קשה להתנבא וגם לא מומלץ לעשות זאת במקום שהמציאות כה משתנה. יחד עם זאת, ניתן בהחלט להעריך שדברי שר החוץ,
אביגדור ליברמן, ביחס לצפוי באירן בשנה הבאה, הם בחינת תרחיש מאוד סביר.
בראיון ל
עיתון הארץ, 30.9.12, ליברמן מעריך שהמשטר הנוכחי באירן יזדעזע, עד כדי היתכנות לנפילתו. שר החוץ מודה בפה מלא שהסנקציות הכלכליות והאחרות שהוטלו על אירן ושעוד תבואנה בהמשך, יגרמו לקריסת הכלכלה האירנית, להתקוממות עממית, ובסופו של התהליך - קריסת המשטר הנוכחי, או כדברי שר החוץ: "לדעתי הולכת להיות מהפכת תחריר בסגנון אירני. לדור הצעיר שם נמאס להיות בן ערובה ולהקריב את העתיד שלו".
ממשיך מר ליברמן וטוען: "אני חושב שנשיא ארה"ב יצטרך לקרוא לצעירים באירן להתקומם", הוא אומר. "בפעם הקודמת, המערב לא ציפה והיה נבוך. הפעם זה יכול להביא לנפילת המשטר. ישראל צריכה לא להפריע". מילים כדורבנות.
חשוב לשים לב לסיפא של המשפט הקורא לישראל לא להפריע. לא חייבים להיות מומחים גדולים כדי להבין שמר ליברמן הפנים שהעלאת הנושא אירני לסדר היום העולמי והסנקציות המוטלות עתה ואלה שעוד יבואו, בהחלט צריכות להוציא את ישראל ממיקוד הפעילות הגלויה כדי לא להפריע.
אין ודאות מה מידת ההשפעה של שר החוץ על ראש הממשלה. לא מן הנמנע שמר ליברמן יכול לרשום לזכותו הישג משמעותי: מניעת התלהמות נוספת של ראש הממשלה כלפי נשיא ארה"ב מעל בימת האו"ם.
מדיניות שלטונית פנאטית עד אימה ההיסטוריה מלמדת אותנו שקיימת אפשרות שמנהיגים יתעללו בעמם, ולעולם לא תהיה התקוממות שתביא קץ להתעמרות זו. גם אם השינוי מתמהמה שנה או שנתיים או עשר, הוא יגיע. אירן איננה מחוץ להיסטוריה.
המהומות במצרים, בתוניס, בסוריה וכדומה אינן מהומות אשר ביסודן מאבקים פוליטיים גרידא. "כיכר התחריר" הוא סמל של עוני, חוסר שביעות רצון מחלוקת המשאבים, מחסור חמור במקומות עבודה, אינפלציה גואה וירידה משמעותית בערך המטבע.
כל אזרח באירן יודע שקללות אלה הן תוצאה של מדיניות שלטונית מטומטמת, יהירה, פנאטית עד אימה. העם לא יוכל לעמוד מנגד כי פצצת אטום לא תפתור את בעיות הפרט. היא שיגעון גדלות של מנהיגים חדורי מוטיבציות זרות מאלה של העם. ההתקוממות היא עניין של זמן. ברגע שהיא תפרוץ, יהיה זה מבחנו של המערב עד כמה הוא רציני בכוונותיו.
נכון, רוסיה וסין אינן עומדות מנגד. נהפוך הוא: הן מסייעות בצורה משמעותית ביותר הן לאירן והן לסוריה. השוק הכלכלי של רוסיה וסין עלול להיפגע קשות אם אירן תשנה את מדיניותה כלפיהן, לכן שתי המעצמות הללו ינסו לטרפד את התערבות המערב בהתקוממות שעשויה לפרוץ. יש לקוות שסוריה במהדורה שנייה לא תחזור.
מה ליברמן מבין טוב יותר מנתניהו וברק ועוד תובנה מפי מר ליברמן, שמן הדין להדגישה היטב:
אסור להגיע עם ארה"ב לעימות אשר ימוטט את היחסים המיוחדים שבין שתי המדינות אשר נבנו בעמל רב במשך שנים רבות. נדמה שליברמן מבין היטב, אולי יותר מאשר ראש ממשלתו ושר הביטחון, שחוסנה הביטחוני של ישראל תלוי בארה"ב במידה שאין לתארה.
היחסים בין שתי המדינות הם ערובה אסטרטגית שאין למעלה ממנה. אי לכך, לא ראוי לשבור את הכלים. יש לברך על כך שראש הממשלה מיתן את טון הדיבור שלו. מה שאומרים בפני כלי התקשורת איננו המהות. מה שקורה בחדרי חדרים הוא העיקר.
נחזור לאירן. ההפחדות שאנו שומעים משם אינן אלא רטוריקה של פחד. כל השחצנות שלהם, כל האמירות על מחיקת ישראל מעל פני האדמה, תרגילים צבאיים ומי יודע מה עוד - כל אלה הם סממנים של חשש הולך וגובר שמא המאכלת מתקרבת.
דברי הרהב נועדו לאוזניים אירניות שממילא הפסיקו להקשיב להצהרות. כל אחד מביט אל עצמו, משפחתו וסביבתו ומה שהוא רואה זה רק עוני וחיים קשים ביותר. ראוי שגם אצלנו יילקחו הדברים בפרופורציה הנכונה.
לא כל יום מזדמן לברך את שר החוץ ליברמן על התבטאויותיו המדיניות. כאשר הזדמנות כזו נדירה נקרית, יש להיישיר מבט ולומר בקול ברור: כל הכבוד!
