למרבה הצער, במציאות החיים הישראלית אנו חשים נוכחות חזקה מאוד של הפתק - "אנכי עפר ואפר". כואבת המציאות שמחלקים גדולים באוכלוסיה ניטלה הזכות לחוש את עוצם הביטוי "בשבילי נברא העולם".
מציאות החיים החברתית, בה אנו חיים, נוטלת מיותר מדי אנשים החיים בתוכנו את הזכות לחוש, ולו לעתים רחוקות, כי העולם נברא גם בשבילם. ניטלו מהם יכולות וכוחות לממש את הפוטנציאל שלהם, ניטלו מהם האפשרויות לממש חלומות של חיים.
למרבה הצער, הפתק "בשבילי נברא העולם" מקבל אצל חלק לא מבוטל החי בתוכנו ביטויי אדנות ובעלות, ביטויי עריצות ושליטה שממדיהם החברתיים והמוסריים מאוד פוגעניים.
מי שמוכן לכבות את התנורים במפעל "פיניציה" משאיר יותר מארבע מאות משפחות עם הפתק של "עפר ואפר".
מי שרואה כמובן מאליו את זכותו לעשות תספורת לשלושים אחוזים מהפנסיה של פועל קשה יום במחלקת ההפצה בעיתון
מעריב רואה עצמו, כי רק "בשבילו נברא העולם", ובאבחת רגע של חשבונאות מרושעת הוא יגזול ממנו כשלושים אחוזים מקרן הפיצויים שלו ומהפנסיה הדלה שלו.
אמירה בדבר האפשרות לזרוק כאלפיים עובדים עם פנסיה מקוצצת, חלקם אחרי שנות עבודה רבות, מעוגנת בתפיסה כי יש מי שהם בעלי הפתק "כי העולם נברא בשבילי", ומנגד ישנם בעלי הפתק שהם בחזקת "עפר ואפר".
בכורה להון האנושי ברוח חודש תשרי אתייחס לים המלח כאל אוצר טבע שהעניק היושב במרומים לכלל ישראל. יש מי שראו עצמם "כי בשבילם נברא העולם" והתעללו באוצר הטבע הנפלא הזה. פשטו אותו מכל מחלצותיו, מכל הודו והדרו, השאירו אותו שדוף ומצומק על סף התייבשות, כמעט בר מינן. ניצלו את משאביו והפכו אותו למכרה של רווחי ממון, הגורדים רקיעי שמים.
מצער, שהון אנושי, שזיעתו הפיחה חיים במפעלי ים המלח, זכה ליחס בוטה וגס מצד ההון, זכה ליחס של מי שבכיסו מצוי הפתק "אנכי עפר ואפר".
מה שהתרחש לפני זמן קצר במפעלי ים המלח, מה שקורה כיום במעריב וב"פיניציה" מוכיח, שההון על הסתעפויותיו רואה עצמו "כי בשבילו נברא העולם" וההון האנושי העמל הוא בחזקת "אנכי עפר ואפר".
מי יתן ושנת תשע"ג תעמוד בסימן של צדק חברתי של מתן בכורה להון האנושי ולא להון. כי בשנת תשע"ב היינו עדים להשתוללות חסרת מעצורים של "פרות הבשן... העושקות דלים ורוצצות אביונים" במפעל לזכוכית "פיניציה", בעיתון מעריב, במפעלי ים המלח ובעוד מאות רבות של מקומות עבודה, שפועלי הקבלן ומהגרי העבודה מאיישים אותם.