כל הכבוד לצה"ל כמעט שנה חלפה מאז שחרורו של
גלעד שליט מהשבי. והנה מתברר, שבניגוד למחיר הפיגועים הכבד ששילמה ישראל בשחרורם של מחבלים בעסקות ג'יבריל וטננבאום, למרות התחזיות הקודרות לגבי התגברות הטרור עִם שחרור אלף המחבלים בעסקת שליט, התחזיות לא התממשו.
ראוי לציין שהדבר אינו מעיד על החזרה בתשובה של המחבלים, אשר כפי שפורסם חלקם המשיכו בנסיונות הפיגוע ונכשלו. את ההצלחה למניעת פיגועים ללא ספק יש לזקוף לזכות צה"ל שיכולת ההתמודדות שלו עם הטרור השתכללה מאוד עם השנים. כך גם הוא מנע חטיפות חיילים נוספות על ידם. כל הכבוד!
ביזור האוכלוסיה לפי סקר שפורסם לאחרונה, כמחצית מהאוכלוסיה היהודית מתגוררת במרכז
הארץ. מעֵבר לשיקולים אידיאולוגיים וחלוציים של ייהוד הגליל והנגב, השאלה היא, האם לא הגיעה השעה, לנוכח מצוקת הדיור בארץ והאבטלה הגבוהה, למיזם איכלוס אזורים אלה? זה הזמן לפיתוח מרכזי הייטק, תעשיה וחקלאות בהם, שיספקו פתרונות תעסוקה כדי למשוך תושבים לשם, במחירי דירות מוזלים. העלאת רמת התושבים, תעלה גם את רמת החינוך באזור ואת תדמיתו.
יתר על כן, יישוב הנגב והגליל יביא לביזור האוכלוסיה בארץ, תוך מניעת צפיפות יתרה וזיהום אוויר במרכז הארץ. ובא לציון גואל.
עשן בלי אש? הפער בין החומרה המהותית, שבָּה התייחסו השופטים להאשמות של
אהוד אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות, לגבי הפרת אמונים וניגוד אינטרסים, לקוּלת העונש החף ממאסר, אומר דרשני.
יתרה מכך, ריבוי הזיכויים משלל הפרשיות חסר התקדים, שבהן הסתבך ראש הממשלה והשר לשעבר (להזכירכם הבית ברחוב כרמיה, בנק לאומי, ראשונטורס, פרשת טלנסקי ועוד), בהנחה שאין עשן בלי אש, נראה אף הוא תמוה.
האם העובדה שאולמרט הצטייד בסוללת שיא של תריסר (!) עורכי דין מהשורה הראשונה (בנוסף לנאשם שהוא עורך דין בהשכלתו), היא שחילצה אותו מהסבך הבלתי אפשרי? זוכרים את הבדיחה על הרוצח, שלשאלת פרקליטו על טיב ייצוגו של מרשו בבית המשפט, השיב הפושע, שעורך הדין היה כל כך מוצלח, עד שהוא שיכנע אפילו אותו שהוא לא הרוצח... ובדיחה זו כמשל על הקלוּת הבלתי נסבלת של זיכוי לא פעם בזכות ייצוג משפטי מבריק של עורכי דין מעולים, הצוחקים כל הדרך אל הבנק.
נאשם לחוד וזיכוי לחוד כבר אמרנו?
התפוח לא נפל רחוק מהעץ לא חשוב מה היו השקפותיו האישיות של הרב רביץ ז"ל. אולם דומה כי מבחינה ציבורית ח"כ רביץ היה הישראלי ביותר מכל הח"כים החרדים. פתיחותו יוצאת הדופן וגישתו הליברלית, כמו גם שפתו הצבָּרית, הן שחיברו אותו לכל רובדי הציבור החילוני ולמפעל חייו - החזרה בתשובה. מה הפלא אפוא שבתו החרדית, שהיא התפוח שנפל לא רחוק מעץ אביה, מנהלת את לשכת יו"ר הכנסת ביד רמה.
יתר על כן, נראה שהכותבת הנכבדה, שערערה על הראיון עם גב' רביץ, אינה מכירה את העיקרון העיתונאי המובהק 'אדם נשך כלב', שנלמד בכל קורס תקשורת למתחילים. אומנם לא חסרות נשים דתיות-לאומיות מוכשרות, בעלות משפחות ברוכות, שאפשר לכתוב עליהן - ואכן עיתון 'בשבע' ראיין לא מעט נשים כאלה. אולם עם כל הכבוד, עדיין מדובר בנורמה חברתית, שאין בה חידוש מיוחד, ומבחינת העניין לציבור היא בגדר התופעה 'כלב נשך אדם'. לעומת זאת, נשים חרדיות המשתלבות בכנסת זו תופעה ייחודית, המעניינת את הציבור, ועל כן יש בה עניין עיתונאי רב, בחינת 'אדם נשך כלב'.
פרס ישראל דומה שמשפחת משולמי ראויה לפרס ישראל בכל פרמטר. היא ראויה לפרס הילודה כשיאנית בתחום - י"ז צאצאים. בנוסף היא קוטפת בקלות את פרס העמל והחריצות, החקלאות והחלוציות - ערכים שדומה שכבר פסו מן העולם.
אך מעל הכל משפחה מפוארת זו ראויה לפרס השירות למדינה, כאשר בנוסף לחלל אחד, ייבדלו לחיים שבעת בניה האחרים המשרתים בצה"ל. שיא גינס כבר אמרנו? והכל - מהפריון, דרך העבודה החקלאית, ועד השירות בצבא מוּנחה על-ידי אידיאולוגיה עמוקה של שליחות לאומית דתית. כל הכבוד!
אין ספק שהמשפחה צריכה להדליק משואה ראשית ביום העצמאות לתפארת המדינה. תחשבו על זה.
נזק תדמיתי אמריקה או לא, זו לא השאלה הרלוונטית. זה נכון שהחברה הישראלית מאוד לא מפרגנת. אולם ביקורת זו של
דודו טופז ז"ל חלה רק לגבי דעיכתו המקצועית בערוב ימיו, ובשום אופן לא לגבי הפשע האלים שביצע, המאפיל על כוכבותו ועברו הזוהר. בנקודה זו דומני, המסר לקוראים, ובמיוחד לאנשי ציבור וידוענים, לגבי סולם הערכים, הוא הפוך מהקריאה הדרמטית המשתמעת ממכתבו של הבדרן בעיתון של המדינה, המצביעה על סדר קדימויות מעוות.
הנורמות המוסריות, ללא ספק, עומדות לפני הקריירה, שאינה חזוּת הכל. ככל שהאישיות מפורסמת יותר, עליה לשמש מודל חיובי לציבור הרחב. לכן סלבריטאים יקרים, אַל תיראו בקריירה נסיבה מקילה בהתנהגות עבריינית. נהפוך הוא: מעֵבר לעונש הפלילי, הנזק התדמיתי, הבלתי ישוער, הוא בלתי הפיך. חבל שאחריתו של טופז, כמו של אישי ציבור אחרים שמעדו, ביישה את כל הקריירה שלהם.
אז תכניסו את זה טוב-טוב לראש.
