בחירת חברים היא זכות יסוד של בני אדם. ולמרות זאת, כדי להימנע משימוש פסול בזכות הזאת, חז"ל הורונו לחנך את ילדינו להיזהר מחברים לא טובים באמצעות הפתגם "אמור לי מי חבריך, ואומר לך מי אתה". רוצה לומר - שאם אתה מקפיד על תדמיתך, כבודך ושמך הטוב, עדיף לך שתהיה בררן בבחירת חברים, שהרי "טוב שם טוב משמן טוב".
מי שיש לו חברים רמאים או נוכלים - כאילו העיד על עצמו שהוא מצפצף על הבריות. החברות עם
חיים רמון ו
אהוד אולמרט מוכיחה - נוני מוזס מצפצף עליכם.
שני החברים האלה של מוזס, ישבו על ספסל הנאשמים. שניהם הורשעו - למרות שנוני מוזס (וערוצי תקשורת נוספים) עשה מאמץ חריג כדי לחלץ אותם מהרשעה. במקרה של חיים רמון - בית המשפט בהכרעת הדין, מתח ביקורת חריפה על התקשורת שבדיווחיה לציבור חצתה קווים אדומים.
אולמרט הוא פוליטיקאי מזן מיוחד. הכי התאים לו היה להיות כלב השמירה של
אריאל שרון. כל "חשוד" שהתקרב לאדונו - זכה לנביחה או לנשיכה. מי שזוכר אותו מהימים ההם, לא ישכח את ההבעה שהסגירה תענוג עילאי לנשוך את
נתניהו, רק כדי לקבל ליטוף. בלי הקולר, כפוליטיקאי "עצמאי", הוכיח שניחן בתכונות של זיקית וצלופח. היום הוא אחרי הרשעה אחת - שני זיכויים וחצי, ו
הולילנד.
היחס הראוי לעיתון ידיעות אחרונות העיתון
ידיעות אחרונות לא מפסיק לתקוף את ישראל היום, בגין מה שהוא מכנה "העיתון של נתניהו". אם ישראל היום ראוי לגינוי ו/או התקפה בגין יחסו לראש הממשלה, איזה יחס מגיע לידיעות אחרונות, בגין החברות של בעל-הבית עם שני עבריינים מורשעים? כדי לעזור להשיב על השאלה, הלכתי לארכיון ושלפתי שני קטעים שמוכיחים שנוכלים יודעים להגיד את הדברים הנכונים.
בקטע הראשון, אולמרט המושחת ביום השבעתו לראש ממשלה (4.5.06) מתחייב לבער את נגע השחיתות (כמה דקות אחריו נשבע הירשזון לשר אוצר). בקטע השני, עבריין המין המורשע חיים רמון שאסר מלחמה על הפרקליטות לאחר הרשעתו - מתחייב לפני שהסתבך להיאבק במי שיעז לחלוק או להתערב בעבודת הפרקליטות. שופופו...
