העיתונות שוקעת - ישראל היום פורח

בבית ספרנו, הסובל כמו העולם כולו מדעיכת העיתונות המודפסת, משינויים בהרגלי צריכת החדשות ומעבר מעיתון לרשת הדיגיטלית המופלאה - יש עיתון מודפס אחד שחי לו פה כאילו לא השתנה דבר. אין לו בעיית עיתונות או בעיית שכר עיתונאים, אין מתחרים, אין תחרות על מספר קוראים. ישראל היום הוא על-תקופתי, שובר תהליכים עולמיים בקיומו הבטוח, יציר יוצא-דופן, שהקורא את תוכנו נמצא במציאות חלופית שלא דומה לחיים המציאותיים שלנו בישראל עכשיו.

מדי פעם אני קוראת ישראל היום בבית קפה בבוקר, קוראת ומשפשפת את עיניי, לא בטוחה שכבר התעוררתי. החדשות והכתבות מספרות על עולם אחר. וברור כי שם העיתון צריך להיות ישראל בחלום ולא ישראל היום.

שם, בין ערימות העיתונים המגיעים לבית הקפה, ללא תשלום, אפשר לקרוא עיתונים וחלקי עיתונים - תופעה שפעם הייתה בלעדית לכמה בתי קפה שהעריכו את הקהל שלהם כקהל אינטלקטואלי, עכשווי, מתעניין ואינטליגנטי. העיתונים בבתי הקפה של אז נמצאו בתוך "תיקים" גדולים עשויים דיקט או קרטון משובח ונוקשה. כל קורא מתעניין באקטואליה קרא לו את עיתונו והחזיר אותו אחרי הקריאה יחד עם התיק הגדול שלו למקום מיוחד.

מי יכול היה לנחש שיום אחד, עיתונים חינם בבית הקפה יהיו תופעה קבועה שמאחוריה מהפך בהרגלי הקריאה, בקניית עיתונים וכדומה. מי חשב שתהיה זילות במקצוע, משכורות רצפה לכותבים, סגירת עיתונים ופיטורי עובדים. ענף שלם, שהתחיל לפני שלוש-מאות שנה, הולך ונעלם מן העולם.

השם הנכון לישראל היום

בעוד כל העיתונים בישראל נאנקים תחת המציאות החדשה, מפטרים בטפטוף כבר כעשר שנים עוד ועוד עובדים; בעוד ערוץ 10 נאבק על קיומו למרות שהוא האלטרנטיבה היחידה לערוץ 2 שיהיה ערוץ יחידי ושולט על חיינו לכשייסגר ערוץ 10; בעוד מעריב שכבר דעך שנים רבות, החליף בעלים, ירד וירד עד כי ימיו ספורים; בזמן שידיעות אחרונות והארץ שורדים, אבל באופק העתיד מעורפל; בזמן שאינסוף אתרי האינטרנט נאבקים על לחמם כי הענף החדש הוא ענף לא מבוסס כלכלית, ועובדיו הם חסרי זכויות ומעמדם לא מעוגן בחוקים ברורים;

בתקופת המעבר הזו, כשכל מי שמחזיק בדפי עיתון יודע שלא ירחק היום ויקרא "עיתון" במלבן הטאבלט, והדור הבא יראה עיתונים רק בסרטים ישנים בתקופה הזו - עיתון ישראל בחלום, חי לו ביקום אחר. זהו עיתון שנולד כדי לתמוך בבנימין נתניהו כדי שיישאר ראש ממשלת ישראל לנצח. זהו עיתון שכאשר קוראים בו, הכל נפלא. יש חינוך חינם, ניהול נפלא של המדינה. אין בישראל אבטלה, אנחנו המדינה היחידה שכמעט לא נגועה במיתון. לראש הממשלה אין אינטרסים מעוותים לטובת הציבור הדתי-חרדי, הוא המנהיג המושלם, הוא חייב לצאת לתקוף את אירן כי בישראל בחלום ישראל תתקיף, תחסל את הבעיה של פצצה אירנית ובישראל כולם ימשיכו לחיות בחלום, ללא צליל של ירייה, כרגיל, עם חינוך חינם, אידיליה חברתית, שוויון חברתי והחשוב מכל - מנהיגות מושלמת.

עולם הכסף הגדול

בעולם הכסף של שלדון אדלסון אפשר לקנות בכסף את הבחירות בארה"ב, את הבחירות בישראל, את הנשיאים וראשי הממשלות, את העיתונים שכותבים מה שמתאים לשלטון, שתוכנם ישפיע על מוחותיהם של הקוראים שעל-אף שהם משלמים שמונה שקלים ומעלה לליטר דלק, 17% מע"מ על אוכל ומה לא, משלמים חשמל שהוא חצי מהמשכורת החודשית שלהם, אין להם כסף לשכר דירה וכולי וכולי, הם קוראים בעיתון ישראל היום תכנים אחרים.

אז כנראה שהעיתון יודע מה שהוא אומר. אתם הרי מכירים את האנשים שכל חייהם אומרים "אבל, היה כתוב בעיתון...". כל עיתון מגדיר את קוראיו; הארץ קורא לעצמו "עיתון לאנשים חושבים", ידיעות הוא "העיתון של המדינה", ישראל היום צריך כותרת משנה של "אין כמוני" - אני משלם משכורות טובות וטובות מאוד לעובדיי, הם אינם צריכים לחשוש מהעתיד (הקרוב לפחות), הקוראים מקבלים אותו חינם, המודעות אצלו עולות פחות מאשר בעיתון אחר. בעל הבית לא מפסיד. את חוסר ההכנסות הוא מסדר בהכנסות מהקזינו בווגאס ומקאו. דמוקרטיה? לא אצלנו. אמינות? זה מה שאנחנו מחליטים שאמין. מי יהיה ראש הממשלה הבא? ביבי. מי יהיה זה שאחריו? ביבי. עולם אידילי שבו אין דאגות, אין חששות, אין פאניקה, אין חובות. איזה עולם נפלא...