שקרים 10

ערוץ 10 נקלע לקשיים קיומיים. אם לא יוזרמו לקופתו הריקה בתוך זמן קצר עשרות מיליוני ש"ח, לתפעול שוטף, לא יוכל הערוץ להמשיך ולפעול. את חובות הערוץ ניתן לגלגל, כולל את החוב למדינה בסך של כ-50 מיליון ש"ח, אך בהעדר תזרים חודשי-חיובי, מתקשה הנהלת הערוץ לשלם משכורות ולהמשיך לשרוד. פשוטו כמשמעו.

עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת. על-אף זאת, ערוץ 10 ואנשיו מצליחים לגייס אישי ציבור, פרשנים בתקשורת ופעילים רבים, ואלה מתגוללים ומפנים אצבע מאשימה כלפי: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יובל שטייניץ, ושר התקשורת משה כחלון, כאילו הם-הם האשמים באיום הקיומי על ערוץ 10 וכאילו בגלל אינטרסים זרים נתון הערוץ בסכנת סגירה מיידית.

ייאמר כאן: איש העסקים רון לאודר עמד בתקופה האחרונה מאחורי ערוץ 10 ופעל כפי יכולתו למען שרידותו של הערוץ. הוא המשיך להזרים עשרות מיליוני שקלים גם לאחר שיוסי מימן וארנון מילצ'ן משכו ידיהם גם במחיר קריסת הערוץ ואובדן כל כספם. לאודר מוכן גם עתה להזרים כספים וזאת בתנאי שתבוצע תוכנית עסקית מהותית שבמסגרתה תינתן פריסת חובות.

נתניהו הוא המותקף העיקרי. נטען נגדו כי הוא פועל לסגירת ערוץ 10 כנקמה בגלל התחקיר שפרסם עליו בערוץ העיתונאי רביב דרוקר (פרשת ביביטורס). האמת שונה לא במעט, כאמור לעיל. הכישלון העסקי הוא שהביא את הערוץ למצבו הקריטי והוא המאיים על קיומו. אגב: דרוקר פרסם לא מעט שקרים בפרשת ביביטורס, במסגרת תוכניתו: "המקור", בגינם הוגשה נגדו תביעה מצד נתניהו. אולם במקום לפרסם התנצלות ולהעמיד דברים על מקומם נוקטים מנהלי הערוץ ודרוקר בראשם בטקטיקה של משיכת זמן.

שוק התקשורת בישראל כולו נקלע למשבר. קיומו של ערוץ 10 אינו תלוי בקברניטי המשק, גם אם ימחקו את חובותיו. קיומו לאורך זמן מוטל בספק במיוחד נוכח הנסיבות שנוצרו:

• ההשקעות - ערוץ 10 הינו מיזם תקשורתי כושל. בתחום העסקי, כמובן. כ-2.5 מיליארד שקל הושקעו בערוץ בייצור תוכן, מזה 1.3 מיליארד ש"ח מכספם הפרטי של יוסי מימן, רון לאודר וארנון מילצ'ן. ובכל זאת - הערוץ אינו עומד על רגליו. האשמים העיקריים למצב זה הם יזמי ומנהלי הערוץ, שהתנהלו באופן מופקר ובלתי אחראי, קיבלו החלטות עסקיות נפסדות, ושילמו משכורות מופרזות לרבים בערוץ; במקום להחזיק מערכת קטנה וממזרית, ולהופכה ל"סיירת" בשוק התקשורת והעיתונות, החזיק ערוץ 10 מערכת ענקית העולה על מידותיו מה שחייב הוצאות בהתאם;

