בית המשפט המחוזי בירושלים גזר (25.07.05) 14 שנות מאסר בפועל על אב שהורשע בהתעללות מינית מתמשכת בשתי בנותיו הקטינות. בין היתר הורשע האב בעבירות של אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים בבת משפחה קטינה ובבת משפחה חסרת ישע.
על-פי המתואר בכתב האישום, משמלאו לבת הבכורה 11 שנים, החל הנאשם לבעול אותה ולבצע בה מעשים מגונים. מאוחר יותר, לאחר שנישאה, הסב הנאשם את זממו כלפי בתו הצעירה, הסובלת מקשיי דיבור ומוגבלת בשכלה, שהיתה אז בת 15.
תסקיר נפגע עבירה שהוגש לבית המשפט, איבחן את הבת הצעירה כמי שסובלת מפיגור קל עד בינוני. בעקבות כך המליץ משרד הרווחה לשכנה במסגרת חוץ-ביתית חינוכית וכן למנות לה אפוטרופוס. בשל גילה הצעיר, ובשל הפיגור ממנו היא סובלת, העריך שירות המבחן כי ההתעללות המינית שעברה מצד אביה תשפיע באופן מכריע על בריאותה הנפשית ויכולתה התפקודית בהמשך חייה.
ב"כ המדינה דרש עונש שיגלם את חומרת מעשיו של הנאשם. הוא עמד על הנזק הנפשי העצום שנגרם לשתי הבנות בכלל, ולבת הצעירה בפרט, אשר הפכה לכלי זמין למילוי תאוותיו האפלות של אביה.
מנגד, ביקש סינגורו של האב שלא להחמיר בעונש בזכות עברו הנקי מפלילים, גילו המבוגר, הסביבה הסוציו-אקונומית הקשה בה גדל, והעובדה כי בילה את רוב זמנו בין כתלי ביתו, בעודו נטול עבודה ומקור פרנסה.
הרכב שופטי בית המשפט המחוזי (צבי סגל, יורם נועם ורפי כרמל) פירט בראשית פסק-דינו את חומרתן של עבירות המין בתוך המשפחה.
"לעבירות כגון אלה ייחד המחוקק הוראות חוק פרטיקולריות, המעמידות רף ענישה חמור יותר מאלו שאינן מערבות קשרים משפחתיים בין נאשם לקורבנו. הסיבה להחמרה זו נעוצה באמונה החברתית המקובלת, לפיה בין חברי התא המשפחתי בכלל, ובין הורים לילדיהם בפרט, מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת.
"אין לסטות במקרה זה מדרך הענישה שהותוותה על-ידי בית המשפט העליון. ההיפך הוא הנכון - ריבוי המעשים, גילן הצעיר של המתלוננות, ובמיוחד העובדה כי אחת מהן סבלה מפיגור שכלי, כל אלה מצביעים על כך כי יש למצות את הדין עם הנאשם".
בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 14 שנות מאסר בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי.
לגזר-הדין המלא 
