פרס קורא תיגר על הדרג המדיני הנבחר ומצהיר "לא צפויה תקיפה (אירנית) לפני הבחירות בארה"ב, ישראל לא יכולה לתקוף לבדה". דבר זה הוא בניגוד לעמדת ראש ה
ממשלה נתניהו שנבחר כחוק. פרס מתערב בצורה בוטה בנושא מדיני דבר שאינו בסמכותו ובניגוד ל"חוק הנשיא". פרס מציע להפקיר את בטחון המדינה על-מנת שהוא אישית יוכל לקבל חיבוקים ומדליות ממנהיגים שלא אוהדים אותנו, כדוגמת הנשיא מוברק חוסין אוסמה מארה"ב.
פרס מנהל, בשבועות האחרונים, קמפיין אינטנסיבי שבמהלכם קיים עשרות תדרוכים, שיחות ופגישות עם עיתונאים, גורמי ביטחון לשעבר ופוליטיקאים. הוא רואה את עצמו בעוד כשנתיים (לאחר תום כהונתו כנשיא) חוזר לעמדת השפעה במערכת הפוליטית, אפילו כראש ממשלה. פרס הצטרף למקהלת השמאל הקיצוני ביותר. אבל כנאמר "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
לקצץ בתקציב הנשיא
הפרס הזה חורג מ"חוק הנשיא", מי שחורג מחוק צריך לקבל עונש. חוק אחד לכל אזרחי המדינה, כולל לנשיא. אני מציע שעונשו של פרס יהיה קיצוץ ניכר בתקציבו. כך יטוס פחות ברחבי העולם ובכך יגרם פחות נזק למדינה. נשיא ייצוגי בתקופת משבר כלכלי המתקרב צריך לחיות בצנע. המודל צריך להיות כבוד הנשיא יצחק בן צבי ז"ל. הוא סרב לבנות את "בית הנשיא" וגר בצריף. פרס במלוא כוחו המנטאלי והפיזי, עליו להסתפק בעובד/עובדת אחד/אחת בהתאם לכללי הביטוח הלאומי. אין לדאוג למצבו הכלכלי. יש לו פנסיה כראש ממשלה וכחבר כנסת. ובנוסף קיים "מרכז פרס לשלום" (שלום עם מי ?) המקבל מיליוני דולרים מחוץ לארץ.
ולעצם העניין, ארה"ב היא "נמר מנייר". למרות הדיבורים והאזהרות, ארה"ב לא תקפה את פקיסטן,
קוריאה הצפונית, הודו או סין למרות שברשותן כורים גרעיניים ופצצות אטומיות. ארה"ב גם לא תתקוף את אירן.
לבן-גוריון היה ביטחון רב ביכולות של ישראל בשעות קשות והוא ידע ללכת נגד העולם, כולל ארה"ב, לדוגמה בהחלטתו לספח את ירושלים בשנת 1949. במלחמת "ששת הימים" החליט לוי אשכון לתקוף למרות אזהרות ארה"ב. וזאת לאחר שהנשיא ג'ונסון אמר ל
אבא אבן וזאת לא בארבע עיניים, אלא בפומבי. "אם תצאו למתקפה צבאית תישארו לבד". כך שאם צרכי הביטחון והקיום של מדינת ישראל דורשים זאת, אין להתחשב ברצונו של נשיא ארה"ב ואפילו אם הוא מוסלמי כדוגמת מוברק חוסין אוסמה.
השמאל מפחיד בתוצאות שיגרמו אם אנחנו נתקוף את אירן. צריך להבין מה יקרה אם לא נתקוף את אירן ויהיה לאירן פצצה או פצצות אטום. הם מצהירים בגלוי על "מזרח תיכון חדש" ללא מדינת ישראל. מצבנו יהיה גרוע אלף מונים אם לא נתקוף. תחזיות פרס לא הוגשמו בעבר ואסור לנו לסמוך על דבריו בהווה.
לא התגייס ולא נלחם
קצת היסטוריה, נשיאנו הראשון, חיים ויצמן ז"ל, תרם למדינה (להקמתה) הרבה יותר מפרס. חיים ויצמן ז"ל היה מדען ומדינאי. הוא המציא בשנת 1915, דרך ביו-כימית יעילה לייצור אצטון מתסיסה של חומרי גלם צמחיים וזאת בזמן שבבריטניה היה מחסור באצטון, שהיה חיוני ליצירת חומרי נפץ. המצאתו זו, ופעילותו בלונדון, הגבירה את השפעתו על הממשלה הבריטית, ותרמה בצורה מכרעת לפרסום הצהרת בלפור (הכרה בזכות העם היהודי על ארץ-ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה).
