כמעט שנה ורבע עברה מאז החליטה הממשלה, חגיגית, להביא לארץ, עד סוף 2012, כ-8,000 עובדי בניין מבולגריה ומרומניה, כדי להקל על מצוקת כוח האדם, המאטה את בניית הדירות וגורמת למחסור ולהאמרת מחירן. נכון להיום, הגיעו לארץ 0 פועלים מרומניה ו-600 מבולגריה. עד סוף השנה יגיעו לארץ, אולי, עוד 430 פועלים מבולגריה, ואולי-אולי עוד קבוצה נוספת. סך הכל, במקרה הטוב, כ-1,500 פועלי בניין בלבד.

לו חברה פרטית קובעת מדיניות של 100% ביצוע, ובפועל מגיעה ל-18% בלבד, היה הדירקטוריון מתכנס, ולאחר ישיבה זועמת היה מדיח את המנכ"ל, ואולי גם בכירים אחרים. במקרה שלנו, המנכ"ל הוא שר הפנים וסגן ראש הממשלה אלי ישי. הכישלון הוא שלו. יש אומנם תירוצים והסברים, אבל עדיפה פעולה טובה אחת מעשרה תירוצים. הוא יתפטר? או יודח? הצחקתם אותי.

כאילו לא די בכישלון הזה, מתקבל הרושם שמשרד הפנים ואנשיו - והשר תמיד אחראי! - עושים מאמצים ניכרים כדי להאט, לסרבל ולייקר את ייבוא הפועלים מרומניה. לולא נקטו התאחדות בוני הארץ וכמה חברות קבלניות (דניה סיבוס, למשל) יוזמה, לבחון את הפועלים במקומות מגוריהם ולמיין אותם, ספק אם היינו מגיעים אף ל-600 העובדים הראשונים.

ב-9 בספטמבר, לפני פחות משבועיים, שלח משרד הפנים חוזר לחברות הקבלניות "המורשות להביא פועלי בניין", ובו רשימת הפעולות שעליהן לעשות, כדי לקבל עד 20 עובדים לכל היותר(!) לכל חברה. הרשימה פורטה בידיעה, המתפרסמת בסמוך. בדיקת הנתונים מגלה שוב - כאילו היינו צריכים הוכחה נוספת לכך - שאצל ממשלת ישראל, הביורוקרטיה והסחבת הן כנראה המטרה, ולא האמצעי. הנה כמה שאלות בסיסיות:

למה לא למלא את הטפסים בשפת המקום?

• מדוע נותנים לקבלנים רק 72 שעות כדי להודיע לכמה פועלים הם זקוקים? מדוע לא יכול היה אהרן ברזאני ממשרד הפנים לשלוח את המכתב כמה ימים קודם לכן?

• מדוע חייבים הקבלנים לשלם אגרה כדי להביא פועלי בניין? הצורך נוצר בגלל מחסור בפועלים מקומיים, מסיבות מדיניות וכלכליות. מדוע צריכים הקבלנים לשלם על כך?

• הקבלנים חותמים בישראל על חוזי העסקה, בעברית, ושולחים אותם דרך משרד החוץ לשגרירות בסופיה. שם מתרגמים אותם לבולגרית. לשם מה כל הסירבול הזה?! מדוע לא למלא את הטפסים בישראל בבולגרית, או באנגלית, ולחסוך זמן והוצאות?

• במקום שכל חברה תמלא בישראל את החוזים שלה, מטילים על צוות מתורגמנים בסופיה לתרגם לבולגרית 430 חוזים. שוב בזבוז של זמן וכסף!

• מדוע ולשם מה בודקים שוב בבולגריה את הרשימות שהעבירו הקבלנים? מי הבודק?

• מדוע מקצים לכל חברה, גדולה כקטנה, 20 פועלים לכל היותר? האם הגיוני לקבוע מיכסה שווה לחברה גדולה כמו שיכון ובינוי, למשל, ולחברת בנייה קטנה, הזקוקה לפועלים בודדים? האם שיטת "20 לכל חברה", לא תעודד סחר-מכר בעובדים?

• למה כל כך קשה לבקש מכל חברה לכתוב ולחתום כמה דירות היא בונה, ואחר כך לחלק את הפועלים יחסית לצרכים של כל חברה?

• ושאלת השאלות: משרד הפנים יודע מראש, שחלק מ-430 הפועלים הנבחרים יבטלו את בואם, עוד לפני שעלו על המטוס. האם מישהו משגיח על כך, שלא יסתובבו בבולגריה עשרות, ואולי מאות, אזרחים בולגרים, עם אשרות כניסה לישראל? מי ימנע מהם מלהיכנס לישראל מתי שהוא בעתיד, למטרות שאינן ידועות?! האם מישהו בבולגריה מקפיד על כך, שהאשרות יינתנו רק לאלו שעולים בפועל על המטוס? לכמה זמן ניתנות האשרות, ומה יקרה לפועלים בסוף התקופה? ייתכן שיש לרשות ההגירה נוהל מסודר בנושאים אלו, אבל הוא איננו מפורט במכתב לחברות!