מדי שנה בחודש אוגוסט נפרדים עשרות מיליוני תושבי מערב ומרכז אירופה ממקומות עבודתם לטובת מסורת נעימה: חופשת הקיץ הגדולה. אבל קיץ 2012 פוגש את היבשת כשהיא נאבקת על עתידה הכלכלי. באוגוסט הקרוב, אם כן, האורות במשרדי הבנק האירופי המרכזי (ECB) ובחדרי משרדי האוצר הגרמני והצרפתי (שתי המדינות המובילות בנחישות את המערכה הפיננסית הכלל-אירופית) צפויים לדלוק גם בשעות מאוחרות.
חודש אוגוסט החל עם דרמה מרתקת בת שלושה חלקים: ציפיות גדולות של ציבור המשקיעים באירופה ובארה"ב, אכזבה מרה שהומתקה בהצהרות מעודדות (גם אם מעורפלות) של ראשי הבנקים המרכזיים בשני צידיו של האוקיינוס האטלנטי, טלטלה מהירה מאוד בשווקים – ועליות שערים חדות, כאשר בורסות אירופה מזנקות לשיא של ארבעה חודשים.
אז מה בעצם קרה כאן?
הציפיות הגדולות
על-רקע הצהרה משותפת שפרסמו בסוף חודש יולי מנהיגי צרפת וגרמניה, תחת הכותרת "נעשה הכל כדי לשמור על גוש האירו", נערכו שווקי אירופה וארה"ב בציפייה דרוכה לקראת ה-1 באוגוסט (ועידת השוק הפתוח של הפדרל ריזרב בוושינגטון) וה-2 באוגוסט (כינוס הבנק האירופי המרכזי בפרנקפורט). המשקיעים בשתי היבשות שאבו עידוד הן מהתבטאויות נחרצות של נשיא הבנק האירופי המרכזי, הכלכלן האיטלקי מריו דראגי, שמהן ניתן היה להבין כי מתבשלת הכרזה על רכישת אג"ח ממשלתיות כפתרון להפחתת עלויות גיוס כספים (הלוואות) של מדינות החברות בגוש האירו במטרה לרסן את המשבר הכלכלי המשתולל; והן מהערכות מתגברות על כך שנגיד הבנק המרכזי האמריקני, בן
ברננקי, יודיע על סבב שלישי של רכישות אג"ח (QE).
רף הציפיות טיפס ועלה כאשר צצו שני דיווחים אופטימיים נוספים: גרמניה, שעד עתה היוותה חסם מרכזי לאפשרות של רכישות אג"ח ישירות על-ידי ה-ECB, גילתה סימני התגמשות מסוימים. כמעט במקביל שמעו משקיעי אירופה כי הכלכלות הגוועות של ספרד ואיטליה עשויות לקבל זריקת עידוד קרובה, בדמות רכישת אג"ח ממשלתי על-ידי הבנק המרכזי וקרן החילוץ של היבשת.
האכזבה הכפולה
אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד: דראגי ועמיתו ברננקי לא סיפקו את הסחורה. בוושינגטון הפחית הפדרל ריזרב את תחזית הצמיחה של המשק האמריקני, הותיר את רמת הריבית במשק על-כנה (0.25%-0%), ניפץ לרסיסים את התקווה להכרזה על תוכנית הקלה כמותית מיידית נוספת, אבל ציין מנגד כי "יינקטו צעדים" לעידוד הצמיחה ולהורדת רמת האבטלה. יום לאחר מכן הותיר הבנק האירופי המרכזי את הריבית בגוש האירו ברמתה הנוכחית (0.75%), והסתפק בהודעה כללית שלפיה בשבועות הקרובים ייצאו לדרך "פעולות חדשות" להפחתת הלחץ בשווקים ולטיפול במשבר החוב האירופי. במקומותינו היו קוראים לזה: דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. אבל בשוק ההון, כפי שהוכיחו הימים הבאים, יש משקל רב גם להצהרת כוונות.
הטלטלה החדה
בסוף חודש יולי, ימים ספורים לפני ההצהרות הצפויות והמצופות של דראגי וברננקי, נשבה רוח אופטימית בשווקי אירופה, ואפילו מסכיהן של בורסות מילאנו (איטליה) ומדריד (ספרד) החלושות נצבעו בירוק. מנגד, נסגר המסחר בוול סטריט בירידות שערים, על-רקע ההמתנה הדרוכה למוצא פיו של הנגיד האמריקני. יומו הראשון של חודש אוגוסט סיפק למשקיעים את האכזבה הראשונה מצד ארה"ב – והמגמה השלילית בוול סטריט נותרה על-כנה, זאת בעוד שבאירופה נסגר יום המסחר במגמה חיובית. יום לאחר מכן, בעוד בורסות אירופה מוסיפות לרשום תזוזות חיוביות, הגיעה הצהרה נחרצת של דראגי ("לא ניתן לפרק את גוש האירו") לצד אכזבה מהדהדת מכך שהדיבורים לא גובו במעשים – ושלחה את הבורסות לירידות שערים.
אבל ביום שישי הגיע מפנה מעניין: בורסות אירופה טיפסו לשיא של ארבעה חודשים וגם בוול סטריט נשמו לרווחה. איך זה קרה? שילוב של כמה גורמים שחברו יחדיו הפיח צבע וורוד בלחייהם של המשקיעים:
- הנכונות שהביע הבנק האירופי המרכזי לרכוש אג"ח ממשלתיות (ככל הנראה, מדובר על אג"ח לטווחים קצרים של בין שנתיים עד חמש שנים במטרה להוריד את התשואות).
- הודעה רשמית של ראש ממשלת ספרד, שלפיה מדינתו טרם החליטה אם לבקש חבילת חילוץ אירופית (על-פי הערכות מוקדמות, הכלכלה הספרדית זקוקה לסיוע כספי בסדר גודל של 650 מיליארד אירו – שמשמעותו שעבוד מלא של משאבי קרן החילוץ האירופית).
- הערכות חדשות, לפיהן הפדרל ריזרב מתכוון להודיע על צעדי הרחבה מוניטרית כבר לקראת סוף חודש אוגוסט-תחילת חודש ספטמבר.
- פרסום נתוני מאקרו חיוביים בארה"ב (דוח התעסוקה שהצביע על עלייה נאה ביצירת משרות חדשות בחודש יולי, ודוח משמח נוסף על עלייה במדד מנהלי הרכש).
אז מה הלאה?
האם נהיה עדים להמשך הראלי בשווקים? האם דראגי וברננקי יתרגמו בקרוב את הדיבורים למעשים? - ניתן להעריך, בזהירות הראויה והמתבקשת, שלפחות כרגע קיים סיכוי סביר שהסנטימנט החיובי בשווקים יימשך. זאת, בהנחה שהמשקיעים יוסיפו לפעול מתוך אמון במהלכים שמגבשים (כנראה) הבנקים המרכזיים באירופה ובארה"ב, ובנטרול אפשרות להתפתחויות שליליות פיננסיות (למשל, דוחות כספיים גרועים של חברות מובילות, כמו גם הרעה משמעותית במצבה של אחת מהמדינות החלשות באירופה – בדגש על ספרד, איטליה ויוון), או התפתחויות מדיניות-צבאיות כלל -עולמיות (מי אמר אירן ולא קיבל?). מנגד, אם יחלוף זמן וההצהרות של הבנקים המרכזיים יישארו על הנייר, המשקיעים באירופה ובארה"ב עלולים לאבד את שלוותם – ומכאן קצרה (מאוד) הדרך לשינוי המגמה.
