דוגמה אישית

זה סוד!

בבניין עלוב בלב יפו פועלת תחנת הסתה שמאלנית, שנהנית ממימון מפליג של תקציב הביטחון. כל מי שרוצה לטעון, שיש לנו צבא ממלכתי, א-פוליטי ואל-מפלגתי חייב להקשיב לשידורי ההסתה של גלי צה"ל, שאין בהם כמעט דבר עם צבא, ויש להם הרבה עם הזיות המיעוט השמאלני הזעיר בארצנו.

והנה קטע, שפרסמה "לדעת", האגודה לזכות הציבור - עמותה, העוקבת אחר המתפרסם באמצעי התקשורת הישראלים:

"לפני מספר חודשים פנה אלינו גולש והסב את תשומת-לבנו לכך שבחודש נובמבר האחרון שידרה אילאיל שחר, הכתבת המדינית של גל"צ, כתבה על יוזמת ז'נווה, מהעיר ז'נווה. אותו גולש פנה לגלי צה"ל בדרישה לדעת מי מימן את נסיעתה של הכתבת, אולם לא נענה.

"לדעת" התערבה וקיבלה בחודשים האחרונים מספר תשובות בנוסח 'העניין בטיפול', אולם בשבוע שעבר התקבלה תשובה שגדשה את הסאה: נציב התלונות בתחנה, עודד לוינסון, השיב כי הנושא בטיפול וביקש מאיתנו להבין כי 'לא כל הדברים יכולים להיות גלויים לעין' [ההדגשות שלי - אב"ץ].

"אנו מסכימים כי לא כל דבר צריך להיות גלוי" - מסכמת "לדעת" את דברה - "אבל מקורות מימון לנסיעות כתבי גל"צ לחו"ל - דווקא כן ...".

לפני כמה עשרות שנים הגדיר יצחק גלנור את "חדוות החשאיות" הישראלית. בעקבותיו ניסיתי לנתח את השימושים בצנזורה בארצנו, תוך השוואתם לעולם, והגעתי למסקנה עגומה, כי מרבית הפסילות והמחיקות נעשות אומנם בשם הביטחון, אך אין להן כל קשר לביטחון, ותפקידן להסתיר מעשי עוול, שחיתות ומבוכות. כלומר, כסת"ח לשמו.

הדג מסריח מראשו

משרד ההגנה דורש מראשי השירותים המזוינים לקצץ בהוצאותיהם, ולחיות בצניעות, כיוון שיש לקצץ את תקציב ההגנה הבריטי ב-53 מיליוני ליש"ט.

בין השאר, נדרשים ראשי השירותים המזוינים לקצץ בתקני לשכותיהם, להפסיק לארח בפזרנות על חשבון הציבור, לעבור להתגורר בדירות שרד צנועות יותר, לא לטוס בתפקיד במחלקה ראשונה, לקצץ תקציבים להעסקת טבחים, מנקים וסגל שירות לקצונה ואפילו, שומו שמיים, לא לנסוע לבדם במכוניותיהם, אלא לשתף אחרים בנסיעותיהם.

על ראשי השירותים המזוינים להראות דוגמה אישית - קבע שר ההגנה.

אפשר להירגע, לנשום ולהתרווח - זה רק בבריטניה, ולא חס וחלילה בארצנו. כאן ממשיך הצבא לבזבז מיליונים על מפקדות מנופחות, על מפקדות מיותרות, על לשכות מפוארות, על תנאי שירות מדהימים לאנשי הקבע ועל מכוניות שרד כמעט לכל קצין זוטר בצבא הקבע.

כשברקע מגייס שר אי-ביטחוננו את ועדת טישלר, כדי לעשוק עוד את אזרחי ישראל, ולחמוס אותם יותר, נשמעים דברי השר פיליפ האמונד כמו בדיחה אנגלית.

דאגה

כולם עסוקים במכות, שחטף נער ערבי בכיכר החתולות בירושלים. איני יודע מה היה שם, וכמו בבקבוק התבערה, שנזרק על מונית ערבית - כבר הזדרזו כולם לגנות את המעשה עוד בטרם ידעו מה אירע שם.

איני זוכר זריזות כזו של בטלני הביטחון, של יפי-הנפש ושל ראש הממשלה בתגובותיהם כאשר טבחו ערבים באחינו - כולל בשנתיים האחרונות.

בטלנים

רצח שלוש הנשים בליל שבת בצומת בנתניה (שאינו ראשון, ובית המשפט לא עשה למניעת הישנות מקרים כאלה) מוכיח שוב עד כמה חיים אנחנו באנרכיה כמשמעה - לית דין ולית דיין.

לכן, שמחתי לשמוע את תגובת משפחות הנרצחות, שאם המשטרה לא תגיע לרוצח, הן יגיעו אליו. הגיע הזמן שייעשה כאן סדר.

גילוי נאות: אני חסיד הפרטה ויוזמה פרטית.

נקבת העובר

מדי פעם אני מקבל את העלון של האקדמיה ללשון העברית. והנה משהו אקטואלי: איך קוראים לנקבת העובר?

אומרת האקדמיה - "המלה עוּבּר משמשת בלשוננו עוד מתקופת חז"ל לציון הוולד אשר בבטן אמו. ביסודה מלה זו יפה לזכר ולנקבה כאחד, ואולם כיוון שבימינו אפשר לדעת את מין העובר כבר בזמן ההיריון - טבעי שנוצר רצון או צורך לגזור צורת נקבה למלה.
"למי שההבחנה חשובה לו נוכל להציע את הצורה עוּבָּרה, על דרך שוּתף-שוּתפה, וברבים עוּבָּרות. אומנם בספרות חז"ל עוּבָּרה היא אשה הרה, למשל כפי שנאמר על חלק מסוגי התעניות, 'אין עוברות ומיניקות מתענות בם' (תלמוד ירושלמי תענית ה'). אך בלשוננו היום המלה עוברה אינה רגילה במשמעות זו, ולפיכך אין מניעה להשתמש בה במשמעות אחרת.

"צורת נקבה אפשרית אחרת היא עוּבָּרית וברבים עוּבָּריות. חסרונותיה של צורה זו שהיא שונה יותר מצורת הזכר וכן שהיא זהה לצורת הנקבה של שם התואר עוּבָּרי, כגון 'תנוחה עוברית', 'התפתחות עוברית'".

שאלה?

אמנם בישראלית שמים הכל, אך בעברית גרביים גורבים, מכנסיים, מעיל וחולצה לובשים, חגורה חוגרים, עניבה עונבים, וכובע (בלי דגש בכ'!) חובשים.

מה עושים לכפפות?