ישראל מאוימת ואמריקה מתמהמהת

פרופ' עוזי ארד, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של ישראל, היה השבוע דאוג. ערב יציאת ראש הממשלה נתניהו לניו-יורק, לעצרת הכללית של האו"ם, היה ארד מוטרד מהמגמה השלילית של העמדה האמריקנית בשאלת הצבת הקווים האדומים לאירן.

תחושת הדחיפות הישראלית מושתתת על מסד הנתונים בדוחות הטריים מאוד של סוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית, כמו גם על הפרשנויות הנלוות לה, למשל בדוחות של המכון למדע ולביטחון בינלאומי (ISIS) והמכון ליוזמה אמריקנית למחקרי מדיניות ציבורית (AEI), הנעים על המנעד שבין התרחיש הסביר ביותר לבין החמור ביותר.

בשורה התחתונה, המשותף לדוחות אלה הוא ההצגה הברורה של העלייה המתמשכת בחודשים האחרונים במספרן של הצנטריפוגות המותקנות במתקני הגרעין באירן. בחודשים האחרונים נצפה זינוק תלול במספרן, והגם שמאז דוח סבא"א הקודם לא הייתה עלייה במספר הצנטריפוגות המעשירות בפועל, ההעשרה עצמה נמשכת, האורניום המועשר מצטבר והפוטנציאל להגברת את הקצב רק עולה.

אם כך, כל המכשולים הידועים שהוצבו עד כה בדרכה של תוכנית הגרעין האירנית, החל מווירוס הסטוקסנט וכלה בחיסול המדענים האירנים, מיצו ככל הנראה את האפקט המעכב שלהם.

העלייה הדרמטית בכמות המצטברת של אורניום מועשר לדרגה של עשרים אחוזים בחודשים האחרונים נכנסת כעת לתחום הדמדומים, מפני שהדרך מאורניום מועשר לרמה של עשרים אחוזים לאורניום מועשר לרמה צבאית של תשעים אחוזים קצרה ביותר. האירנים עלולים לצבור בחודשים הקרובים מספיק אורניום מועשר ברמה של עשרים אחוזים, שאותו יוכלו בתוך זמן קצר יחסית להמיר לאורניום מועשר לרמה צבאית בכמות המינימלית הדרושה לייצור פצצת אטום אחת.

בנקודת הזמן הזו, הפער בין ישראל לארה"ב אינו בעובדות אלא בפרשנות לטווח הביטחון על ציר הזמן. בעוד שבירושלים חשים שהזמן אוזל במהירות, בוושינגטון התחושה היא שיש עוד זמן ושארה"ב אינה כפופה ל"שעון החסינות" שטבע שר הביטחון ברק, גם אם בשני המקרים כבר לא מדברים על שנים אלא על חודשים.

שוחחתי על כך עם היועץ לשעבר לביטחון לאומי של רה"מ, עוזי ארד. לדעתו, מעל לכול נדרשת כעת בהירות. לכן בשבועות האחרונים ביקש ראש הממשלה לצקת ממשות לשאלת הקווים האדומים שיש להציב לאירן.

בהחלטה שעברה ברוב מוחץ בסנאט האמריקני נאמר כי ארצות-הברית נחושה למנוע מאירן פיתוח נשק גרעיני. כלומר, אפילו פצצה אחת או מתקן אחד. "אך עדיין השאלה עומדת בעינה - מה נקרא לפתח", אומר ארד.

ארד חושב שכעת האמריקנים צריכים להבהיר באיזה שלב בדיוק בדעתם לעצור, גם בכוח, את האירנים. "בשנים האחרונות", אומר ארד, "האירנים חצו הרבה נקודות שבעבר נהגנו לקרוא להן נקודות אל-חזור. נכון להיום יש להם רוב הציוד והידע הדרוש. בכל חודש שעובר הם צוברים 14 קילו נוספים של אורניום מועשר ברמה של עשרים אחוזים, ובטהרן הולכים וקרבים למצב שבו המכשול המשמעותי היחיד שיעמוד בינם לבין השגת יכולת גרעינית, הוא צבירה של מספיק אורניום מועשר. על זה הם עובדים כל הזמן. אתרי ההעשרה מייצרים וצוברים כל הזמן אורניום מועשר". וארד מדגיש "השאלה היא מתי האמריקנים יגידו לאירנים זהו זה, enough is enough - ומדוע לא יבהירו זאת, בשקט, לאירנים עצמם?"

לשיטתו של ארד, כדי שזה יקרה על ארצות-הברית למתוח כעת קו בחול. להצהיר על קווים אדומים. "בראש ובראשונה, כדי שהאירנים ידעו שאם הם חוצים את הקו - הם מסתכנים מאוד. אבל מאוד. כי האמריקנים יפעלו באופן צבאי בטרם יהיה מאוחר".

ומהו קו אדום? "למשל, כל העשרה מעבר לעשרים אחוזים וכל הגדלה של כמות החומר המועשר לרמה זו. צריך לומר לאירנים, יש לכם די והותר אורניום לצרכים אזרחיים. כל כמות נוספת מיועדת לנשק גרעיני - ואת זה לא נאפשר.

"פרט לאירנים, הגורם השני שכדאי מאוד שידע מהם הקווים האדומים של האמריקנים הוא אנחנו, מדינת ישראל. וגם כאן, לא בהכרח מדובר בפומבי אלא בשיחות שקטות, כדי שנדע שארצות-הברית לא תעמוד מנגד.

"הגורם השלישי שצריך לדעת מהם הקווים האדומים של הממשל האמריקני, ופה דווקא כן מדובר בעניין פומבי, הוא כמובן הציבור האמריקני שאצלו צריך להכשיר את הקרקע ולהסביר לו את הלגיטימיות במונחים של אינטרס לאומי-ביטחוני אמריקני, את מחויבותה של ארצות-הברית ליציבות הבינלאומית ואת מהות הצעדים שעשויים להידרש.

"אולם השימוש החיוני בקווים האדומים", שב ומדגיש ארד, "הוא בראש ובראשונה מול האירנים. שידעו - כאן יש קיר, ומעבר לו אתם מסתכנים מאוד".