|   15:07:40
דלג
  שמחה סיאני  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

הרבה למעלה מזה...

בסיפורו של י"ל פרץ, "אם לא למעלה מזה", לימד אותנו הסופר דרך-ארץ ויחס של כבוד לזולת באמצעות הדוגמה האישית
25/09/2012  |   שמחה סיאני   |   מאמרים   |   חגים ומועדים   |   תגובות
כל אחד מכה על חטא ומתפלל בכוונה רבה [צילום: AP]

אם לֹא למעלה מזה
י"ל פרץ (1915-1851)
עיבוד לחרוזים: שמחה סיאני
כְּשֶׁעוֹלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר בִּימֵי הַ'סְּלִיחָה'
נֶעֱלָם הָרַבִּי מִנֶּמִירוֹב - וְאֵין זוֹ בְּדִיחָה...
בְּנֵי בֵּיתוֹ יוֹצְאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת מֻקְדָּם
וְאֶת הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ, לֹא רוֹאֶה שׁוּם אָדָם!
לֹא בְּבֵיתוֹ הַצָּנוּעַ וְלֹא מִחוּצָה לוֹ
וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא נִרְאֶה צִלּוֹ...
אֶת דֶּלֶת בֵּיתוֹ הוּא מוֹתִיר פְּתוּחָה
וּלְשָׁם לֹא יָבוֹא אַף גַּנָּב בְּבִטְחָה,
כִּי מִיָּד תִּיבַשׁ יָדוֹ, אִם יִגַּע בַּיָּדִית
וּמוּטָב שֶׁיִּרְחַק מִן הַדֶּלֶת, הַמַּשְׁחִית!

בְּיוֹם זֶה שֶׁל תַּעְנִית, סְלִיחָה וְכַפָּרָה
נֶעֱלַם הָרַבִּי, וְרָבְתָה הַסְּעָרָה...
חֲסִידָיו הִנִּיחוּ שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם
וְנָשָׂא שָׁם תְּפִלָּה לְרַגְלֵי הַהֲדוֹם
שֶׁל מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַיּוֹשֵׁב עַל כֵּס,
וּבִקֵּשׁ עַל עַמּוֹ, שֶׁיִּקְרֶה לוֹ נֵס!

וְהִנֵּה בָּא לְנֶמִירוֹב 'מִתְנַגֵּד' מִוִּילְנָה
וְשָׁמַע עַל הָרַבִּי הָעוֹזֵב אֶת הַשְּׁכִינָה
בְּיוֹם הַ'סְּלִיחוֹת' הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא...
וּפָרַץ בִּצְחוֹק, כִּי לֹא פַּעַם זֶה קָרָה.
חָשַׁב הַ'מִּתְנַגֵּד' (הַ'לִּיטָאִי'):
אָנוּ, הַלִּיטָאִים, חֲזָקִים בְּלִמּוּד תּוֹרָה
וְאַף יוֹדְעִים הֵיטֵב מִשְׁנָה וּגְמָרָא,
אַךְ אוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ נֶפֶשׁ יְבֵשָׁה
וְאָנוּ מִתְנַגְּדִים לָרַבִּי בְּלִי בּוּשָׁה!
חָשַׁב הַ'לִּיטָאִי' שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא,
שֶׁמֹּשֶׁה לֹא עָלָה הַשָּׁמַיְמָה בִּסְעָרָה,
אָז קַל וָחֹמֶר הָרַבִּי מִנֶּמִירוֹב, הַלָּה,
בְּיוֹם קָדוֹשׁ לַמָּרוֹם לָבֶטַח לֹא עָלָה.
אִם כֵּן, הֵיכָן הָרַבִּי בִּזְמַן הַ'סְּלִיחוֹת',
לֹא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, גַּם לֹא בָּרְחוֹבוֹת?
הֶחְלִיט לְהִתְגַּנֵּב לְבֵיתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק,
תַּחַת מִטָּתוֹ יִשְׁכַּב וַחֲשָׁדוֹ יַצְדִּיק!
כָּךְ עָשָׂה וְלָמַד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה,
כָּל הַלַּיְלָה שָׁקַד, לִמּוּדוֹ לֹא יַרְפֶּה.

