|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הבית הלבן וסוכניו הישראלים
|
הדילמה הישראלית הגורלית בקשר לאירן בהחלט ראויה לדיון ציבורי, אבל כעת היא כבר גלשה לפטפטת בלתי אחראית. למה דווקא עכשיו? מי מעלה כל פעם מחדש את הגלים של ביקורת והפחדה נגד פעולה ישראלית? למה כל ההדלפות מפי כל הלשעברים הולכות תמיד בכיוון אחד?
|
|
אובמה באסיפת בחירות. האינטרס שלו לא חופף לאינטרס הישראלי, ספק אם הוא חופף כרגע לאינטרס האמריקני [צילום: AP]
|
|
|
|
אף מדליה, אפילו לא ארד, ונתניהו ושטייניץ ממשיכים לשבת על הכיסא כאילו אף אחד לא נושא באחריות.
אריק זאבי נופל בקרב הראשון. אריק זאבי! והממשלה? כלום. אפילו לא מתכנסת לדיון. לב מי לא נשבר מול העצב העמוק בעיניו היפות של אלכס שטילוב, אבל אלי ישי ממשיך להיות שר הפנים ולהתעסק בענייני המועצות המקומיות כאילו כלום. לב אטום.
הממשלה הזאת חייבת ללכת הביתה ומיד.
|
|
|
|
איך אפשר לעצור את הפטפטת הישראלית בנושא האירני? הפעם היו אלה עמוס גלעד ראש אמ"ן לשעבר, אהרן זאבי פרקש ראש אמ"ן לשעבריים, ו אפרים הלוי ראש המוסד לשעבר-בר-בר. בגל הקודם כיכב יובל דיסקין ראש השב"כ לשעבר ובגל שלפניו מאיר דגן, עוד ראש מוסד לשעבר. כולם מלווים בלהקות חימום של פרשנים ושדרנים שמראיינים זה את זה, מפרשנים זה לזה ומתפארים בציטוטים של מה אמר מי בשיחות סגורות או "למקורביו". גל הפטפטת הנוכחי כבר לא מסתפק בדיווחים על כאבי הלב של לשעברים בכירים, עכשיו כבר מספרים לנו בשמחה על ההסתייגויות של ראשי מערכת הביטחון המכהנים, ובכללם הרמטכ"ל בני גנץ וראש המוסד תמיר פרדו. מכולם אנחנו שומעים ומודלפים פחות או יותר אותו דבר: ערעור על עצם המחשבה שישראל מסוגלת בכוחות עצמה למנוע את התגרענות אירן, הערכות על העיתוי הלא מתאים, והבעות ספק ביכולתו האישית של ראש הממשלה להתמודד עם הדילמה ולקבל החלטות בסוגיה הרת הגורל הזאת. ואני רק שאלה. בעצם שתיים. איך זה שכל ההדלפות וכל הגנרלים וכל הלשעברים הולכים לכיוון אחד? מה, באמת חוץ מנתניהו ועוד שישה שרים אין אף אחד שתומך בתקיפת המתקנים האירניים? למה אף פעם לא רואים כותרת ראשית שמספרת על גנרל ב(מיל.) או שושו בכיר לשעבר שדווקא אומר למקורביו (בשיחות סגורות) שישראל חייבת לתקוף ושאסור לסמוך בעניין הזה על אמריקה? ושאלה שנייה, מה גרם לגל הביקורת הזה להתעורר פתאום דווקא עכשיו? רגע לפני כן הנושא המרכזי על סדר היום היה דווקא העניין הכלכלי והחלטות הממשלה על הקיצוצים בתקציב, ופתאום - בום. שוב אירן. לפי איזה היגיון פועלים הגלים האירניים האלה שפתאום מתרוממים, עושים כותרות, שוקעים ולפתע מתרוממים שוב? מי שיעקוב אחרי גלי הביקורת הללו העולים ויורדים וחוזרים על עצמם מדי כמה שבועות, ימצא שהגל מתרומם ועולה תמיד אחרי ביקור רם דרג של אישיות אמריקנית בארץ. והפעם זה היה שר ההגנה ליאון פאנטה. הפרשנים כותבים שנתניהו עומד מול שני מעגלי לחץ הפועלים למנוע תקיפה ישראלית: מעגל לחץ חיצוני הבא מארה"ב, ומעגל לחץ פנימי של בכירים לשעבר במערכת הביטחון ושל מומחים שונים שהעיתונות יודעת לספר לנו את הדברים שהם אמרו בפגישות הכי סגורות. האמת העצובה שעולה מן הדפוס הקבוע הזה, היא שאין באמת שני מעגלי לחץ על נתניהו, חיצוני ופנימי. יש רק מעגל לחץ אחד: לחצו של הבית הלבן. לפתע פתאום בדיוק יודעים הפרשנים הישראלים לתאר בפרטי פרטים את ההתקפה האמריקנית העתידית על מתקני הגרעין האירני, להסביר לקוראי העיתונים כמה משמעותית יכולה להיות מתקפה אמריקנית, וכמה קטנה לעומתה היכולת הישראלית. |
|
לפתע יודעים כתבים ישראלים של כמה וכמה כלי תקשורת במקביל שהרמטכ"ל וראש המוסד מתנגדים לתקיפה ישראלית בלתי מתואמת עם ארה"ב. קשה לי מאוד להניח שהדבר הודלף להם מהרמטכ"ל עצמו, או ממישהו אחר ממשתתפי הדיונים הכי סודיים בשמינייה או בקבינט הביטחוני.
