בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר על רוסלן בן פנסנקו, עונש של שנתיים מאסר בפועל, בגין עבירה של סיוע לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. הנאשם מרצה כבר עונש מאסר בן ארבע שנים על עבירת סחר בבני אדם, בגין עבירות שבוצעו לאחר המעשים בהם הורשע בתיק זה.
על-פי כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון שנחתם עימו, הועברו לדירתו כעשר נשים ממדינות חבר העמים, אשר מרגע הגעתן ארצה טולטלו מסוחר נשים אחד למישנהו, לצורך סיחורן לעסקי זנות.
הנאשם, שידע כי הנשים ששוכנו בדירתו נועדו להימכר לעבודות זנות, ניהל באותם ימים שיחות טלפוניות עם לקוחות פוטנציאליים, בהן הסביר להם כיצד יגיעו לדירתו. בהגיעם, הוכנסו הנשים לחדר עם אותם לקוחות, שם נדרשו להתפשט, על-מנת שתיבדק כשירותן לעבוד. בעקבות הבדיקות האמורות, הועברו חלקן, בין היתר המתלוננת בתיק, לידי אותם גברים, שהחליטו להעסיקן בזנות אצלם.
בית המשפט ציין, כי מעורבותו של הנאשם בפרשת הסחר התבטאה, בהסכמתו לאחסן הנשים בדירתו, ולאפשר בדיקתן שם על-ידי קונים פוטנציאליים, דבר שאיפשר סיחורן על-ידי האחרים, והכל, לצורך הפקת רווחים כספיים מעמלן של הנשים הנסחרות.
לאור הרשעתו הקודמת בעבירת הסחר, נקבע כי: "מבחינת הנאשם, היוותה מעורבותו זו בפרשת הסחר נשוא דיוננו, תחילת הדרך בעולם זה של פשיעה קשה, אשר הובילתהו כאמור בהמשך, לעיסוק עצמאי בסחר בבני אדם, על כל התוצאות הבזויות הנגזרות מכך...
אותה הרשעה קודמת נשוא אותו גזר דין, לא היה עניינה במעשים שקדמו למעשים נשוא דיוננו היום, אלא במעשים שבאו לאחר מכן, ואשר היוו כפי הנראה המשכה של אותה התנהגות עבריינית בתחום עבירות הסחר בבני אדם".
בבואו לשקול את טיעוני הצדדים לעונש, הדגיש בית המשפט (השופטת ברכה אופיר-תום, השופטת מרים סוקולוב, והשופט ישעיהו שנלר) את חומרתה של עבירת הסחר בבני אדם, וקבע, כי מדובר "בשיעבודו של הזולת לתאוות חסרות המעצורים של מי שהחליטו לגזול חירותו של קרבנם, לצורך הפקת רווחים קלים, תוך ירידה לתהומות הביזוי וההשפלה של האדם באשר הוא אדם".
גם אם מדובר בעבירת סיוע בלבד, קבע הרכב השופטים, הרי אין להמעיט בחומרת המעשה, או להתייחס אליו בסלחנות כפי שהציעה ההגנה.
"נכון הדבר, שהנאשם דנן, לא עסק בתיק הזה ביבואה של המתלוננת ארצה, גם לא בקנייתה או במכירתה בפועל לאחרים. עם זאת, ידע היטב, כי העמדת דירתו לרשות אלה שעשו אותם מעשים נפשעים בנשים הנסחרות, משמעה היה, פתיחת הדרך בפני עבריינים אלה, להמשיך ולהתעמר בקרבנותיהם, תוך קבלת סיוע ממנו בכל הנוגע להתחמקותם מעיני הרשויות".
לאור האמור לעיל, בחר בית המשפט לקבל את הסדר הטיעון שנחתם עם הנאשם, ולאמץ את רף הענישה שהציעה התביעה. על הנאשם נגזר עונש של שנתיים מאסר בפועל, שיצטבר לעונש אותו הוא מרצה כבר היום, וכן מאסר על תנאי למשך שנתיים, כשהתנאי הוא שלא יעבור אף עבירה בתחום הזנות במשך שלוש שנים מיום שחרורו.
בנוסף, הטיל בית המשפט על הנאשם גם פיצוי כספי למתלוננת בסך של 5,000 שקלים.
