בכל הנוגע לתקציבי ראשי ממשלה לשעבר בישראל, מתברר כי למשרד האוצר ולוועדת הכספים של הכנסת, למרבה הפליאה, אין כל בעיה תקציבית. ההיפך הוא הנכון: ידם הופכת כה קלה וכה אוורירית על הדק המזומנים.
בתחילת השבוע הגיש משרד האוצר בקשה לוועדת הכספים של הכנסת, להגדיל את תקציב האבטחה של אהוד ברק בחצי מיליון ש"ח. זאת, אחרי שבאוגוסט האחרון כבר הוגדל תקציב האבטחה של ברק בסכום דומה. מפה לשם, לשכת אהוד ברק, אותה מממנים אזרחי המדינה מתשלומי המיסים, עולה לנו סכום נאה של יותר מ-3 (!) מיליון ש"ח בשנה וכפי שזה נראה, היד עוד נטויה.
לחברי הוועדה הוסבר גם הפעם, כי הגדלת תקציב האבטחה היא דרישה של השב"כ. כנראה שבוועדת הכספים לא מעוניינים להתווכח ולתהות על המוצג בפניהם בכסות "הביטחונית" המקודשת. מילת הכישוף: "אבטחה", על כל הטיותיה, עושה את שלה בכל פעם מחדש, ומשיגה את החסינות המבוקשת. הפיות נאלמים מלשאול את השאלות הנכונות, וחבל.
אהוד ברק הוא לא איש ציבור-לשעבר היחיד שנהנה משירותים על חשבון המדינה. אבל הוא כן בולט ברשימת הלשעברים שאינם ראויים למימון ציבורי אחרי שפרשו. כוחם עוד במותנם "לעשות לבתיהם". זהו, אגב, הביטוי החביב על הפוליטיקאים לומר בלשון נקיה: "עכשיו אני הולך לעשות קופה מזה שהייתי ראש ממשלה".
הגיע הזמן להעלות על סדר היום הציבורי את הסוגיה הנכבדה של עלויות ראשי הממשלה לשעבר. המחוקק, כאשר יזם בזמנו את החוק האמור, עשה כן כדי שראשי ממשלה (צנועים ואישי ציבור מובהקים של הימים ההם) לא ימצאו עצמם מושלכים לרחוב לעת זקנתם ובזיונם יהא בזיונה של המדינה עצמה.
אבל מאז זרמו מים רבים.
אהוד ברק, טייקון עסקים בינלאומי, מעופף ומייעץ ברחבי העולם, מתגורר במגדלי יוקרה, נופש ורוכש בבירות העולם, אינו עונה לפרופיל הזה. מדינת ישראל אינה צריכה לשלם לו את הלשכה העומדת לרשותו, וגם לא את תקציב האבטחה הרעבתני, חסר הגבולות.
מדינה שמתאכזרת בברוטליות לחלשיה - עניים, חולים, מובטלים, קשישים - אינה יכולה ואינה צריכה את השערוריה של מימון נושאי תפקידים אמידים שפרשו משירות המדינה לעסקים פרטיים.
במקום אחר היו קוראים לזה "פרוניזם". פה? סתם עוד צעד נוסף בהשחתת הנורמות הציבוריות.