סביר יותר להניח שהכתבים הישראלים מקבלים את המידע ממקורות אמריקניים, ובמקרה האחרון – מפי האורח הנכבד או מפי אנשיו. אין ספק שהאמריקנים מדברים גם עם הרמטכ"ל וגם עם ראש המוסד. הקשרים ההדוקים, כולל קשרים אישיים, בין מערכות הביטחון שלנו ושלהם הם סוד גלוי וידוע, וכל ילד מבין שאם האמריקנים שואלים את הרמטכ"ל לדעתו, הוא אומר להם שמבחינתו מתקפה משולבת עדיפה עשרת מונים על מתקפה של ישראל לבדה. על זה אין שום מחלוקת בישראל, אבל זה יכול להספיק למתדרך האמריקני כדי לומר לכתבים הישראלים שהרמטכ"ל מסתייג מתקיפה ישראלית, ובכך לתת להם כותרת דרמטית שמשרתת את האינטרס של הבית הלבן.
אבל מה לעשות, למרות הידידות הבאמת עמוקה בין שתי המדינות, בעניין הזה וברגע הזה האינטרס של הנשיא אובמה והאינטרס של ישראל לא חופפים אלא מתנגשים (יכול להיות שברגע זה האינטרס של הנשיא אובמה מתנגש גם עם האינטרס של ארה"ב, אבל זה באמת לא ענייננו).
אין שני מעגלי לחץ על נתניהו. יש רק לחץ אמריקני, ויש לצערנו לא מעט ישראלים שמתנדבים מטעמים שונים לשמש לו סוכנים. ולכן אם לחזור לשאלה הפותחת - אי-אפשר לעצור את הפטפטת הישראלית בנושא התקיפה באירן מפני שיש גורם רב עוצמה - נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו - שמעוניין ללבות אותה. מה שאפשר, מה שיכול ראש הממשלה לעשות, הוא לשקול בקור רוח את האינטרס הישראלי העליון, לקבל את ההחלטה הנכונה, ולהתעלם מכל רעשי הרקע.
|
|
| תאריך:
|
14/08/2012
|
|
|
עודכן:
|
14/08/2012
|
|
אורי אליצור
|
|
הבית הלבן וסוכניו הישראלים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
קורןנאוה טבריה
|
14/08/12 06:37
|
|
|
|
|
|
שיפוצניק
|
15/08/12 16:42
|
|
|
|
2
|
|
ניסיונאי
|
14/08/12 07:16
|
|
|
|
3
|
|
מזכיר_המדינה
|
14/08/12 07:55
|
|
|
|
|
|
שיפוצניק
|
15/08/12 16:48
|
|
|
|
4
|
|
אוונגארד
|
14/08/12 08:18
|
|
|
|
|
|
שיפוצניק
|
15/08/12 16:58
|
|
|
|
5
|
|
ולכן השמאל מנצח!
|
15/08/12 10:14
|
|
|
|
|
|
צוותא 2. הזויים!
|
24/08/12 11:37
|
|
|
|
6
|
|
א מ רול
|
16/08/12 02:00
|
|
התנהלותה של התקשורת בנושא הגרעין האירני, הפעלת הלחץ התקשורתי על ראש הממשלה ועל שר הביטחון, בין היתר באמצעות עריכת סקרי דעת קהל ופרסומם שוב ושוב במהדורות החדשות, סיקור הפגנות השמאל הקיצוני מול ביתו של שר הביטחון וראיונות עם בכירים לשעבר, הינם ניסיון ברור להשפיע על מקבלי ההחלטות, להלך עליהם אימים ולהרתיעם מלקבל את ההחלטה שהם סבורים שעליהם לקבל, בעניין מניעת מדינת הטרור אירן להפוך למעצמה גרעינית ולהשיג נשק להשמדה המונית, על-מנת להשתמש בו להשמדת ישראל, הינה התנהלות מופקרת וחמורה שאין שני לה!
|
|
|
|
|
זו לא הייתה בדיוק קומדיה כפי שהגברת הראשונה של "נערי הגבעות" ניסתה להציג, למורת רוחו של אמנון לוי ולא רק הוא. למעשה, הוא היה עדין מדי כי בוודאי רצה מאוד את הכתבה הזו, וגם טעה טעות פאטאלית.
|
|
|
|
|
הנושא האירני דוחק לפינה נידחת וזנוחה את הצורך בדיון בחזון הפועם בספר "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, שהוא בבחינת נכס צאן ברזל, שלא מעט המדברים בשמו - רומסים ברגל גסה את רוחו החברתית.
|
|
|
|
|
התחושה עליה מדווחים מנהלי החברות דומה לזו שליוותה אותם בתקופת ה"בועה" בתחילת שנות ה- 2000, בה כל הכוח היה נתון בידי המועמדים ואילו מעסיקים נאלצו להיענות לכל גחמה אפשרית, ולו בלבד שיסכימו לקבל את הצעת העבודה.
|
|
|
|
|
לאזרח החף מכל ידע בדבר האופציות הצבאיות שיש בידי צה"ל, לא נותר אלא להרהר כיצד יראו חיינו כאן בצל פצצת אטום אירנית.
|
|
|
|
|