בְּאַחַת אַחַר חֲצוֹת, טֶרֶם בָּא הַשַּׁמָּשׁ
הִתְהַפֵּךְ הָרַב בַּמִּטָּה וַאֲנָחָה כָּבַשׁ.
שְׁנֵיהֶם שׁוֹכְבִים: הָרַבִּי עַל הַמִּטָּה
וְהַלִּיטָאִי מִתַּחַת לַמִּטָּה הַמַּרְטִיטָה.
הַשַּׁמָּשׁ קָרָא: "סְלִיחוֹת!" ..., כֻּלָּם הֵקִיצוּ,
הִדְלִיקוּ נֵרוֹת, וּלְחַדְרוֹ לֹא הֵצִיצוּ.
בְּנֵי הַבַּיִת, לְבֵית הַכְּנֶסֶת אָצוּ חִישׁ,
וְהַצַּדִּיק בְּמִטָּתוֹ, נֶאֱנָח וּמַחֲרִישׁ.
'הַמֵּצִיץ', אַל יְהִי קַל בְּעֵינֵיכֶם מַצָּבוֹ,
כִּי רָעַד בְּכָל הַגּוּף וְלֹא זָז מֵהַמַּחֲבוֹא...
בֵּינְתַיִם קָם הָרַבִּי מִן הַמִּטָּה וְהָלַךְ
לִרְחֹץ פָּנָיו, לַמַּגֶּבֶת יַד שָׁלַח...,
נִגַּשׁ אֶל אֲרוֹן הַבְּגָדִים הַיָּשָׁן
וְהוֹצִיא חֲבִילַת בְּגָדִים וְקַפְטָן,
מִכְנָסַיִם לְבָנִים עֲשׂוּיִים מִבַּד פָּשׁוּט,
מִכְנְסֵי אִכָּר וּמַגָּפַיִם בְּלִי קִשּׁוּט,
כּוֹבַע מִפַּרְוָה גָּבוֹהַּ וַחֲגוֹרָה
עִם מַסְמְרִים שֶׁל נְחֹשֶׁת..., מַמָּשׁ נוֹרָא!
וְ'הַמֵּצִיץ' לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו
וְחָשַׁב, אוּלַי חוֹלֵם הוּא, וְהֵלִיט פָּנָיו...
וּבֵינְתַיִם הָרַבִּי אֶת הַבְּגָדִים לָבַשׁ
בִּגְדֵי אִכָּר-גּוֹי, מֵאִישׁ לֹא חָשַׁשׁ,
וְיָצָא מֵחַדְרוֹ, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא,
נָטַל הוּא גַּרְזֶן מִפִּנַּת הַמְבַשֶּׁלֶת(!)
תָּחַב אֶת יָדִית הַגַּרְזֶן לַחֲגוֹרָה
וְיָצָא מִבְּלִי לִסְגֹּר אֶת דֶּלֶת הַדִּירָה...

הוֹלֵךְ לוֹ הָרַבִּי וְהַלִּיטָאִי הַסַּקְרָן
כְּצֵל אַחֲרָיו, לְגַלּוֹת מַה הָעִנְיָן...
הָרַב בַּיּוֹם צַדִּיק - וּבַלַּיְלָה גַּזְלָן
וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ - רַחֲמָנָא לִצְּלַן?
בַּלָּאט הוֹלֵךְ הָרַבִּי בְּצַד הָרְחוֹב
וְהַלִּיטָאִי אַחֲרָיו, מִתְבּוֹנֵן בּוֹ טוֹב.
מִבַּיִת אֶחָד נִשְׁמַעַת אֲנָחָה,
מִבַּיִת שֵׁנִי, נִגּוּן שֶׁל 'סְלִיחָה'...
וְהָרַבִּי מִתְקַדֵּם וְהַלִּיטָאִי אַחֲרָיו,
לִבּוֹ הוֹלֵם בְּעֹז, כְּמוֹ חַיָּל בַּקְּרָב.

