שנת תשע"ב - זה נגמר בצחוק

סיפור זה מסופר מנקודת ראותו של לוחם פשוט - מפקד טנק. מפליא איך הפכו במהלך השנים את סיפורו של קרב כושל זה, אשר למרות מידע מודיעיני שנמסר ממקור ראשון לדוביק תמרי, תא"ל, סגן מפקד האוגדה ברן - בדבר גודל הכח המצרי המאיים והמשוריין המאייש את מתחם החווה, החליט הלה לשלוח למשימת התאבדות גדוד צנחנים- 890 - חמוש בחסר, בנשק קל, בלבד ולאחר מכן לשלוח את מה שנקרא גדוד 100 - גדוד הטנקים עליו פיקד אהוד ברק למשימת חילוץ התאבדותית לא פחות של הלוחמים הצנחנים הלכודים במישורי המוות של החווה הארורה.

ממזרח לראש העין ישנן גבעות של יוצאי צבא קבע, "גבעת טל" ו"גבעת הסלעים". השכונות שעל הגבעות שווקו בדיוק לפני שני עשורים כשכונות פסטורליות ושקטות שמבטיחות איכות חיים לתושביהן. כל קשר בין ההבטחה הפסטורלית לאיכות חיים לבין המציאות מקרי בהחלט.

שגריר ארה"ב בלוב אולי לא היה פראייר, וגם המפקחים האמריקנים והמפקחים מטעם האו"ם לא היו פראיירים, אך הם ייצגו מדיניות פראיירית, וכעת הם מתים, ואינני חלילה רוצה לפגוע בדמותם, או במשפחתם, אך השגריר האמריקני והנרצחים האחרים נמצאים שם בשליחות של מדיניות פראיירית, מדיניות המכריזה כליה על העולם החופשי.

אלפיים עובדים, חלקם עובדים בעיתון מעריב שנים רבות, קיבלו בסיומו של כל חודש עבודה תלושי משכורת, בהם צוינו כל ההפרשות כדין, כולל קרנות פנסיה, פיצויים ושאר ירקות של ניכויים על-פי דין ועל-פי חוק.

בשבועיים האחרונים - בחודש התשובה ממש ולפני שטועמים מהדבש של ראש השנה, עולים קולות הקרב בין ארגוני הרבנים האירופאים בשל מאמר דעה של רבה של מוסקובה והיו"ר הפעיל של ועידת רבני אירופה , הרה"ג פנחס גולדשמיט שליט"א. המאמר פורסם באתר האינטרנט החרדי "כיכר השבת" ומעלה- דווקא אופן ביקורתי מתון, שוב את שאלת ה"רבנים הראשיים" והאם אין צורך בשינוי הגישה אליהם, אל תפקידם האבסולוטי, אל דרך בחירתם ובמיוחד מה צריך היה להיות היחס הפרופורציונאלי אליהם - ע"י הקהילות בחו"ל, כאשר הללו מגיעים לביקורים שם. בסוף מאמרו יוצא הרב פנחס גולדשמיט בביקורת דיפלומטית על ה"רבנים הראשיים" בישראל וטוען שלא פעם ביקוריהם גורמים נזק לקהילות המקומיות מול השלטונות והנוכרים. כדוגמה הוא מביא את הרב יונה מצגר שבביקורו האחרון בברלין הגרמנית גרם נזק לקהילה המקומית בכלל ול"אלגמיינדא" (פדרציית יהודי גרמניה) כאשר התערב בויכוח בנושא ברית המילה והציע "פיקוח רפואי" על מנהג יהודי של אלפי שנים שמעולם לא התפשרו אבותינו עם הניסיון למוחקו או ל"מתנו". הרב גולדשמיט הוסיף וציין כי ראשי קהילת ברלין אינם כלל חרדים או דתיים אך מלחמתם למען ברית המילה כמסורת אבות היא לא רק דתית אלא עקרונית כנגד הרצון הגרמני הידוע לכפות "שינויים מדעיים" על אחרים. כמו-כן הביא הרב גולדשמיט ראייה לנזק בכך שלפני בואו של מצגר כבר עמדו לחוקק חוק הגנה על קיום ברית המילה - ללא תנאים מוקדמים, בפרלמנט הגרמני ומי יודע אם הופעתו של מצגר לא תזיק, חס ושלום, לכך.