לפני חודשים ארוכים הייתי במגרון שם התקיימה פגישה טעונה מאד עם כמה מהתושבים במקום. הפגישה התקיימה ימים ספורים לאחר החרבת שלושה בתים באישון ליל, אירוע טראומטי ומקומם שהותיר צלקות עמוקות בתושבים. היו שם המאפיינים המוכרים, בכללם כוחנות ואלימות כלפי התושבים, הטרדות מיניות של נשים, פינוי (פרי תכנון סדיסטי במיוחד) של רכוש על-ידי ערבים ועוד... בדיון שנסב על אפשרויות פעולה עתידית למניעת חורבן נוסף העליתי הצעה שנראתה לי יעילה וטובה.
ההצעה הייתה שכל הגברים במגרון המשרתים בצה"ל, יכנסו מסיבת עיתונאים מתוקשרת היטב ובה יודיעו כי בהיות חרב החורבן מונפת על יישובם הם אינם יכולים להמשיך ולשרת בצה"ל ולפיכך מחזירים כולם את פנקסי המילואים וקוראים לכל היהודים בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) ובארץ ישראל כולה לנהוג כמותם.
צבא העם? הצעתי נדחתה כמעט על הסף בנימוקים שונים שתמציתם - צה"ל הוא הצבא המגן עלינו, הוא צבא העם, הוא זה אנחנו ואנחנו זה הוא והצעתי איננה ניתנת ליישום. לימים, באוהל שובתי הרעב בירושלים שבתי והעליתי את ההצעה בפני אחד מחברי לשביתה, תושב מגרון אף הוא. תשובתו הייתה שהוא מבין את כוונתי ואת ההיגיון העומד בבסיסה, אך הוא איננו יכול לעשות משהו "המנוגד לדי.אן.איי שלו". הוסיף וציטט קרוב משפחה שאמר לו "גם אם זה נחוץ, אי-אפשר להוציא מהתיש חלב".
נחוץ להבהיר את הצעתי הנ"ל. אינני רוצה להחריב את צה"ל, לגרום לפירוקו או חלילה להחלישו. ההיפך הוא הנכון. צה"ל, ולפחות חלק נכבד מהפיקוד הבכיר שלו, חולה במחלה קשה של אינדוקטריניזציה פוליטית שמאלנית. החייל מספר אחד
בני גנץ צוטט כאומר בתקופת הגירוש והחורבן לפני שבע שנים ש"הכתומים יותר מסוכנים מהחיזבאללה". סגנו
יאיר נווה דרבן את מבצעי הפוגרום בעמונה במילים "יש לכם אלות אתם יודעים מה לעשות". צבא, שאלה מפקדיו, איננו יכול להיקרא צבא העם, בוודאי לא צבאו של העם היהודי.
על הסיאוב,רדיפת השררה, ההתחככות בפוליטיקאים והרצון לרצותם נכתב כבר רבות, גם על-ידי עבדכם כאן. סימולציות ותרגולות המדמות את המתיישבים היהודים לאויב פוטנציאלי, צווי הרחקה ברוחב יד, רדיפת יהודים, החרבת מאחזים ועיסוק כפייתי כמעט בהצרת צעדים ובהגבלה, כל אלה ממאפייני הפעילות של מפקדים רבים מדי, חיילים רבים מדי...זה לא צבא הגנה לישראל!
דרושה טלטלה הצעד הקיצוני לכאורה (אופס, סליחה, נפלתי בפח מכבסת המילים של החונטה והתקשורת בראשה) של איום בנטישת הצבא יכול היה לפי עניות דעתי לחולל מפנה. סוד ידוע הוא שחלק ניכר מהכוחות הלוחמים הם יהודים אמוניים, רבים מהכיפות הסרוגות, רבים מיהודה, שומרון ובנימין. צעד גורף כזה הצובר תאוצה היה מייצר מנוף לחץ על ראשי הצבא והמדינה, מנוף המכביד עולו עד כדי הכרעה על שינוי דרך. זכור לי במלחמת לבנון השנייה כיצד כתבים בתקשורת העוינת מציינים בדיווחיהם שבולטת מאד כמות המניינים ביחידות השדה הקרביות. אחד אף הרחיק לכת בתיאורו עד אמירה ש"בלי הכיפות הסרוגות אין צבא"!!!
מכאן שהצעתי דלעיל נועדה לנער את הצבא ואת ה"מנהיגים" על-מנת שיתעשתו ויבינו כי הרס ההתיישבות, התעללות ביהודים, התייחסות אליהם כאויבים וכמושא לפעולות הצבא, על כל אלה להיפסק ובאחת!!
צעד כזה לו נעשה היה מייצר את הטלטלה הדרושה על-מנת שצבא ההגנה לישראל ישוב להיות כזה. צבא היודע להבחין בין אח לבין אויב, צבא הממוקד במשימותיו נגד הצר הערבי, נגד המחבלים צמאי הדם ונגד האייטולות המשחרות לטרף מכל עבר. צה"ל הוא צבא העם ולא צבא החונטה ויש לעשות הכול על-מנת שישוב לייעודו כזרוע מרכזית וחשובה של ראשית צמיחת גאולתנו.
את ילדינו הטהורים חינכנו כולנו לאהבת ארץ ישראל, לאהבת עם ישראל ולאהבת תורת ישראל. אם ירצה השם בני ישרת בצה"ל. הוא מתכנן בתמימותו ובלהט נעוריו להגיע רחוק, למקומות המאתגרים ביותר, המסוכנים ביותר ואף עוסק בהכשרת עצמו למשימה. יחד עם זה בני יודע ידוע היטב כי לעולם לא ירים יד על יהודי, על ביתו, על רכושו. בני יהיה בצבא על-מנת לשמור על הבית היהודי, על ארץ ישראל, על עם הנצח. על כל אלה הוא מוכן למסור את הנפש.
לשם גירוש יהודים, על-מנת לשרת חונטה המנסה לייצר מדינת כל אזרחיה מתייוונת- בני לא יעלה על מדים!!