וְהִנֵּה כְּבוֹד הָרַבִּי עָזַב אֶת הָעִיר
וְנִכְנַס אֶל הַיַּעַר בְּשַׁעַל זָהִיר.
אַחֲרֵי מִסְפַּר צְעָדִים עָצַר לְיַד עֵץ,
הוֹצִיא אֶת הַגַּרְזֶן וְאֶת גִּזְעוֹ רוֹצֵץ.
וְהַלִּיטָאִי צוֹפֶה כֵּיצַד הָרַבִּי חוֹטֵב,
מְבַקֵּעַ אֶת הַגֶּזַע לָאֹרֶךְ הֵיטֵב...
מוֹצִיא אֶת הַחֶבֶל מִכִּיס מְעִילוֹ,
כּוֹרֵךְ בַּחֲבִילָה אֶת חֲתִיכוֹת הָעֵץ שֶׁלּוֹ,
מַחֲזִיר אֶת יָדִית הַגַּרְזֶן לַחֲגוֹרָה
מַעֲמִיס אֶת הָעֵצִים וְצוֹעֵד לָעֲיָרָה.

כְּבֵדָה הַחֲבִילָה, וְגוּף הָרַב שָׁחוֹחַ
אַךְ מַמְשִׁיךְ הוּא לָלֶכֶת מִבְּלִי לִשְׁכֹּחַ
אֶת הַמְּשִׂימָה בְּיוֹם זֶה, יוֹם הַדִּין
וְהַלִּיטָאִי בְּעִקְּבוֹתָיו וְאֵינוֹ מֵבִין...,
אוּלַי יָצָא הַצַּדִּיק מִדַּעְתּוֹ, הִשְׁתַּגֵּעַ,
אֵיךְ נוֹשֵׂא גּוּפוֹ מַשָּׂא מִבְּלִי לְהִתְיַגֵּעַ?

נִכְנַס הָרַבִּי לִרְחוֹב צַר וְקָטֹן,
נִגַּשׁ לְבַיִת דַּל וְנָקַשׁ עַל חַלּוֹן...
- "מִי שָׁם?" נִשְׁמַע קוֹל חָלוּשׁ שֶׁל אִשָּׁה
- "יָא (אני), וַסִּיל", עָנָה לַקְּשִׁישָׁה
- "וּמַה חֶפְצְךָ, וַסִּיל, עַכְשָׁיו כֹּה מֻקְדָּם?
- "לִמְכֹּר עֵצִים בְּזוֹל, שֶׁיִּהְיֶה בַּיִת חַם".
- "אֵין כֶּסֶף לְאַלְמָנָה עֲנִיָּה שֶׁכָּמוֹנִי!"
- "תְּשַׁלְּמִי פַּעַם אַחֶרֶת, אֵינֶנִּי אַלְמוֹנִי".
- "אֵין תִּקְוָה שֶׁאֲשַׁלֵּם לְךָ אֵי פַּעַם" -
נֶאֶנְחָה הָאַלְמָנָה, "וַסִּיל, אֵין טַעַם..."
וְהַצַּדִּיק הִנִּיחַ עַל הָרִצְפָּה אֶת הַחֲבִילָה.
- "מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי?", הָאַלְמָנָה יִלְּלָה...
- "אַתְּ אִשָּׁה קְטַנָּה, חוֹלָה וּבָךְ אֶבְטַח
וּמַאֲמִין שֶׁיּוֹם אֶחָד הַכֶּסֶף יִהְיֶה לָךְ;
בָּאֵל שֶׁלָּךְ, לֹא תַּאֲמִינִי, הָרַחֲמָן הַגָּדוֹל,
שֶׁיִּתֵּן לָךְ אֶת הַכֶּסֶף וּתְשַׁלְּמִי עַל הַכֹּל?!"
וְלוֹחֶשֶׁת הָאִשָּׁה כֻּלָּהּ כְּאֵב, בְּלִי מָזוֹר:
"בְּנִי עוֹבֵד בַּלֵּיל, וּמָתַי הוּא יַחֲזֹר?
וּמִי יַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, אֳמֹר לִי, אֲדוֹנִי?"
- "מַה הַבְּעָיָה, אֶעֱשֶׂה זֹאֶת אֲנִי".
הַצַּדִּיק הִסִּיק אֶת תַּנּוּרהּ הַקַּר,
וּבְעוֹדוֹ מַכְנִיס עֵצִים, בַּלָּאט הוּא שָׁר
בְּקוֹל נָמוּךְ, פִּיּוּט רִאשׁוֹן שֶׁל 'סְלִיחוֹת',
הִדְלִיק עֵצִים וְשָׁר פִּיּוּט שֵׁנִי בַּאֲנָחוֹת,
וּמִשֶּׁכִּלָּה עֲבוֹדָתוֹ וְסָגַר אֶת פִּי הַתַּנּוּר
פִּיּוּט שְׁלִישִׁי זִמֵּר - כְּפִי שֶׁהָיָה אָמוּר.