לאחר הכרזת המדינה נבחר ויצמן ז"ל לנשיאה הראשון. במדינת ישראל קיים ממשל פרלמנטארי ולכן לנשיא תפקיד ייצוגי בלבד. לויצמן ז"ל מיוחסת האמרה: "המקום היחיד אליו אני רשאי לדחוף את אפי הוא הממחטה שלי". הנשיא ויצמן ז"ל הסתפק בכך. פרס לעומת זאת דוחף את חוטמו לכל מקום וזאת בניגוד לחוק הנשיא.
יהיו שיטענו שפרס עשה בזמנו למען בטחונה של מדינת ישראל: לדוגמה הכור בדימונה, הסכם להספקת נשק מצרפת ושהוא בנה ישובים ביהודה ושומרון. הדבר נכון. ראשית במלחמת העצמאות כאשר בני גילו של פרס התגייסו לצה"ל השתמט פרס מכך ו"שמר על ישבנו" וקידם את הקריירה שלו בהתקרבו לבן-גוריון. במלחמת השחרור אחוז אחד מיהודי ארץ ישראל נהרגו במלחמה (6,000 מתוך 600,000), אבל פרס לא התגייס ולא נילחם. פעולותיו של פרס לא נעשו במסגרת תפקידו. ההסכמים עם צרפת נעשו כחתירה תחת שרת החוץ
גולדה מאיר ז"ל. צרפת הייתה מעוניינת בחדירה למזרח התיכון והייתה חותמת על אותם הסכמים עם כל אחד אחר, ולא רק עם פרס. הקמת הישובים ביהודה ובשומרון נעשו בניגוד לרצונו של ראש הממשלה
יצחק רבין. פרס חתר תמיד תחת אנשים בסביבתו על-מנת לקדם את עצמו. מכאן השם "חתרן בלתי נלאה" שנתן לו רבין.
לאחר שהממשלה החליטה להשאיר בארץ 800 ילדי
עובדים זרים (למה?) ולהחזיר למולדתם רק 400 ילדים (ואת הוריהם), הכריז פרס "לא יעלה על הדעת לגרש ילדים שמדברים עברים ומרגישים ישראלים". יש מיליוני ילדים בעולם שמוכנים ללמוד עברית ולהרגיש כישראלים, כיוון שבארצות מולדתם מתים מרעב וממחלות. רמת החיים ואיכות החיים טובה במדינת ישראל מאשר ברוב ארצות אפריקה ואסיה. כלומר הנשיא הייצוגי פועל נגד הממשלה הנבחרת. דבר שלא יעשה במדינה בה קיים ממשל פרלמנטרי.
לא יעלה על הדעת של מי? של מי שלא רוצה כאן מדינה יהודית ? של מי שרוצה להפר החלטה חוקית של ממשלה שנבחרה בצורה חוקית ? של מי שכונה "חתרן בלתי נראה" ? של מי שבצע את "התרגיל המסריח" (נגד ראש הממשלה
יצחק שמיר) ? של מי שפעל (באמצעות "הפודל" יוסי ביילין) לחתימת "
הסכם אוסלו" המקולל ? (הסכם להעברת השליטה ברצועת עזה וביריחו, ובערים "הפלשתיניות" ביהודה ושומרון (בשלב ראשון ולהקמת מדינת רוצחים בשטח ארץ ישראל) וזאת לרוצח ערפאת יש"ו (יש"ו = יימח שמו וזכרו) וחבורתו. הדבר דומה אילו צ'מבלין הבריטי היה חותם הסכם עם היטלר יש"ו למסירת חלק מבריטניה לשליטת הגרמנים.
בעבר פרס כשר בממשלתו של בגין הדליף את מועד הפצצת הכור בעירק (המועד החדש שונה ולא הובא לידיעת הפרס הזה). פרס היה מיוזמי ומקדמי הסכם מינכן ב' ("הסכם אוסלו") אשר גרם למותם של למעלה מ-1,000 יהודים ולפציעתם של למעלה מ-10,000 יהודים נוספים. פרס "הדמוקרט הגדול" לאחר הפסדו לפרץ בבחירות במפלגת העבודה בשנת 2006, נטש את מפלגתו ועבר לקדימה בהנהגת שרון המושחת ותמך בטרנספר היהודים מגוש קטיף ואת התוצאה מרגישים תושבי הדרום ובמיוחד עוטף עזה, אשקלון, אשדוד,שדרות ובאר שבע, עד עצם היום.
מי שהכירה את פרס טוב מכולם הייתה האישה הנפלאה סוניה גל ז"ל שלא הסכימה לעבור לגור במשכן הנשיא ולחיות לצידו של פרס. פרס יודע את מגבלות תפקיד הנשיא ולמרות זאת מתעלם מהם. סמכויות הנשיא מוגדרות ב"חוק הנשיא". תפקיד הנשיא במדינתנו הוא ייצוגי בלבד ולא פוליטי. הנשיא פרס מתנהג כמו בממשל נשיאותי, הוא טס מארץ לארץ, בשליחויות מטעם עצמו, אבל על חשבוננו. מספיק ודי לנו ממנו. סבלנו ממנו די והותר.