• ההתכווצות - שוק הפרסום התכווץ. הן בשל המחאה החברתית שהרתיעה יזמים ופירמות מלגלות נוכחות רגילה בשוק הפרסום, והן בגלל המשבר העולמי המחלחל בעוצמה רבה למשק הישראלי. הכנסות כלי התקשורת פחתו. התחרות ביניהם גורמת לירידה חדה במחירי הפרסום. העתיד הקרוב אינו מבשר טובות. בשנתיים האחרונות - מרבית כלי התקשורת בישראל, כולל ידיעות אחרונות, מפסידים ממון רב וחלקם אף מדממים. במיוחד זכייניות ערוץ 2, עיתונים (מעריב והארץ) ואתרי אינטרנט. בנסיבות אלה, סיכוייו של ערוץ 10 לעמוד על רגליו קטנים הם, גם אם יסכימו נתניהו שטייניץ וכחלון לפעול לא רק לפריסת חובות אלא למחיקת חובות ערוץ 10 למדינה;

• עופר עיני - יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מיהר לקפוץ על המציאה הגדולה. הוא הודיע פומבית על כוונתו לפעול להעברת סיוע בסך 45 מיליון שקלים שיגיע מקרן למצוקת מפעלים, וגרף לעצמו את אהדתם של כמה מכלי התקשורת, ובראשם ערוץ 10. ייאמר כאן: עופר עיני אינו יכול להשתמש בכספי הקרן למטרה זו, ולו בשל זאת שעיתונאי ערוץ 10 אינם חברי הסתדרות... מטרתו של עיני הושגה. עיני, נגדו מתנהלת חקירה פלילית על מעשים שביצע תוך ניצול תפקידו כיושב-ראש ההסתדרות, מצטייר כמושיע, כאיש נאור, שוחר דמוקרטיה וכאביר העיתונות, על-אף שבפועל אין בידו להושיע אלא אם יעשה שימוש בכספם של הפועלים המסכנים;

• ניגודים - נתניהו ורון לאודר מיודדים ואף נחשבים חברים קרובים במשך שנים רבות. כולל בענייני כספים. מפאת זאת נגוע נתניהו בניגוד עניינים. על-פי כללי מנהל תקין, אסור לנתניהו לעסוק בהסדרים ו/או במתן הטבות לערוץ 10, כל זמן שלאודר הוא בעל מניות מרכזי בערוץ, שהרי הוא עשוי להיות אחד הנהנים. מעניין לציין: אף שקשרי השניים ידועים, נדרש נתניהו על-ידי אנשי הערוץ לעסוק בכך וליזום הזרמת כספים גם כאשר מדובר בהפרה של כללי מנהל בסיסיים. הנה כי כן: כשגורלם של עיתונאים תלוי על בלימה, נמצא מי שיתן לנתניהו "הכשר" גם לביצוע פעולה העלולה לעלות כדי הפרת אמונים;

• תוכנית - דרישת אנשי ערוץ 10 למתן הטבות ולדחיית פרעון החוב למדינה יכולה הייתה להישקל ברצינות, לו היו מציגים הבעלים/היזמים תוכנית עסקית שתבטיח את שרידות הערוץ, לאורך זמן; ולו היו משכנעים מדוע הם קודמים לעובדי פניציה, לדוגמה. תוכנית שכזו לא הוצגה, הן בשל היתכנות אפסית, והן מחמת זאת שאפילו לרון לאודר נמאס "לזרוק כסף טוב אחרי כסף מת";

• הטבות - אנשי ערוץ 10 מבקשים הטבות חריגות, על-אף שיזמי הערוץ לא עמדו בתנאי המכרז. במדינה מתוקנת היו הערבויות שניתנו במסגרת המכרז מחולטות מזמן מזמן, והיזמים היו נתבעים על הפרת הסכם. אך במקום זאת, האחריות לכישלון העסקי מגולגלת לפתחם של קברניטי המשק, כאילו הם-הם שיהיו אחראים לקריסה שכבר אירעה.

שוק התקשורת נקלע כאמור למצוקה גדולה. ערוץ 10, מעריב והארץ נקלעו לקשיים. בפועל נתונים כלי תקשורת אלה בסכנה קיומית. השאלה אפוא אינה האם יש להציל את ערוץ 10 לבדו, אלא האם על הממשלה להזרים בקרוב מאות מיליוני ש"ח לשוק התקשורת כדי להציל גם את העיתונים הנ"ל.