בּוֹשׁ הַלִּיטָאִי בְּעַצְמוֹ וְהָפַךְ חָסִיד
שֶׁל הָרַבִּי מִנֶּמִירוֹב וְאַף פַּעַם לֹא הִפְסִיד,
פְּגִישׁוֹת עִם הַצַּדִּיק פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה,
וְאוֹתוֹ אָהַב מְאֹד, וְדַעְתּוֹ עָלָיו שִׁנָּה.

וּכְשֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים שֶׁהָרַבִּי, בְּלֹא מַחְסוֹם,
עוֹלֶה בִּימֵי 'סְלִיחוֹת' כָּךְ יָשָׁר לַמָּרוֹם,
לֹא צָחַק עוֹד הַלִּיטָאִי מִין צְחוֹק שֶׁכָּזֶה
וּלְכֻלָּם אָמַר: "אִם לֹא לְמַעְלָה מִזֶּה..."

בזמנים אלה של "ימים נוראים" ושל חשבון נפש, מסתכל כל אחד ואחד מאיתנו עמוק לתוך נפשו, בודק את מעשיו לאורך כל השנה, מבקש סליחה ומחילה... וכל זאת כדי לטהר עצמו, להכות על חטא ולהתפלל בכוונה רבה לפני התייצבותו בפני בית-דין של מעלה.

כולנו ב'פרוזדור' מתקינים עצמנו ל'טרקלין', כולל הצדיקים שבינינו; שכן כולנו שווים בעיני הקב"ה; אך יש אנשים, שמעלתם גבוהה יותר מזו של אדם מן היישוב, משום שקיבלו על עצמם עול תורה ומצוות בכל נפשם ובכל מאודם, מתוך צניעות ולעתים אף מתוך התנזרות מתענוגות החיים.

חכמים לימדונו כי המעשים הם המקרבים את האדם אל הקב"ה ולא התפילות והדיבורים ללא כל כוונה שבלב. מתוך סיפורי חז”ל אנו רואים איך עולים ומבצבצים יחסי אנוש ומעשי חסד של הצדיקים המורמים מעַם, וזאת בפשטות נפלאה, במסירות ובצנעה וללא כל רהב.

בסיפורו של י"ל פרץ, "אם לא למעלה מזה", לימד אותנו הסופר דרך-ארץ ויחס של כבוד לזולת באמצעות הדוגמה האישית.

ליטאי אחד, ה"מתנגד" לרבי מנמירוב, הגיע לנמירוב מן העיר הגדולה וילנה, המכונה בפי יושביה "ירושלים של ליטא". הוא שמע על גדולתו של הרבי (שהיה מניח את דלת ביתו פתוחה, ושום גנָּב לא היה מהין לגעת בידית הדלת, מפחד שמא תיבש ידו!) ועל מעשֵׂי הרבי הצדיק בימי ה"סליחות". הצדיק היה נוהג להיעלם בימים הנוראים והקדושים ומותיר את קהילת צאן מרעיתו ללא רועה.

תמהּ הליטאי לשֵמע המעשה, צחק על הרבי וחשב בלבו: "הרי אנו, הליטאים, ידועים לכול כחזקים בלימודי תורה, משנה וגמרא. ואם כי יש לנו נפש יבשה, אין אנו מאמינים בצדיקים. זו הסיבה שאנו "מתנגדים" לרבי. אם כתוב בגמרא על משה רבנו הנערץ, עליו השלום, שלא עלה השמימה בסערה כמו אליהו הנביא; קל וחומר הצדיק מנמירוב שלא עלה. ובכלל, איך זה שרבי העומד בראש קהילה, עוזב את צאן מרעִיתו דווקא בימים הנוראים? אצלנו, בווילנה, לעולם לא ייעשה דבר שכזה".

