרס.

אגב, לאברהמס הייתה מאז ומתמיד מעורבות פוליטית לעידוד מחנה השמאל במדינה. בין השאר עלה בידו למשוך את ראש הממשלה לשעבר המגה-מושחת אהוד אולמרט. כאשר כיהן אולמרט כמשנה לראש הממשלה, רכש ממנו אברהמס את ביתו ברחוב כ"ט בנובמבר במחיר של כ-3 מיליון דולר, שהיה גבוה ממחירי השוק, והשכירו לאחר מכן למשפחת אולמרט בתחילת העונה במחיר מבצע. אולי במקרה ואולי לא, פעל אולמרט בעבר כאשר כיהן כשר האוצר למכור לאברהמס חלק מחבילת המניות שהחזיקה הממשלה בבנק לאומי.

מי שמכיר היטב מקרוב את נשיא המדינה שמעון פרס, יודע שיש פער בין האהדה הרבה שבה זוכה בארץ ובחו"ל בתחום המדיני לעומת חוסר רגישותו לנושאים של טוהר המידות, שמעולם לא הטרידו את שלוותו. בתפקידו כנשיא המדינה, השמיע פרס דעות כמעט בכל נושא ביטחוני, כלכלי וחברתי. אבל מעולם לא התבטא בנושאים שקשורים בשמירת שלטון החוק, בהתקפות פומביות של פורעי-חוק על אוכפיו ובעיקר לא על השחיתות השלטונית שבה נגועים חלק מחבריו הטובים.

הצלחתו של פרס להפוך לדמות מרכזית במדינה שאינה שנויה במחלוקת, עוררה בשעתו את אומ"ץ לפנות אליו בדרישה שיירתם לפעילות חיונית במאבק בשחיתות השלטונית, שלא זוכה משום מה לשיתוף פעולה מצידם של שרים בכירים בממשלה החדשה ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו. משום מה, נשכחה העובדה שראש הממשלה אהוד אולמרט, שהיה והינו עדיין ארכי-מושחת, סולק מהשלטון בבושת-פנים אחרי שנחשפו מעללים מושחתים אישיים. אבל פרס לא הרים את הכפפה, נמנע מלגנות אישי ציבור מושחתים ברמות שונות שתקפו את מערכות אכיפת החוק וסירב להיכנס לשדה-המוקשים של השחיתות שממנה הוא נחלץ בעבר בעור שיניו.

יש לכך כמה סיבות לא טובות. מסתבר שביצור שלטון החוק לא היה מעולם בראש מעייניו של שמעון פרס והשחיתות השלטונית הייתה מוכרת לו היטב. כאשר כיהן לפני עשרים שנה כראש ממשלת האחדות של המערך והליכוד, פעל להדחתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז יצחק זמיר (שהפך לימים לשופט עליון), בשל כוונתו הנחושה של האחרון להעמיד לדין פלילי כמה מראשי השב"כ שעברו עבירות פליליות חמורות בפרשת קו 300.

לאורך תקופת כהונתו בתפקידים ממלכתיים בכירים, נמנע פרס מלגנות את השחיתות האישית המפלצתית של כמה מראשי המדינה, בהם אריאל שרון ואהוד אולמרט, שהייתה כליה לכל. פרס הרחיק את עצמו גם מלהתייחס לשחיתות המינורית יותר של אהוד ברק, בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, חיים רמון, דליה איציק, פואד בן-אליעזר, אריה דרעי ואחרים. פרס לא הסתייג מעולם גם מהשחיתות הציבורית במישור העקרוני בלי להזכיר שמות, ומילא את פיו במים מזוהמים, אולי משום שנושא זה היה ומאז ומתמיד קרוב לכיסו יותר מאשר אל ליבו.

