הנשיא של אמריקה אומר לציבור שיש רעשי רקע באוויר אבל הוא למד להתעלם מהם, או בשפתו המקסימה: לסנן אותם. כי אנחנו היהודים הפכנו לאומה מרעישה. להגיד לנו את זה בדיוק עכשיו כשאנו נכנסים לבתי הכנסת עם השופרות, התחינות, הסליחות והתפילות הבכייניות, עם הפתקים המרשרשים ברחבת הכותל... ובכן, אומר הנשיא האמריקני, קצת פרופורציות, בן-אדם. מה אתם, מנסים להעיר מתים?
חשבתם פעם שאימפראטורים יושבים בחדרי חדרים עם מסננות על האוזניים? לא, הם לא עושים את זה ככה. המסננים והמסננות מאוחסנים במחסנים אבל ברגע שהיהודים מתחילים להרים קול נהי ולהפריע את מנוחת השכנים - מרכיבים על חלונות הבית הלבן את הדגלים המסננים הלבנים האלה. כי ליהודים יש קול חודר לבבות כמו פצצות זרנוק ומטענים חלולים לגמרי.
לא רק את רעשי הקולות שלנו צריך לסנן אלא גם את ההיגיון הדבילי שיש בדברים הנזעקים. אתם מבינים, הולכים שתדלנים יהודים לבית הלבן וממש מחרחרים בתוכו מלחמה באומה הפרסית. זה, אגב, מנוגד גם לדפי-זהב של האו"ם.
רק לפני כמה שנים הגיעו יהודים ספורים לבית הלבן כדי לזעוק חמס על הרצח הנורא של יהודים במחנות השמדה שהקימו הנאצים ברחבי אירופה. יהודים נשחטו באלפיהם מדי יום ואותם ספורים, בתוכם הסופר בן הכט, הפצירו ביושבי הבית הלבן להפציץ את המחנות ואת דרכי הגישה אליהם כדי להפסיק את הטבח התעשייתי, השיטתי.
אותה שעה לא נזקק נשיא הבית הלבן למסננת של רעשי רקע. יהודים טובים ומנומסים בחליפות ושמלות קוקטייל, מצידה השני של הקשת שבאה לעולם בעקבות המבול, התגייסו כדי לסתום את פיות הצעקנים והשתיקו את הצעקות המרות והחמסניות. הם תבעו לא להביך את הבית הלבן בשעה הרה שכזו. וכך המשיכו אומות עולם מערביות ודמוקרטיות לשמן את שרשראות הטנקים ואת מנועי המטוסים הנפלאים שלהן - שעסקו בהפצצות ריכוזי אוכלוסין גרמניים - בדם יהודי רווי שתיקה. כמה התקדמנו מאז. היום מסננים אך ורק קווים אדומים.
הנשיא רוזוולט, למשל, לא היה ממש אנטישמי כשפסק לא להוריד לחוף מבטחיו פליטים יהודיים שעל סיפון האוניה סנט-לואיס. באותם ימים נאורים השדולה היהודית פסקה שאפשר ומותר לשנוא יהודים גם בלי להיות ממש אנטישמי. את הדברים האלה סיננו היטב בבית הלבן של רוזוולט. הנשיא רוזוולט, למשל, לא היה דווקא דמוקרטי כשהחליט לדחות את שוועתם של נידוני סנט-לואיס ושלח אותם אל מותם. הוא היה אמריקני. הנה, עכשיו כולם יתנפלו עלי, בצדק, על שאני מתערב במערכת בחירות לא לנו. אבל התשובה שלי היא אחת ויחידה: אני מצביע בשביל יהודים ולא נגד אף אחד אחר.
משיח אנשים לא באמת מאמינים במשיח. בתנ"ך מציינים הכתובים והנביאים את מוצאו ובואו. בסידורי התפילה שלנו הוא מופיע לפני יותר מאלפיים וחמש מאות שנה, שלוש פעמים ביום, אבל אנחנו קצרי או קטני אמונה. חוששים, מפחדים. מה יגידו בעולם? אז מה הוא בעצם בשבילנו – פנטום האופרה?