גמלה החלטה בלבו של הליטאי, שיעקוב אחרי הרבי מנמירוב ויראה מה הוא עושה ולאן הוא נעלם בימי ה"סליחות". התגנב הלה חרש לביתו של הצדיק ושכב מתחת למיטתו כל הלילה כדי לעמוד מקרוב על מעשיו.

נאמר בתלמוד, ש"כל הפוסל - במומו פוסל" (קידושין, ע ע"א), ו"כל החושד בכשרים - לוקה בגופו" (שבת, צז ע"א); אם כן, קל וחומר לגבי רבי צדיק שכזה...

למען הסֵר נקיפות מצפון מלבו ושחס וחלילה לֹא ישקע בשינה, למד הליטאי כל הלילה תורה שבעל-פה, אך לא סרה ממנו היראה מפני הצדיק, וכל גופו רעד מתחת למיטת הרבי. הוא שמע אותו מתגלגל במיטתו ונאנח אנחה עמוקה. הצדיק נאנח לא רק על מצוקתו הוא אלא על מצוקותיהם של כלל ישראל. והנה עלה עמוד השחר, ושַׁמָּשׁ בית הכנסת מעיר את כל בני הבית ל"סליחות". כולם עוזבים את הבית ונחפזים אל בית התפילה - והצדיק עדיין ישֵן במיטתו.

די לחכימא ברמיזא

הואיל והליטאי היה "חסיד פשוט", לא הבין את הרמז ולא תמהּ על כך, שהנה באים להעיר את כל בני הבית ל"סליחות", ואילו הם כמו מתעלמים מכבוד הרבי; קמים ממיטותיהם, עושים את מה שעושים, ואחר כך נחפזים לבית הכנסת לאמירת ה"סליחות". אין איש מהם ניגש אל הרבי ואומר לו: "קום, אבי, הגיעה השעה ל'סליחות'". האם לא מוזר הדבר שהרבי לא קם עם בני המשפחה ונחפז לבית הכנסת להתפלל עם חסידיו?

נראה כי בני הבית ידעו שלרבי יש דרכים משלו להגיע אל הקב"ה, להתפלל ולעשות מעשים כדי להגן על עַם ישראל ולשאת תחינה לפני בורא עולם, שיבטל את כל הפְּרעות שנכונו להם. ואם כך הדבר, שׂוּמה עליהם להניחו לנפשו, שינהג כרצונו וכחפץ לבו ולא נהגו לחקור במופלא מהם. את זאת לא הבין הליטאי ובחִיל וברעדה עקב אחרי מעשיו של הרבי ולא היה סוף לתמיהתו.

"ללא כל ספק הרבי השתגע!", חשב הליטאי בינו לבינו, כשראה את הרבי מנמירוב לבוש בבגדים משונים. "אפילו אמו הורתו לא הייתה מכירה אותו", גיחך ושׂם פעמיו... לאן? לא ידע האיש ואף לא יכול היה לנחֵש.

חשד בכּשרים

חוסר האמונה של הליטאי ברבי היה כה גדול, עד שחשד בכּשרים. וכי מה לו לרבי שיתלבש בבגדי איכר ויצֵא כך מביתו? מה יש לו לעשות מחוץ לבית בשעה כה מוקדמת של הבוקר, אם הוא לא הולך לבית הכנסת לאמירת ה"סליחות"? לרגע לא עלתה על דעתו סיבה טובה כלשהי למעשיו התמוהים של הרבי, והוא המשיך לעקוב אחריו ביתר סקרנות.

הרבי ו"צִלו" עברו לאורך כל בתי העיירה. מבית אחד נשמעה אנחה של איש חולה, מבית שני נשמעו קולות חרישיים של אומרי "סליחות"... כך חצו את העיירה, יצאו ממנה והלכו אל עבר היער.