אין ספק שאחד ממוקדי החבירה בין הון ושלטון הפך את מרכז פרס לשלום, שהוקם לפני 15 שנים ביוזמתם של מקורבי פרס, כעמותה שנטלה על עצמה לטפח את הפיוס והשלום במזרח התיכון באמצעות מיזמים כלכליים וחברתיים בין יהודים וערבים. פרס התחייב אומנם בשעתו שלא להיות מעורב בפעילות השוטפת של המרכז שנושא את שמו, אבל בפועל התברר שהקשר בין פרס לבין המרכז לא נותק.

בין השאר התברר כי חלק מהתורמים למרכז הם התורמים הפוליטיים של פרס בפריימריז במפלגת העבודה. בעבר התעורר חשד שכמה מהם ינקו בצורה זו או אחרת מעטיני השלטון. בפרפראזה ניתן לומר: כל הנוכלים זורמים לים שאינו מלא. אולי לא במקרה מתחמק פרס מלהעניק אותות הוקרה ממלכתיים לחושפי שחיתויות שחלקם עוסקים במעלליהם של אילי הון.

זאת ועוד: בעת התמודדות בין פרס ועמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה, נזקק פרס פעם נוספת לעזרתם של כמה אילי הון, ביניהם חיים סבן וארנון מילצ'ן שתרמו למטה הבחירות שלו באורח בלתי חוקי לכאורה סך של 320 אלף דולר. המוציאה והמביאה את התרומות הייתה דליה איציק, שקשרה קשרים עם אילי הון כאשר כיהנה כשרת התמ"ת ושרת התקשורת, והם מעולם לא קופחו על ידה. אומ"ץ פנתה באותה עת אל היועץ המשפטי לממשלה מזוז, ודרשה ממנו להורות על חקירת משטרה נגד פרס ואיציק בחשד שקיבלו שוחד. בנסיבות תמוהות החליט מזוז שאין מקום לחקירת המשטרה, אבל הכתם שרובץ מאז על השניים לא הוסר. למרבה האירוניה ניצל פרס מתלונה חוזרת של אומ"ץ לוועדת האתיקה של הכנסת גם בנושא זה. הוועדה הודיעה לאומ"ץ כי מאחר שפרס חדל להיות חבר-כנסת ונבחר בינתיים כנשיא, היא מנועה מלדון בתלונה.

לא במקרה התחמק הנשיא פרס באורח שיטתי מלפעול למען הענקת אותות הוקרה ממלכתיים לחושפי שחיתויות ברוח הצעת חוק שיזם בשעתו הח"כ לשעבר רן כהן, המכהן כיום כחבר המועצה הציבורית שליד אומ"ץ. במכתב משותף שכהן ועבדכם שיגרנו בשעתו אל פרס, כתבנו לו בין השאר:

• "אנו מבקשים לפעול ליישום החוק הלכה למעשה למען אזרחים בעלי תודעה מוסרית שחשפו מעשי שחיתות במקומות עבודתם או בגופים אחרים נחשבים, למרבה הצער, למוקצים מחמת מיאוס ולעיתים אף הופכים לנרדפים, מאבדים את מקומות עבודתם ונפגעים בבריאותם.
  
  פנינו אליך בבקשה לפעול למען הענקת הכרת תודה לאזרחים חושפי שחיתויות במטרה להגביר את התודעה לחשיבות מעשיהם בקרב אזרחי המדינה ובמקביל להוקיר את מעשיהם. בתקופה זו יש חשיבות רבה בפנייתנו בשל התגברותה של השחיתות הציבורית בשנים האחרונות ומעורבותם של אישי ציבור ששימשו במעשיהם דוגמה שלילית לאזרחי המדינה".

אומ"ץ האמינה לתומה במרוצת השנים האחרונות שהנשיא פרס פתח דף חדש בתחום ההגינות האישית ולא תהיה לו בעיה לשמש דוגמה אישית לאיש ציבור ללא רבב. אבל המציאות טפחה על פנינו והוכיחה לנו שזו אשליה מרה. בוועידת הנשיא קיבלנו תזכורת לכך שלא רק הנמר לא משנה את חברבורותיו, גם הפרס לא מסוגל להשיל מעל עצמו את נוצותיו.