כבר היו לנו משיחי שקר – אבל זה רק אומר שאותם אנשים עשו שקר בנפשם ורימו אותנו כל הדרך אל הבנק או אל הממשלה הטורקית. בדיוק כמו אלה שהפעילו את הצלבנות הקדושה לשם רצח ואונס יהודים מלפנים ומאחור, כמו אלה שהרקידו את הגיליוטינה בלב ליבו של הליברליזם, כמו אלה שהנהיגו את הבולשביזם והנאציזם לשם רצח עמים, כמו אלה שהנהיגו את העולם הנאור במלחמת האופיום הנפלאה. איזה כיף זה היה!
בתענוגות האלה לקחו חלק גם כנסיות דתיות מסוגים שונים, בעיקר סוג אוהבי האדם ומגישי הלחי. בתוך כל השקר הנפשע הזה - הרעיון המשיחי הוא אמת והוא מלבלב בחדרי חדרים. אם מוכנים לצטט את הנביא על קיר ליבו של בנין האו"ם בדיוק בנושא הזה - למה לא מקשיבים גם לפעימות ליבו כשהוא מדבר על משיח צדקנו באהבה? המשיח הזה הוא יהודי – אבל מיועד לכל העולם. רבים סבורים שהוא ממוצא ספרדי, או לפחות תימני, כי איפה ראיתם לאחרונה אשכנזי רוכב על חמור?
המשיח יהיה אוניברסלי. זו מלה שהליברלים אוהבים להגות. בעצם הם יותר נגד לאומיות מאשר בעד אוניברסליות. ובעיקר הם נגד לאומיות יהודית. כן, הם אנטישמיים. בעניין הזה יש אחדות דעות המבשרת את פעמי המשיח.
גם המאה עשרים שלנו זכתה להופעת המשיח, המלך המנצח את כל הגויים ומכה אותם שוק על ירך בכל ארצותיהם. תאמינו או לא – הוא היה בינלאומי, ליברלי וגם לאומי. הוא קידם את זכויות היהודים להכרה ולמדינה (מה שכונה אז בצדק ציונות) בכל מקום שבו דרכה כף רגלו המנצחת. והוא הגיע גם ליפן ושם הריעו לו מאות אלפים. המלך המשיח בהא הידיעה המדע והידע האנושי. פרופסור אלברט איינשטיין ממשרד הפטנטים בציריך.
נלחם בו אויב שונא ומר נפש גם בתוך חוגי האקדמיה, הטהורים מכל שחיתות מוסרית, אבל לא משחיטות. המדע שלו נקרא פילוסופיה מופשטת חסרת רסן או "פיסיקה יהודית". בגרמניה של גטה, בטהובן וכל שאר השמנדריקים החרימו אותו. גם היטלר קפץ עליו, כבר בשנת 1921. איינשטיין המריץ את האנטישמיות. כבר באותם ימי זוהר מרגשים הוא פנה אל נשיאי מדינת ישראל הבוחלים בקווים אדומים באמריקה הטובה והברוכה ליהודיה המתבוללים ואמר להם: "זוהי חולשה יהודית להשקיע כל הזמן מאמצים נלהבים בשמירה על מצב הרוח של הגויים...".
העולם הכיר בגדולתו הכבירה וכיבד אותו
כבוד מלכים בכל אתר ואתר למרות שהיה בין אלה – אולי הסמכותי ביותר – שביטל את מושג האתר. אבל מדעני טבע האדם נלחמו בו. את שלושת או ארבעת חיצי המלחמה שלו שלח לחלל כבר בשנת 1905, בעודו בן עשרים ושש, אבל את פרס נובל קיבל בשנת 1920. זכה נובל, זכה הפרס. נסו לתאר כיצד המוסד הזה היה מזדנב אחרינו ואחרי יורשיו, לולא העניקו לו את הפרס שכל-כך היה מיוחל לאומה השבדית... איינשטיין היה מאותם יחידי סגולה שהעניקו גם למוסד פרס נובל את החשיבות שלו. קו ישר שאינו מטיל צל מחבר בין איינשטיין לבין ניוטון. ובתווך היהודים והציונות שהוא יצא לקוממם.