"אולי הוא צדיק ביום וליסטים בלילה?", חשב הליטאי בחרדה, ולֹא הסיר את עיניו מן הצדיק שחטב עצים במיומנות אין קץ. אה, עוד יהיה לו מה לספר לרֵעיו בבית הכנסת ובבית המדרש בווילנה; חכך את ידיו בהנאה גלויה במקום מחבואו.

דברים שרואים מפה - לא רואים משם

הלך הרבי לאטו עד הגיעוֹ לסמטה צרה, האֵט צעדיו והגיע לבית קטן ודל. בזהירות הוריד את חבילת העצים מעל גבו, הניחה לרגליו ונקש על חלון הבית. הליטאי כרה את אוזניו והאזין לשיחה שביניהם...

לאט לאט הבין הליטאי במה דברים אמורים ושלא בִּכְדִי לבש הרבי את הלבוש המוזר הזה. עתה הבין את גודל המצווה, אשר עשה האיש הנעלה הזה, שקיים הלכה למעשה את "... ואהבת לרעך כמוך..." (ויקרא יט, יח). הרבי לא רצה להסגיר עצמו, כדי לא להביך את האישה החולה וקיים מצוות "ביקור חולים" דווקא בשעה מוקדמת זו, כיוון שידע שבנהּ לא נמצא בבית באותה עת. הוא חשש שמא יכירוֹ הלה ויתבייש, שכבוד הרב בא בתחפושת ומסייע לאִמו בעבודות פשוטות כחטיבת עצים והסקתם. את המצוות הללו עשה הצדיק כ"ווסיל" הגוי ולא חשף את זהותו.

לדעת חז"ל, כל המבקר חולים נוטל אחד משישים מחוליו של אותו המרותק למיטתו. הצדיק התחזק גם בקיום מצוות של צדקה וחסד, ביקור חולים וגמילות חסדים. מצוות אלו הן חלק מתהליך התשובה שבחודשֵי הרחמים והסליחות, החודשים שאנו שרויים בהם כעת - חודשי אלול ותשרי. הדבר מתמצה באמירה הנודעת מתוך מחזורי אשכנז: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה", ואפילו "לא יועיל הון ביום עֶבְרָה, וצדקה תציל ממוות". (משלי יא, ד).

ללא כל ספק חשה האישה מבוכה, כשאיש זר מסיק את התנור בביתה ואין כסף בידה לשלם לו עבור העצים ועבור טרחתו. היא שמחה שהתנור חם ולא שמה לבה לפיוטים הראשון, השני והשלישי של ה"סליחות" שיצאו בניגון מפיו של ה"גוי" תוך כדי עבודתו; בוודאי חשבה שזה אליהו הנביא שבא אליה בדמות אותו "וסיל" גוי, כי הוכיח אותה בעדינות, כיצד זה היא אינה מאמינה באֵל הרחמן שיושיעהּ ויהיה לה לעזר בעתיד הקרוב, אך הליטאי ראה ושמע ה כ ו ל!

ראינו בסיפורו של י"ל פרץ שלושה מעגלים: המעגל הראשון הצדיק עצמו, המעגל השני האישה וה"מתנגד", שהתחממו מחוֹם נפשו של הצדיק ומחוֹם התנור, והמעגל השלישי, יתר בני הקהילה החסידית, שעבורם עולה הרבי לשמים בכל חודש אלול. ואילו ה"מתנגד" שהפך לחסיד, העריץ את הרבי מנמירוב ללא גבול. בדרך הדוגמה האישית למד, שמעשים גדולים מדיבורים, ושצדיק במעלה כזאת, אשר עלה בידו להציל נפש אחת ביום הדין, יזכה במעשיו ובצניעותו להציל את כלל עַם ישראל!

החסיד "הטרי" בוודאי הפיץ את הסיפור שחווה ואמר, שהרבי לא רק עולה לשמים בכל שנה בתקופת ה"ימים הנוראים", אלא עולה כמה שלבים מעבר לזה... נראה שגם הסופר י"ל פרץ שמע את הסיפור המופלא אודות הצדיק, וכתב לנו אותו בגרסה המיוחדת שלו, כדי שאף אנו נלמד ונזכה לעשות מצוות שבין אדם לחברו, כמו ביקור חולים, מתן צדקה וגמילות חסדים.