איינשטיין בעט במתבוללים בגרמניה ובכל אירופה, שעוד מעט קט תהיה ארורה לנצח, ובאותם שהתנחלו באמריקה החדשה, ביניהם כמה שופטים מכובדים בחליפות שרד.
איינשטיין הוא יהודי אחד שהציב מול העולם עשרת דברות חדשות של המדע. כמו משה רבינו לפניו קרן עור פניו והוא עלה לבדו על ההר. כמו משה הוא הניף את ידיו מעל לראשו, נלחם בעמלק ויכול לו. כמו משה – גם הוא היה בשמים ומשם ירד אלינו. מלאך ה'.
אם מישהו מכם מפקפק לרגע בבואו של משיח צדקנו ברגע הנכון – יתבונן נא בתמונת פניו הקורנים של האיש הענק הזה שבצעדיו רמס את חוקי העולם ויצק אותם מחדש בחותם אישיותו הכבירה. מאחוריו ניצב עולם מריע תרועת ניצחון ואהבה. כשמגיע משיח יורדת הכרה מלאה על העולם והאויבים נמלטים על נפשם.
אין לך ספק אין לך ספק שהם ציונים. אין לך ספק שהם רואים כמוך, עין בעין, את טובת הארץ ושגשוגו של העם היהודי. אין לך ספק שהסוציאליזם האנושי שלהם מיועד להמונים. אין לך ספק שהם נולדו להוביל, להנהיג את ההמונים האלה – וכך הם נוהגים.
אם הם יורים בתותחים על ספינת נשק שעלתה על סרטון גבע זה מפני ששלום העם ואחדותו הממלכתית נר עשן לרגליהם. אם הם חותמים על פטיציות הדורשות מממשלות זרות להחרים את מוסדות החינוך שבהם יש להם קתדרות, משרות וצבא סטודנטים – זה מפני שגם להם אין ספק. 50% מהם קורא להחרים את ישראל חרם כללי ו- 50% חרם כלכלי. 100% רוצים חרם, לך תדע...
אם הם מקימים ארגונים כמו בצלם ומצלמים, מחבקים את
אילן פפה, חומסקי והחמאס זה מפני שאהבת האדם באשר הוא אדם או חיה, תחושת הצדק, יחסיות האמת - רוחשים בחשבון הנפש והבנק שלהם. אז מה, הם משוגעים?
לא. זה משהו שונה לגמרי, הרבה יותר עמוק ורציני. זו שנאה. קחו למשל את אלוף מלחמת השחרור, סמל הצבר נושא דגל הנעורים ואביב חלדו בהתיישבות העובדת, מאותם בודדים שנשאו בתרמילי הצבא שלהם את מגש הכסף של האומה המתהווה. כן, דווקא הוא שייך לוויכוח הזה. בעקבות הוויכוח הציבורי שהתעורר ערב פירוקו של הפלמ"ח הוא דיווח על שיחתו עם דיפלומט ישראלי צעיר שהבהיר לו כי הינו משרת הציבור. היום הוא משרת את בן-גוריון ומחר אולי את גרינבוים. אמרתי לו, מספר הגיבור הלאומי, ואם בגין יהיה ראש הממשלה? האיש נרתע ואמר: אם יתפוס את השלטון – לא. אם ייבחר – אחרת. כאן ציין הגיבור את השקפתו, שאם בגין יהיה ראש ממשלה - לא אכנע לו בחיים. הגיבור הזה טבע אז בסיסמתו: הימין הוא סכנה לשלום המדינה והפלמ"ח נחוץ כדי למנוע מלחמת אזרחים...
כשעלה בגין לשלטון צעק חיים חפר, משורר הפלמ"ח שהלך לעולמו ללא קדיש, חטפו לנו את המדינה. חפר מספר על מפגש עם יצחק בן אהרון הישיש בערוב ימיו. הישיש הפגין כושר גופני מעולה וטיפס בקלילות במדרגות. מה דוחף אותך? שאל אותו חפר והזקן ענה, השנאה. כשיש לך שנאה בריאה – אין לך שום ספק.