לסיכום, אפנה אתכם לדברי הרמב"ם, בחיבורו הגדול "משנה-תורה", בהלכות תשובה, פרק שלישי, הלכה ד: "... עשָׂה מצווה אחת - הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה. זה הוא שנאמר: '... וצדיק - יסוד עולם' (משלי י, כה) - זה שצידק עצמו, הכריע את כל העולם כולו והצילו. ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יותר מכל ימות השנה".

שנה טובה ומבורכת וגמר חתימה טובה!

ניקוד ועריכה: ד"ר אורי מלמד
תאריך:  25/09/2012   |   עודכן:  25/09/2012
שמחה סיאני
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
שלום היקר,
25/09/2012  |  יוסי אחימאיר  |   מאמרים
כסף זה ש"נתקע" במכונות האוטומטיות מצטבר לסכומים לא מבוטלים (חישבו כמה פעמים נתקע לכם כסף במכונות אלה והכפילו באלפי המכונות הפזורות ברחבי הארץ) הוא אינו שייך, לפחות מבחינה מוסרית ואולי גם מבחינה חוקית, לחברות אלה אלא לציבור ששלשל את הכסף למכונה ולא קיבל מוצר שלא באשמתו.
25/09/2012  |  אלי אלון  |   מאמרים
"וואו, את לא מתארת לעצמך איזה מתנה קיבלתי לחג", סיפר חברי, "שנים ערגתי למתנה הזאת, סוף סוף בערב ראש השנה הזה, קיבלתי אותה". "מה עוד אתה יכול כבר לקבל", הסתקרנתי, "שעון קרטיה עם התמונה של רני רהב, במקום הקוקיה שאבא שלי קיבל מהמפעל"? "חשבי בגדול, אל תבלמי, סעי". בטח מכונית, אבל איזה? החבר המצליח שלי כבר משודרג. "פורשה?" שאלתי, יודעת שלמעט אדם אחד בחברה שלו, אף אחד לא נוסע במכונית ספורט. "תזרמי... אבל אם את כבר יושבת במכונית המהירה הזאת, קחי צפונה, ליערות הכרמל. זהו הגעת! עכשיו סעי עוד קילומטר וחצי מזרחה, ואת שם", התעקש חברי, טייס בעברו, לכוון אותי. עם האוריונטציה המעולה שלו, תמיד תפקד כ-GPS מהלך, אבל הפעם, לא היה לי פאקינג מושג מדוע אני נוסעת בכלל, כשאני לידו כאן. "הגלגלים של הפורשה קצת ירטבו, אבל את תגיעי בסוף...לנחל!".
25/09/2012  |  נורית מץ  |   מאמרים
אהוד אולמרט זוכה בשתי פרשיות והורשע במרמה ובהפרת אמונים בשלישית. אתמול (24.9.12) גזר בית המשפט את דינו ותוך שקלול הנסיבות והטעמים לקולא ולחומרה, גזר על אולמרט עונש קל יחסית. יחסית, גם לדברי בית המשפט.
25/09/2012  |  שי ברק  |   מאמרים
"בערב יום הכיפורים, לפני שגזר דיני ייחרץ לשבט או לחסד, אני פונה אליך בתחינה שתסלח לי על שחשדתי באדם כמוך שהינו צח מכל רבב ונקי מכל חטא, והטלתי בך דופי על-ידי כך שהאשמתי אותך בכתב ובעל-פה שהתעשרת במהלך שירותך הציבורי והפכת למיליונר כבד.
25/09/2012  |  אריה אבנרי  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   חגים ומועדים  /  מי ומי  
הגרנד קניון יקיים מבצע התרמת דם בסוכות  /  שלי סנדרמן
אלפי בני אדם נזקקים לטיפול ביום כיפור  /  יפעת גדות
חצרות היוצרים ה-11 - בנימינה-גבעת עדה  /  חגית טאובמן
לעזאזל השעיר הזה  /  עו"ד אלישי בן-יצחק
"כל נדרי" בקולות שונים  /  ציפורה בראבי
סגולות הרימון  /  ד"ר ראול רודריגז
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il